מה שאני מעריכה בתקווש, או מה שאני אוהבת בה,
וזה כבר מטרמורפוזה עצמית שעברתי ( תודות לאיסוש, נטה, טוויגוש, ואף כריסטינה)
אלו רגעי המבוכה שלה, החיוכים המבוישים, השבריריות מבעד לתדמית הפלדה,
היכולת להראות חולשה גם אם במשורה, אלו הרגעים שאותם אני מוקירה.