[פנס כחול]

 

[חורה]

למה נפלו פנייך יקירה?

 

[hory0]

יקרה,
אני אמנם לא תמיד מוצאת בי מילים וכוחות להגיב, אבל אני קוראת אותך ומרגישה כמה קשה וכואב לך.. שוב ושוב. ויודעת ומבינה כמה זה קשה מנשוא לחוות כאב ללא הפוגה..

אם תרצי לשתף מה מכאיב ככ כעת, אנחנו כאן..

שולחת חיבוק חזק והרבה כוחות מהמקום הכי כנה שבליבי.שחש אותך ואת כאבך, ונצבט מבפנים..איתך.

 

[קולדון]

מה קורה מותק?

 

[פנס כחול]

התפרקתי

ואין לי מה לעשות עם החתיכות.
וכל דבר מפיל אותי עוד פעם
ובוכה.

 

[קולדון]

מה קרה?

מה היה הטריגר?
חיבוק! מקווה שתרגישי יותר טוב..

 

[פנס כחול]

אנשים

זה כזה משהו שאף פעם לא סמכתי עליו
ושוב מישהו יכול לעזוב
מתוך הממש מעט שיש.
אפשר להבין אותם, אני לא מראה לאף אחד שאכפת לי
לא באמת יודעת למה מפריע לי כי בקושי מתקשרת איתם ובטח לא נעזרת
אז למה שלא אשאר ממש לבד באמת?
ואם אני לא מנסה בכלל לעזור לעצמי, בטח שלא מבקשת
למה שמישהו יחשוב שרוצה עזרה, שצריכה עזרה?
צודקים, תעזבו אותי.

 

[clastic]

לא עוזבים אותך!

 

[קולדון]

היי יקרה

אחרי שהכרתי אותך במפגש..

אני יכולה להבין למה את מתכוונת בחינת הקושי שלך.

אני חושבת שזה לא שאנשים עוזבים או מוותרים- זה יותר שזה באמת מה שאת משדרת- "תעזבו אותי בשקט" ושאם היית לומדת להעביר יותר את מה שאת באמת מרגישה ורוצה- היית מגלה הפתעות לטובה..

השאלה... מה הסיבה להסתגרות? מה עוצר אותך?

 

[פנס כחול]

יודעת

שזה יותר בגללי.

סיבה? כנראה כמה.
לא מאמינה שזה חשוב ומעניין מישהו. בטוחה שבכל מקרה יעיפו אותי כשיימאס. התרגלתי להסתדר לבד, לא לסמוך על אף אחד. כנראה יש עוד.

 

[קולדון]

תראי,

קשה לשנות בבת אחת.

אבל בכל זאת, אולי שווה לך לבדוק את כל האמונות האלו מחדש?
כן לנסות ולדבר? אולי בהתחלה זה לא יזרום, אבל כשתחשפי לזה יותר, יהיה יותר קל..

 

[פנס כחול]

כנראה ששווה

ואיך שעכשו זה אחרי עבודה גם...
ועדיין מנסה כל פעם קצת, אבל,
עוד מעט נגמרים האובייקטים לתרגול
וקשה לי כל כך להתחיל מחדש.
וזה ארוך.... התעייפתי לעבוד על הכל.

 

[קולדון]

אל תתייאשי.

כל פעם עוד צעד, ובסוף זה ישתלם..
מה זאת אומרת נגמרים האובייקטים לתרגול? את חושבת שאנשים נותנים רק הזדמנות אחת?
אני חושבת שאת תמיד יכולה לנסות מחדש. את רואה את הדברים נורא גדולים ומפחידים כי את בתוך זה. לבנאדם מבחוץ זה לא נראה ככה.
אם כבר- זה נראה כאילו את מרגישה לא טוב במקרה הרע, או אדישה קצת. את תמיד יכולה לנסות לדבר עוד פעם, להתחיל מחדש ואנשים נורא מהר מתרגלים ומתאימים את עצמם לשינויים אצל אחרים.

 

[פנס כחול]

לא יודעת

מרגישה רע? כנראה, איך זה קשור?
אצלי כבר מספיק פעמים נגמרו ההזדמנויות. עכשו כבר מנסה לא להתקרב יותר. לא מאדישות.

 

[פנס כחול]

וממש בכוח התאפקתי

לא להוסיף בסוף: וזהו, תעזבי, חבל על הזמן שלך.
אבל לא יכלתי שלא לכתוב את זה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כנראה שיש לך סיבות טובות

לא לסמוך על אנשים.
וזה בסדר שהנפש שלך יצרה מנגנוני הגנה, לשמור על עצמה מלהמשיך להפגע עוד ועוד.
אבל יש איזשהוא שלב שבו מה ששמר עלינו, ועדיין שומר- מלהפגע, מלכאוב
מתחיל לפגוע בנו- גורם לנו לנתק קשרים, לא להיות מסוגלים ליצור קשר, וזה מחיר כבד מאוד.

אני מאמינה שהדרך לעבור את המחסומים היא כשיוצרים בפנים משהו מספיק חזק ובטוח, כדי שתדעי שגם אם תפגעי תוכלי לעמוד בזה.
איך? טיפול, וטיפול וטיפול....

 

[פנס כחול]

וגם בשביל זה צריך לסמוך

ולתת אמון
ולהסכים להיות בקשר

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נכון. זה בהחלט עושה את הדברים מורכבים

אבל טיפול זה מקום שבו יש זמן לעבוד על הקשר ואף אחד לא בורח ממך כי המיומנויות החברתיות שלך לא מפותחות או כי נסגרת....

 

[charlota]

אל תשכחי שאני תמיד פה בשבילך!!!!

מתי שאת צריכה, ובאיזו שעה שתרצי!
את יודעת איך להשיג אותי...
בבקשה, תעזרי בי.

 

[someone343]

יקירה, חיבוק חזק

לא עוזבים אותך לרגע, תמיד כאן איתך