חניתה דרלינג
New member
אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים, ואני ממקמת את הלפטופ על השולחן, וחוזרת לשבת.
"כבר זמן מה שאני רוצה להשמיע לך - ולהקדיש לך - את השיר הזה." אני אומרת, ונכנסת לתיקיית המוסיקה שלי. אני מאתרת את הקובץ שרציתי ופותחת אותו, אבל עדיין לא מפעילה אותו. אני נכנסת לאינטרנט, מקליקה פה, מקליקה שם, ועל המסך נפרשות מילות השיר.
"אני פשוט רוצה שלא תפספס אף מילה מהליריקס", אני אומרת ומחייכת אליך, כממתיקת סוד.
אני מפעילה את השיר ומוודאת שהמילים נשארות על המסך, ומתיישבת צמוד אליך.
קולה של הזמרת והצלילים המיוחדים של השיר ממלאים את חלל האוויר, ובאמצע הבית הראשון אני מתמוגגת, ומניחה את ראשי על כתפך. אתה עוטף אותי בחיבוק. המילים מדברות אל שנינו, נוגעות עמוק בפנים, והאנחות שהזמרת פוצחת בהן - נוגעות במקומות אחרים...
כשמגיע הפזמון, מלווה באנחות נוספות, אתה לא יכול עוד להתאפק. אני מרגישה את היד שלך מטפסת במעלה העורף שלי, וזה מדגדג וצמרמורת נעימה אוחזת בי... ואז אתה אוחז בשיערי, ומטה את ראשי לאחור כך שאני מביטה בפניך. אני מחייכת אליך, ואתה מסתער ומנשק אותי בלהט, ידך עדיין אוחזת בחוזקה בשיערי, היד השנייה מחבקת אותי ברכות. אני משיבה לך בלהט זהה לשלך, וחובקת את צווארך, מצמידה אותך אליי אפילו יותר.
כשישבנו לאכול היינו אחרי מקלחת, כך שאתה רק בבוקסר, ואני במכנסון וגופיה בלבד. מבלי להפסיק לטרוף את שפתיי ואת לשוני, אתה שולח את היד שלך שמחבקת אותי לטיול על גופי, ומבלי לבזבז שנייה אחת מיותרת - אתה שולח אותה אל תוך המכנסון שלי. אני נאנחת אל תוך שפתיך.
"הממממ..." אתה משיב לי אנחה. "כל כך רטובה, כל כך מהר..." והאצבעות שלך מתחילות לטייל במיומנות על הדגדגן שלי, לצייר מעגלים קטנים קטנים, לשרטט קווים מעלה ומטה, ושוב מעגלים. אני מתחילה להתפתל, והאנחות שלי מתערבבות עם אלו של הזמרת ברקע. זה גורם לי להביט לרגע אל המסך ולחייך, משועשעת.
המשך ממש כאן
(לינק לשיר המדובר)
