תראי, שתינו מגיעות מעולמות שונים.
אני מכבדת את דברייך באשר למה שמצופה ממנו כאדם דתי,
אבל, אני כאדם חילוני רואה את חוסר השיווניות בזה.
כיבוד הוא דבר הדדי. גם בין בני משפחה.
איני חושבת שאמו בחרה שלא לכבדו, אלא לא לכבד את בחירתו.
כמובן שזה נעשה מאהבה ודאגה כנה, אבל בחוסר מחשבה.
הדבר גרם לו גם לבושה, גם לצער, גם לתסכול.
לחשש אמיתי שזה יגרום לקרע בינו לבין מי שהוא חפץ בה
מסיבותיו.
עובדתית, רק בני משפחתו נהגו כך, מכל מי שביקר שם לאורך העונה.
היא יכלה להתאפק או לבחור במסר שונה לגמרי.
הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו שבו הוא שגה אכשהו,
זה חוסר המחשבה על כך שהוא בעצמו גרם לדאגתו של אימו.
הוא זה שהתהלך כאבל בבית על כך שמעיין לא מעניקה לו
את מלוא צרכיו. הוא זה שהפך עצמו לקורבן.
כל אמא היתה חשה צער לנוכח מראה בנה במיוחד בתנאים
שבהם היא יכולה להציץ לנבכי הקשר.