יוגב אברהם
New member
מגילת אסתר
מגילת אסתר מתנהלת בשני מישורים: המישור הארצי, המתנהל על פי "חוקי" מלכות פרס ומדי, בו המלך הוא החוק והשליט הכל יכול, והמישור העליון, בו מתנהלים העניינים באמת, ושם השליט הוא מלך מלכי המלכים. הסיפור מתרחש בקונפליקט בין שני מישורים אלו, והמשתתפים בו צריכים לבחור – לאיזה חוק הם מצייתים, ולאיזה מלך נתונה נאמנותם: למלך המושחת, הנהנתן והקפריזי, הדואג לעצמו, מקורביו ובני משפחתו – או למלך האמיתי, מלכו של עולם. המגילה מגלה שה"חוק" הוא בעצם...צחוק: היא פותחת בסיפור המשתה, של שתיה וזלילה, הנמשך ששה חדשים (!). המשתה מתנהל לפי ה"חוק": "השתיה – כדת (!)...כי כן ייסד המלך לעשות כרצון איש ואיש". במהלך המשתה, כטוב ליבו ביין, מצווה המלך על ושתי המלכה להופיע ולהציג את יופיה לפני העמים והשרים. צו זה הוא כמובן "חוקי" לחלוטין; וכשהמלכה "מסרבת" – מתכנסת צמרת משרד המשפטים, מועצת החכמים יודעי העתים, היושבים ראשונה במלכות, לשקול מה לעשות במלכה הסרבנית. המסקנה ברורה וחדה: "דבר מלכות" נקבע בדתי פרס ומדי ולא יעבור, והמלכה מוצאת להורג – על פי החוק. החוק מופץ בספרים בכל מדינות המלך; הכל כמובן – חוקי. המשך העלילה מביא את החוק לאבסורד הולך וגדל: יש למצוא מלכה חדשה. לשם כך מתמנים פקידים מיוחדים: "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו". מוקמת "מנהלת בתולות": תפקידה – לאסוף את כל הבתולות בממלכה. בראש "מנהלת הבתולות" עומד מנכ"ל ממשלתי מכובד. לבתולות ניתנים פיצויים ותמרוקים, והן עוברות תהליך חוקי למהדרין, שבסופו הן מוצאות את עצמן כלואות בהרמון לכל ימי חייהן. והכל – חוקי! אחר הדברים האלה מחוקק המלך חוק נוסף: "חוק המן". על פי החוק, כל עבדי המלך חייבים להשתחוות לרל"ש המן, "כי כן ציוה לו המלך". הפקודה, כמובן מתבצעת; חוק הוא חוק! אך כאן מופיעה לראשונה הסרבנות: מרדכי הסרבן – לא יכרע ולא ישתחוה! מרדכי ניצב בעזות מצח מול המן, ומפר את חוק המלך! התנהגות זו גוררת כמובן ביקורת: עבדי המלך, העסקנים, הפקידים והרבנים הצבאיים, נרעשים: "מדוע אתה עובר את מצות המלך?" אתה מזעזע את שלטון החוק! אתה הורס את הצבא!! אתה מסכן את כל היהודים!!! אך מרדכי, עקשן שכמותו, אינו משתכנע: הוא מפר את החוק בגלוי, ואינו נרתע מאפשרות שיואשם בהסתה, ואולי אף בהמרדה! במצב כזה, אין פלא ש"שלטון החוק" מגיב בחומרה: תכנית מלכותית נכתבת ומופצת בכל רחבי הממלכה: "תכנית ההתנתקות מהיהודים". פקודת המלך קובעת בבירור: עד סוף השנה – לא יהיו יותר יהודים בממלכת מדי ופרס! חוקים מתאימים נחקקים, כדי שהכל יהיה חוקי. הפקודות ניתנות לכל הדרגים להיות עתידים ליום המיועד. ההכנות נכנסות להילוך גבוה, ומבצע התנתקות היהודים יוצא לדרך. מוקמות מנהלות מיוחדות, מוכנים תקציבים ופקידים, קצינים ומנהלי אגפים- כולם מתכוננים לביצוע הפקודות והחוקים; כי בלעדי חוק – מה יהיה על המדינה והשלטון? בייאושו לובש מרדכי שק ואפר, יוצא לרחוב העיר, וזועק זעקה גדולה ומרה. הוא פונה לאסתר שתתגייס להצלת עמה ותפנה אל המלך; אך כאן – ישנה בעיה: לפי החוק - אין לבוא אל המלך ללא הזמנה! "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אשר לא יקרא – אחת דתו להמית!" "כיצד אפר את החוק? - תמהה אסתר – הרי אני המלכה! ומה יהא על שלטון החוק והסדר הציבורי?" כאן מרדכי כבר אינו יכול להחריש: אל תדמי בנפשך, הוא זועק אל אסתר – להמלט בית המלך מכל היהודים! אם לא תפרי את החוק כעת, אם החרש תחרישי בעת הזאת – רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר, אך את ובית אביך - תאבדו! זעקת מרדכי פעלה: אסתר משתכנעת שכדי להציל את עם ישראל – היא חייבת להפר את החוק והפקודות. היא נכנסת אל המלך – בניגוד לחוק. ההמשך ידוע: בזכות מסירות הנפש והפרת החוק זוכה אסתר להביא לעם ישראל את נס פורים; המלך מצווה להוציא להורג את המן. אך עדיין נותרה בעיה חוקית: תכנית ההתנתקות מהעם היהודי – יצאה לדרך! גזר דינו של העם היהודי – נחתם, והרי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתם בטבעת המלך – אין להשיב! חוק זה חוק!! המלך קבע, ואיש אינו יכול לבטל! כאן מוצאת המגילה פתרון גאוני, חוקי למהדרין: גזרת המן – נשארה, אך לא היה מי שיבצע אותה; כי לפני שבוצעה – היכו היהודים באויביהם מכה ניצחת. והשאר – הרי הוא כתוב בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. וכל מי שמעניק למגילה פרשנות או הקשר אקטואלי – הרי הוא עושה זאת על אחריותו בלבד.
מגילת אסתר מתנהלת בשני מישורים: המישור הארצי, המתנהל על פי "חוקי" מלכות פרס ומדי, בו המלך הוא החוק והשליט הכל יכול, והמישור העליון, בו מתנהלים העניינים באמת, ושם השליט הוא מלך מלכי המלכים. הסיפור מתרחש בקונפליקט בין שני מישורים אלו, והמשתתפים בו צריכים לבחור – לאיזה חוק הם מצייתים, ולאיזה מלך נתונה נאמנותם: למלך המושחת, הנהנתן והקפריזי, הדואג לעצמו, מקורביו ובני משפחתו – או למלך האמיתי, מלכו של עולם. המגילה מגלה שה"חוק" הוא בעצם...צחוק: היא פותחת בסיפור המשתה, של שתיה וזלילה, הנמשך ששה חדשים (!). המשתה מתנהל לפי ה"חוק": "השתיה – כדת (!)...כי כן ייסד המלך לעשות כרצון איש ואיש". במהלך המשתה, כטוב ליבו ביין, מצווה המלך על ושתי המלכה להופיע ולהציג את יופיה לפני העמים והשרים. צו זה הוא כמובן "חוקי" לחלוטין; וכשהמלכה "מסרבת" – מתכנסת צמרת משרד המשפטים, מועצת החכמים יודעי העתים, היושבים ראשונה במלכות, לשקול מה לעשות במלכה הסרבנית. המסקנה ברורה וחדה: "דבר מלכות" נקבע בדתי פרס ומדי ולא יעבור, והמלכה מוצאת להורג – על פי החוק. החוק מופץ בספרים בכל מדינות המלך; הכל כמובן – חוקי. המשך העלילה מביא את החוק לאבסורד הולך וגדל: יש למצוא מלכה חדשה. לשם כך מתמנים פקידים מיוחדים: "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו". מוקמת "מנהלת בתולות": תפקידה – לאסוף את כל הבתולות בממלכה. בראש "מנהלת הבתולות" עומד מנכ"ל ממשלתי מכובד. לבתולות ניתנים פיצויים ותמרוקים, והן עוברות תהליך חוקי למהדרין, שבסופו הן מוצאות את עצמן כלואות בהרמון לכל ימי חייהן. והכל – חוקי! אחר הדברים האלה מחוקק המלך חוק נוסף: "חוק המן". על פי החוק, כל עבדי המלך חייבים להשתחוות לרל"ש המן, "כי כן ציוה לו המלך". הפקודה, כמובן מתבצעת; חוק הוא חוק! אך כאן מופיעה לראשונה הסרבנות: מרדכי הסרבן – לא יכרע ולא ישתחוה! מרדכי ניצב בעזות מצח מול המן, ומפר את חוק המלך! התנהגות זו גוררת כמובן ביקורת: עבדי המלך, העסקנים, הפקידים והרבנים הצבאיים, נרעשים: "מדוע אתה עובר את מצות המלך?" אתה מזעזע את שלטון החוק! אתה הורס את הצבא!! אתה מסכן את כל היהודים!!! אך מרדכי, עקשן שכמותו, אינו משתכנע: הוא מפר את החוק בגלוי, ואינו נרתע מאפשרות שיואשם בהסתה, ואולי אף בהמרדה! במצב כזה, אין פלא ש"שלטון החוק" מגיב בחומרה: תכנית מלכותית נכתבת ומופצת בכל רחבי הממלכה: "תכנית ההתנתקות מהיהודים". פקודת המלך קובעת בבירור: עד סוף השנה – לא יהיו יותר יהודים בממלכת מדי ופרס! חוקים מתאימים נחקקים, כדי שהכל יהיה חוקי. הפקודות ניתנות לכל הדרגים להיות עתידים ליום המיועד. ההכנות נכנסות להילוך גבוה, ומבצע התנתקות היהודים יוצא לדרך. מוקמות מנהלות מיוחדות, מוכנים תקציבים ופקידים, קצינים ומנהלי אגפים- כולם מתכוננים לביצוע הפקודות והחוקים; כי בלעדי חוק – מה יהיה על המדינה והשלטון? בייאושו לובש מרדכי שק ואפר, יוצא לרחוב העיר, וזועק זעקה גדולה ומרה. הוא פונה לאסתר שתתגייס להצלת עמה ותפנה אל המלך; אך כאן – ישנה בעיה: לפי החוק - אין לבוא אל המלך ללא הזמנה! "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אשר לא יקרא – אחת דתו להמית!" "כיצד אפר את החוק? - תמהה אסתר – הרי אני המלכה! ומה יהא על שלטון החוק והסדר הציבורי?" כאן מרדכי כבר אינו יכול להחריש: אל תדמי בנפשך, הוא זועק אל אסתר – להמלט בית המלך מכל היהודים! אם לא תפרי את החוק כעת, אם החרש תחרישי בעת הזאת – רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר, אך את ובית אביך - תאבדו! זעקת מרדכי פעלה: אסתר משתכנעת שכדי להציל את עם ישראל – היא חייבת להפר את החוק והפקודות. היא נכנסת אל המלך – בניגוד לחוק. ההמשך ידוע: בזכות מסירות הנפש והפרת החוק זוכה אסתר להביא לעם ישראל את נס פורים; המלך מצווה להוציא להורג את המן. אך עדיין נותרה בעיה חוקית: תכנית ההתנתקות מהעם היהודי – יצאה לדרך! גזר דינו של העם היהודי – נחתם, והרי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתם בטבעת המלך – אין להשיב! חוק זה חוק!! המלך קבע, ואיש אינו יכול לבטל! כאן מוצאת המגילה פתרון גאוני, חוקי למהדרין: גזרת המן – נשארה, אך לא היה מי שיבצע אותה; כי לפני שבוצעה – היכו היהודים באויביהם מכה ניצחת. והשאר – הרי הוא כתוב בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. וכל מי שמעניק למגילה פרשנות או הקשר אקטואלי – הרי הוא עושה זאת על אחריותו בלבד.
