ערן לאור (הארץ) על "הונג קונג דים סאם" (פורשי פורמה)
http://www.haaretz.co.il/food/street-food-review/.premium-1.2930897
מאחר ומדובר בתוכן בתשלום רצ"ב תמצית הביקורת (המוצלחת מאוד)
"
לטובת הביקורת הנוכחית, אין לנו אלא להיזכר בתקציר הפרקים הקודמים בעלילות הדים סאם באזור בן יהודה-אלנבי: לפני שלוש שנים נפתחה שם מזללת הכיסונים "פוראמה", שהביאה עמה ממסעדת-האם באשקלון סטנדרטים גבוהים של דים סאם מטוגנים, מאודים ומבושלים, בעבודת יד נהדרת. לא היתה התלהבות מוצדקת מזו. לפתע, לפני כמה חודשים, היא נסגרה לתקופה לא קצרה – הגרסאות נעו בין "שיפוצים" ובין "סכסוך בעלים" – וחזרה כעבור זמן מה עם שינויים קוסמטיים במקום ובתפריט, אבל בעיקר עם אוכל הרבה פחות טעים.
הרשמה - דלג
אוהבים את ״אוכל בעמידה״? רוצים לקבל כל טור של ערן לאור ישירות למייל, מיד עם פרסומו? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף
כבר השלמנו עם האכזבה, עד שהגיע הטוויסט האחרון בסיפור. בשבוע שעבר נפתחה "הונג קונג דים סאם", מזללת כיסונים חדשה בניהולם של – הפתעה – המנהל והשף הקודמים של "פוראמה". עכשיו, מן הסתם, קל יותר לנחש מה עמד מאחורי התהפוכות הקודמות. וכאילו להוסיף שמן עמוק למדורה, ..."
ובהמשך:
מיהרנו לבדוק אם מנת הדגל, שנזנחה בגרסה החדשה-ישנה של "פוראמה", היגרה אל המתחרה. אכן: צ'אנג פאן, אטריות אורז רחבות ומאודות, במילוי של שרימפס/ירקות/בקר/עוף, שאני מכנה בחיבה "בלינ'צס אסייתי". הזמנו עם בקר (28 שקל) ונאבקנו בהנאה בדפי האטריות הרכים והחלקלקים, ששחו במעט סויה. בסוף נכנענו ופרסנו אותם לחתיכות עם סכין. אין במנה הזו הרבה מילוי, גם דפי האורז הם ניטרליים מטבעם, אבל מתרחשת שם איזו סינרגיה שהופכת את העניין ללהיט. וגם, אגב, לפוטנציאל אינסטגרם מובהק, דבר חשוב לא פחות בעת הזו.
המשכנו עם שלישיית אגרולים במילוי קארי עוף (גם 28 שקל, מחירן של רוב המנות בתפריט), אופציה חדשה למיטב זכרוני. הגיעו שלושה אגרולים מטוגנים, לוהטים ופריכים, חפים משמן מיותר; המילוי - עוף קצוץ וצהבהב מקארי – היה טוב, עוקצני במידה והזכיר מעט סיגרים מרוקאיים במילוי בשר מתובל. מצד שני, אגרול דורש איזשהו מטבל, אבל הם לא ממש הסתדרו עם הרטבים האסייתיים שבנמצא – סויה, שמן צ'ילי חריף ורוטב חמוץ-מתוק ורדרד-זרחני. דרוש שם פיתרון יצירתי אחר, אולי בכיוון לימוני.
עברו כמה דקות טובות עד שהבנתי שהצפצופים שאני שומע בכל כמה רגעים לא מגיעים משעון יד דיגיטלי של סועד מבוגר כלשהו, כי אם מכיוון המטבח, שם מתזמנים במדויק את הכנת הכיסונים בכל מנה שמוזמנת. אין פלא, אם כך, שפלטת הדים סאם המאודים שהזמנו (40 שקל לשישה סוגים שונים) היתה מצוינת. בכל כיסון ניכרה עבודת יד עדינה וטעם מובחן ולא מסחרי של המילוי, בין אם היה זה עוף, חזיר, בקר או שרימפס. בלטו לטובה הכיסונים הפתוחים, סיו מאי, שמולאו בעוף ובבקר עסיסיים באופן שהזכיר קציצה. מנגד, לא התלהבנו מהכיסון המאודה הצמחוני, עם פטריות, אטריות זכוכית וגרעיני תירס, שלא הצליחו להפוך יחד למשהו מעניין. ..."
הוזמנה גם מנת ג'ונג – אורז דביק עם פטריות ואגוזים, עטוף בעלה לוטוס (40 שקל). ניקרנו בה תוך שאנחנו מחפשים שם תואר הולם עבורה, ובסוף סגרנו על "מוזרה". בתוך האורז הדביק הסתתרו מעט פטריות וערמונים, קצת גרגרי תירס וסוג של גרגרי חיטה. זה היה פשוט חסר טעם לחלוטין, כאילו המנה המתינה לאיזשהו רוטב ומשהו מוקפץ שיבואו מעליה ויגאלו אותה. במקום מוגשת גם גרסה עם עוף, אבל במחיר הזה שווה לוותר ופשוט להזמין עוד כיסונים, כי מהם אף פעם לא נמאס.