"היא לא יכלה לשאת את הבושה"....
מהשניה הראשונה שרגלה הקטנה והמינאטורית פסעה במרצפות השיש המשכרות של אבק הכוכבים היא עטתה על עצמה מסכה,אך מה שעובד במשחק החיים אינו עובד במשחק המצלמות.
 
הכל היה כהבל הבלים מפיה,מצעקותיה,אפילו מבכייה.
 
היא לא יכלה לשאת את לפיד הכוכבות שעבר לאחר,לאחרים.נסיתה בכל נשקיה כזיקית חברתית לשנות את מר הגורל שנקבע עוד מבעוד מועד. אך לא יכלה,רגליה הקטנות והמיניאטוריות לא יכלו לה.
 
גם קולם המצפצף נדם לבסוף.היא צפתה את הסופה שעמדה לבוא,ועשתה חראקירי טלוויזיוני לעצמה,לפני שהסמוראי יעשה.
 
קול תרועה נהפך לשבר כלי,למראה עגומה של אישה בגיל בלותה.
 
היא לא יכלה לשאת את הבושה....