הוצאת כנרת
188 עמ'
תורגם מצרפתית ע"י שלומית הנדלסמן
המפגש הראשון שלי עם רספוטין התרחש איש שם בשנות ה -80 בעקבות השיר המפורסם של להקת בוני אם.
גרגורי רספוטין נולד בכפר סיבירי בשנת 1869. היות שהלימודים לא היו חובה באותה תקופה, ואנשי הדת הסתייגו מאיכרים שרוצים לדעת יותר מידי, בית הספר שלו היה הכפר, היערות סביבו, חיות הבר והאמונות הטפלות הקדומות המעורבות באמונה הדתית האורתודוקסית.
רספוטין נמשך מגיל צעיר למיסטיקה. הוא ניחן באישיות כריזמטית ממגנטת. אנרי טרויה טווה את קורות חייו המרתקים, מילדותו עד להתחברותו לצאר ניקולאי השני ולאשתו הצארינה אלכסנדרה. קשה לתפוש איזו השפעה אדירה היתה לו על האנשים.
מתוך מכתב שכתבה לו אלכסנדרה:
"ידידי ומורי הבלתי נשכח, גואלי ויועצי, אהה, כמה קשה לי בהיעדרך!...איני יכולה להתרווח אלא כאשר אתה, מורי ורבי, יושב לצדי, כשאני מנשקת לידיך ומניחה את ראשי על כתפך הקדושה...
עמ' 42
רספוטין היה אינטליגנטי מאד, בעל חושים חדים. הוא כבש לבבות בשל גינוניו הכפריים התמימים, שעמדו בניגוד חד לנימוסים ששררו בקרב שכבת האצולה הרוסית.
אנשים ראו בו תוצר טהור של אדמת רוסיה, נוצרי המקורב לתורתו של ישו. לא איש הכנסיה אלא איש אלוהים. רספוטין היה תאב חיים. הוא פיתח תיאוריה הטוענת שאלוהים מעדיף שבני התמותה יחטאו ואח"כ יבקשו סליחה, מאשר שיתענו בסיגופים. כל אברי הגוף נוצרו ע"י האל, ולכן צריך להשתמש בהם. והוא בהחלט הרבה להתהולל.
ככל שמעמדו התחזק, כך רבו אויביו שביקשו לחסלו, אך הוא הצליח לגבור על מתנגדיו ולשמור על מעמדו שנשנע דמיוני: יועץ ראשי ובד"כ יחיד לצאר בשלל ענייני הקיסרות.
לאחר רצח יורש העצר פרנץ פרדיננד בסרייבו בשנת 1914, רספוטין הפציפיסט מתחנן בפני ניקולאי השני לא לצאת למלחמה.
"ידידי היקר...סערה איומה מתכוננת מעל רוסיה., אסון ואבל עצום...זוועה שאי אפשר לתאר כמותה. אני יודע שכולם מבקשים ממך מלחמה, אפילו אנשיך הנאמנים אינם יודעים שהיא מובילה להרס...זו תחילת הסוף..."
עמ' 81
כידוע, רוסיה נכנסה למלחמה, ואכן נשפכו נהרות של דם.
עוד נבואה שלו שהתגשמה:
כשהוא הרגיש שימיו קצובים, בשל הנסיונות להרוג אותו, הוא כתב צוואה:
...ברצוני להודיע לעם הרוסי, לאבינו הצאר, לאמנו הצארינה ולילדים, לאדמת רוסיה, מה עליהם לעשות. אם איהרג...על ידי אחי, האיכרים הרוסים, לא יהיה עליך, הצאר של רוסיה, לדאוג כלל לילדיך. הם ישלטו במשך דורות רבים. אך אם איהרג בידי האצילים...אם אחד ממקורביך הוא שהביא למותי - איש מבני משפחתך, איש מילדיך, לא יוסיף לחיות יותר משנתיים. הם ייהרגו
על ידי העם הרוסי.
עמ' 128 - 129
סוף תקופת הקיסרות ורספוטין הוא גם תחילת המהפכה הבולשביקית בניצוחו של לנין.
אנרי טרויה משווה בין רספוטין לבין לנין:
קיים קשר מסתורי בין שני האישים הללו, שהכל ביניהם מנוגד לכאורה. שניהם פנאטים, אבל לנין הוא אדם קר של כדאיות...משולל כל רגש אנושי, ורספוטין הוא אדם חושני שטוף זימה...הראשון מסתמך על יצירתו של קארל מארקס, השני על כתבי הקודש. שניהם אכולים שאפתנות חסרת גבולות...לנין מייחל לניצחונה של גרמניה...מטרתו אינה שלום המולדת, אלא תפיסת השלטון בכל מחיר. רספוטין, לעומת זאת, התנגד למן ההתחלה למלחמה, אך מאחר שלא הצליח למנוע אותה, לא חדל להתפלל לניצחון הצבא הרוסי...רספוטין מרגיש רוסי עד לשד עצמותיו, לנין רוצה להיחשב בינלאומי...
עמ' 171
קראתי את הספר בנשימה עצורה. המציאות עולה על הדמיון. מומלץ בחום.