סוף סוף התפניתי לתרום משהו משלי
אז אחד הדברים ששיפרו באופן משמעותי בשבילי את יכולת ניהול הזמן וכל מה שבא כתוצאה ממנה (התנהלות בעבודה, רווחה נפשית אישית, התנהלות בבית וכן הלאה), הוא - להימנע מעודף מולטיטסקינג. לחלק מכן זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל בחיים שלנו זה לא. לפני כמה שנים הגעתי למסקנה שהכי טוב בשבילי לעבוד כמה שיותר בשיטה של להתחיל משימה, לסיים אותה עד הסוף ורק אז לעבור למשימה הבאה. מולטיטסקינג גוזל המון אנרגיה וזמן. התהליך של להתרכז כל פעם שוב בכל משימה-בדרך, להיזכר ולהתמקד, האנרגיה הנפשית שהולכת - לפעמים בלי להיות מודעים אפילו - על "האם לא פספסתי משהו / אני יודעת שפספסתי משהו אבל לא מצליחה להיזכר מה, האם זה משהו חמור או משהו שולי / האם אספיק הכל"... המוח האנושי שלי לא ממש בנוי לזה. נכון שיש מצבים מסויימים בחיים אין ברירה אלא לעשות כמה דברים בבת אחת. אבל לא צריך ***לחפש*** את זה, אלא ככל שזה תלוי בי, להימנע מזה. ובהרבה מקרים אפשר בהחלט למזער את זה משמעותית. לא להתפתות לאזעקות-שווא של משימות שכביכול צריך "לפחות להתחיל אותן כרגע".תפסת מרובה לא תפסת. בדיעבד שמעתי שיש כמה מחקרים על המוח האנושי שתומכים במה שגיליתי בעצמי