.....................................
התגובה שלי בסיום הפרק (ולמעשה גם במהלכו) הייתה:
@%^&!#$%^&!@#$%^&!@#$%^&@!#$%^&!@$%^&*@%^&*@#$%^&!@#$%^&!@#$%^&!@#$%^&!@#$%^&@#$%^@#$%^&*כיטטראראערעכגאטיחיעכךגלאםךלכךילךףנףךלפאליםלםףאיךףמךףיךףחךטפףךפחמךפךיךפךי@#$%^&@#$%^&@#$%^&*@#$%^&#$%^&*@#$%^&#$%^&*$%
אבל עכשיו אני קצת יותר רגועה. אני חושבת.
בקושי נשמתי בפרק. פרק אדיר ומושלם ו-וואו ללא ספק אחד הפרקים הכי טובים של קאסל ואני אוהבת את הסדרה הזאת כ"כ!
כשראו את טייסון לראשונה שכחתי איך לנשום ועצרתי את הפרק והתחלתי להתהלך בבית וכל מה שעבר לי בראש היה אומייגאד אומייגאד אומייגאד אומייגאד אומייגאד ובקושי נשמתי ואז אחרי שנרגעתי קצת אבל רק קצת חזרתי לפרק ואז שוב לא נשמתי. עד סוף הפרק בערך.
ידעתי מההתחלה, כמובן, שקאסל לא אשם, אבל לא חשבתי לרגע דווקא על הטריפל קילר (ואני מקווה שהוא יחזור בעתיד! אני בטוחה שהוא לא מת) וכשהוא הופיע זה היה כ"כ... אין לי מילים אפילו לתאר את התחושות שלי באותם רגעים.
לצערי הרב מאוד ידעתי לפני הפרק (בטעות
) שקאסל יהיה חשוד ברצח, לכן לא הופתעתי כשאספו אמר לבקט שמצאו את טביעות האצבעות שלו ב- crime scene, וכבר ברגע שהוא קרא לה הבנתי שהנה עכשיו נדע למה קאסל חשוד,
אבל בשאר הפרק הופתעתי לחלוטין. בכל פעם שגילו ראיות חדשות הייתי לגמרי
ובכלל, כל הפרק היה ממש ממש ממש מפתיע. היו המון קטעים שהשאירו אותי פעורת פה ובקושי נושמת.
קאסקט...
אוקיי, עזבו נשיקות, עזבו הכל.
למי אכפת מזה כשמביאים לנו קטעים כאלה?
התמיכה שלה, העובדה שהיא לא הפסיקה להאמין בו, האהבה הרבה שהיא הפגינה בכל רגע בערך, החזקת-הידיים בין הסורגים, החיבוק המקסים (אחד מקטעי הקאסקט הכי הכי הכי מדהימים בכל חמש העונות!), השיחות ביניהם...
הכל היה הכי יפה שיש. אני חושבת שהפרק הזה הראה כמה הקשר שלהם חזק. כמו שקאסל אמר, היה קל לא להאמין לו אחרי שהיא ראתה את האימיילים (ולמעשה גם לפני, הרי כל הראיות הצביעו לכיוונו). אבל לא, היא האמינה לו, היא בטחה בו... זה היה כ"כ יפה וזה שווה מאתיים נשיקות.
הקטע בו בקט בכתה ללייני היה שובה לב ועצוב כ"כ
אני חושבת שגם הוא הראה (יחד עם קטעים נוספים בפרק) כמה היא אוהבת אותו. וזה היה קטע עצוב ומקסים.
(אני חייבת לציין, קצת מבאס שאספו ולייני גילו על הזוגיות של קאסל ובקט ככה ולא בדרך משעשעת אחרת, כמו ראיין, אבל- לא נורא. היה יפה גם ככה.)
הקטע עם הספרייה... וואו, ממש לא חשבתי על זה. אהבתי מאוד שהוא הזכיר לה את הפעם הראשונה שהיא אזקה אותו, זה היה יפה,
וכשהיא הגיעה לספרייה והבנתי שזה היה רמז התלהבתי אף יותר. הוא כזה חכם. היא כזאת חכמה. שניהם כאלה חכמים. ויפים. ביחד. ולחוד. וביחד.
כפי שכבר אמרתי קודם- החיבוק היה מקסים. הוא היה מלא דאגה ואהבה והיא נראתה כמו ילדה קטנה וראו שהיא ממש דאגה לו וזה היה יפה יותר מיפה.
הפרק הזה היה מהפרקים שבקושי נושמים בהם, שכל דקה בהם מביאה משהו חדש ומפתיע, שיש בהם הרבה אקשן ומתח ובכי ולחץ ו- וואו. אני אוהבת פרקים כאלה. וזה היה פרק מדהים, הוא היה עשוי נפלא, הכתיבה הייתה יוצאת מן הכלל והכל היה מושלם. באמת, מושלם.
