שרשור צהריים 2 היום ה-76 ב

[הצודקת11]

 

[גונריל]

ואוו מריה

איזה סיפור מורכב

מקווה שגם אמא שלה מקבלת חיבוק כרגע ממישהו

 

[MIC83]

דוקטור מירב זקוקה לך

 

[צופה202020]

מי עוד שם לב, בחדר האח, מירב בכתה ללא דמעות. בדוק.

 

[shai yy]

יהיה פרק שהאח לא יעשה מניפולציה על הצופים כדי שיצביעו ישראל?

 

[רינה 157]

בדיוק.... מעניין שאת המעריצים של ישראל לא מרגש הסיפור של

מריה ושל ישראל כן....... מריה פי 1000 יותר חכמה ואינטליגנטית מישראל והיא גם גידלה את עצמה לבד....

 

[מיכלוש113]

מדוייק

 

[מילה רעה]

סוף סוף מריה מצליחה לעורר בצופים רגש של אמפתיה.

חבל שרועי התינוק המנוזל והמפונק מנע ממנה להתפתח עד כה.

 

[אלינה75]

מריה מעוררת בי כעס גדול

לא עושים חשבון עם אמא בפורום כזה..לא הקשיבו לה כשניגנה בגיטרה לא לימדו אותה לרכב על אופניים לא חיבקו אותה...זאת עלדות קשה זאת ????? היא ממש לא יודעת מה זאת ילדות קשה..ליבי עם האמא האומללה ואין לי טיפת רחמנות על מריה המתמסכנת

 

[מילה רעה]

הכוונה שלה הייתה אחרת

והיא שלא היתה לה את כל המשפחתיות הזו שלכולם יש..
היא היתה די לבד
והמנטליות שהיא גדלה בה כנראה היתה פחות מפרגנת וחמה.

 

[אלינה75]

אולי בהזדמנות אספר על הילדות שלי

כאין וכאפס לאומת הילדות של מריה אך להבדיל מעולם לא התבכיינתי ובאתי בטענות להוריי כי הם לא ידעו אחרת

 

[מילה רעה]

העיקר שאת מעריכה את הורייך,

בכל מקרה לפעמים כשרואים מה יש לאחרים, אז מה שאין לך מרגיש חסר יותר.

 

[GM1988]

אפשר להגיב ככה בערך על כל סיפור שמישהו מספר

גם מישהי שנאנסה אפשר להגיד עליה "יאללה מה זאת מתלוננת עכשיו.. נזכרה להתבכיין אחרי 20 שנה שאנסו אותה בגיל 8.. יש אנשים שאין להם מה לאכול!".

כשכואב למישהו אז כואב לו, ולא צריך לחפש ולהשוות למי היה קל או קשה יותר.

 

[אלינה75]

השוואה ממש ממש לא לעניין

 

[עיניים כחול לבן]

מבלי לראות את התכנית והלייב

מאחלת הצלחה הערב למירב, אדל, מריה ודניאל.
כן, כן, אני בעד שתי שנואות הפורום

&nbsp
כל השאר מוזמנים לעוף הביתה ביחד יד ביד.
&nbsp

 

[Maybe Mary]

למה לעוף ?

הם יכולים גם לצאת בדילוגים ובריקודי הורה
בתופים ובמחולות

 

[עיניים כחול לבן]

בכל דרך שיבחרו. אני לא קטנונית

 

[יונתנסקי]

אפשר לקרוא לתכנית הערב "הזמנה לבכי".

 

[MIC83]

בכית??

 

[יונתנסקי]

בואי, לשניה תשובה רצינית.

אחרי מלחמת יום כיפור, כתב קיבוצניק אחד את המאמר "הזמנה לבכי".
עד אותו זמן, היה ידוע ש"גברים לא בוכים", והוא כתב, שמותר לבכות...
המאמר עורר בארץ סערה אדירה.. "מה פתאום לבכות ?"

(נו, באמת "רק" 3000 חללים, מה פתאום לבכות).

חלק טענו שהמאמר יוצר דמורליזציה בעם, וחלק הצדיקו אותו.

מכאן הביטוי "הזמנה לבכי".
לדור שלי זה ביטוי משמעותי.

ו ל ע נ י י נ נ ו: כשכתבתי בכו רק מריה, ישראל ומירב.
בינתיים הצטרפה גם אביבית לבוכים.

מעניין מי עוד יבכה.
לא אני.
אני בוכה על דברים רציניים....