עליי לציין שאין פה משהו מפתיע או חדש עבורי
זה חזר הרבה בפורום העונה שאסף לא נפתח, שהוא רק צוחק כל היום,לא מספר על עצמו....
אבל בדיעבד, אני רואה מה כתוב פה וכל הדברים האלה עלו בעונה, הוא הזכיר אותם ולא פעם. עם כל מיני דיירים-הישאם,עם אביבה, עם נטלי וגם עם שי...
זה רק מחדד לי את ההסתכלות האישית של אסף על החיים.
 
אני חושבת שאומנם לקרבה לעדי יש חלק נכבד בעובדה שלא היו לו המון רגעי רצינות,
אבל זה גם כנראה מי שהוא.
 
בעיני המשפט שהאח אמר לו בגמר אפיין אותו יפה ונכון-שהוא לא שוכח
מאיפה הוא בא ויודע לאן הולך.
וזה מאוד מתחבר לי עם אסף, הבן אדם שזוכר את הקשיים שעבר ,כן מדבר ומודע אך לא נתקע עליהם וממשיך לקום ולצעוד ולנסות.
 
אני חושבת שלצד דיירים אחרים עם אישיות שונה זה מאוד בלט .
שי לצורך העניין, שניכר שנמצא במקום נפשי שונה של לחיות את הקושי ולהרגיש אותו
בעצמותיו.של לכעוס על העולם.
ואסף, חווה את העולם הנפשי שלו שונה, הוא לא חי ושוהה בקושי ובעבר, הוא כבר כעס ובכה בעבר ומן הסתם עוד יכעס בעתיד, אבל כרגע הוא לא שם.
הוא נהנה וחווה את העכשיו לוקח ממנו ומרגיש אותו.
 
אני רואה את זה לא ממקום של למי מהם יש יותר עומק רגשי ומי הצליח לעבד קשיים בחייו ומי פחות, לכל אחד מהם יש חוויות חיים שהשני לא יכול להבין.
אם זה שי שלא יכול להבין מה זה להיות רקדן ששבר את הרגליים שלו ואסף שלא מבין את השתלשלות האירועים בחייו של שי ואי היכולת לפרנס את משפחתו ....
 
אלא יותר ממקום של החיים שהם גלגל, שזה השלב הרגשי בו כל אחד מהם נמצא.
ועוד יהיו לשניהם עליות ומורדות והבנות ומסקנות, ובטח אחרי תוכנית ריאליטי ונפילת האנרגיה.הכמעט בלתי נמנעת.