ט'

[חלומותשל אחרים]

ט'

נמאס לי לאכול לפי תפריט
נמאס לי לכתוב יומן אכילה
כבר פאקינג שנתיים עם תפריט כזה או אחר ורישום אכילה מתמיד
די כבר!!!!
ולמה? למה אני צריכה לאכול בכוח כשאני לא רעבה ואני עוד בכלל עם הצרבת של הארוחה הקודמת? למה????
אז כן - זה שלב, וזה מחזיק ובלה בלה בלה
מחר שוב דיאטנית, והיא שוב תחפור לי שאני "מצמצמת" ואני "לא נצמדת לתפריט"
אבל בתכלס - אני אוכלת בסדר, באמת באמת בסדר, אני לא יורדת במשקל, אין ספורט אובססיבי
רדו ממני!
למה לדחוץ לי בפרצוץ את הצמצומים שלא קיימים? לא קיימים!!!!
נשבר לי מזה כבר
זה מ ע צ ב ן אותי!!!!!!!!

 

[חורה]

תארי לעצמך

שחולה במחלה מסויימת פשוט יפסיק לקחת את התרופות שלו או יפסיק לבוא לטיפולי עירוי כי נמאס לו?
זו התרופה שלך, זו הדרך שלך לצאת מזה
ואני מבינה שזה נמאס, לי זה נמאס מהשנייה הראשונה.
אף פעם לא הצלחתי להתמיד בכתיבת יומן אכילה יותר משלושה ימים
ואת יכולה לדבר עם הדיאטנית שלך
אם את חושבת שאת מתקדמת ואת רוצה קצת יד חופשית
רק תיזהרי לא ליפול בדרך
בהצלחה

 

[חלומותשל אחרים]

ט'

בדיוק כמו שחשבתי. בדיוק אותה שיחה עם הדיאטנית.
הפעם נוספה אצבע מאשימה שחורה ענקית שמצביעה ישר עליי- המספר ירד.
ולא עזרו כל התירוצים וההתחמקויות שלי. מבחינתה- צמצומים שמובילים לירידה במשקל.
בשיחה עם הפסיכולוג הוא שאל אם אני יכולה אולי לראות משהו בהתנהגות אכילה שלי שאולי יכלה להוביל לירידה במשקל.
אז כן, אני רואה. ארוחת לילה שהתבטלה, וקצת פחות בארוחת ארבע וזהו. אבל בעצם זה גם קצת פחות בבוקר , וגם בערב, ולפעמים גם בארוחת עשר.
קצת פה וקצת שם וקצת וקצת וקצת.
ופתאום אני קצת (הרבה) נלחצת.

 

[lital172]

זה קשה,

להודות בפנים עצמנו ובפני אחרים שמשהו שוב יצא מכלל שליטה. אבל הנה.. את כנה עם עצמך ואיתנו.
וזה בסדר להילחץ כיי זה מצב שוב לא טוב. תביאי אתז ה איתך למעקבים ולטיפול... נסו לחשוב איך אתם יכולים לעבוד על זה, ולא ללכת שוב לצימצומים. זה הזמן לעצור את זה, לפני שזה יהיה שוב כדור שלג שאי אפשר לעצור.

אנחנו איתך. זה בסדר... אפשר לחזור למסלול הנכון.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

...

אני רק מקווה שאחרי שאת נלחצת את מפסיקה לתרץ, ומוכנה להסתכל על עצמך ולהגיד את האמת-
את מצמצמת, את יורדת במשקל, וככה בדיוק מתחילה כל הדרדרות וכל גלישה במורד של ההפרעה הזו.

לשקר לעצמך זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות עכשיו. ולחשוב שאת יכולה לקבל החלטות בעצמך ושאת יודעת יותר טוב מהמטפלים שלך זה לשקר לעצמך לגמרי.
עשית דרך ארוכה אבל את ממש לא בריאה, והחשיבה שלך והתפיסה שלך לגבי אכילה הן ממש לא בריאות עדיין.
את עדיין לא במקום להחליט לבד. רק התפריט מחליט. רק הוא. מה שכתוב שם קדוש. בכל פעם שאת עושה שינוי על דעת עצמך, את פותחת למחלה את הדלת לחזור ולהשתלט עלייך.

את מוכנה שזה יקרה?

 

[קולדון]

ט

כל כך מהר שכחת...?


זה מה שמדהים בהפרעה הזו וגם בהחלמה.
כשמתחילים להרגיש יותר טוב פיזית (כמו שקרה לך אחרי התקופה באשפוז) נורא מהר שוכחים לגמרי את כל החרא שהיה פעם, ומתחילות מחדש האשליות.

מותק- אל תשכחי שהלכת והכנסת את עצמך לאישפוז (!) למרות שזה היה הדבר הכי לא פשוט בעולם, הכי לא נוח, הכי קשה, מול ההורים, העבודה והריקוד.

כנראה שמשהו בירידה במשקל הוביל אותך למקום מספיק גרוע ונמוך.
למה לסכן את זה?
תסמכי על הדרך של ההחלמה. גם כשקשה- זה עדיין יותר טוב מהחרא של האנורקסיה.

 

[קולדון]

ושוב- אל תפגעי ממני... הודעה קשה אולי

(אבל מזכירה גם לעצמי)