מעביר לכאן את תגובתי על פרק 24
גם אני האמנתי לנפוליטני הזה, הוא היה משכנע מאוד, אבל נראה שהוא ממשפחות האצילים בקטלוניה שנפגעו מפרננדו ולכן הוא שהה אחרי בוואדיל. אבל טוב שהוא מת ואין את הסצינה שהוא מתגונן בטענה שניסה לרצוח את איסבל כדי להגן על משפחתו, לא שזה היה עוזר.
סוף סוף הבנתי למה השינוי של איסבל, הרי איסבל היא תלמידה של צ'אקון והוא הפך אותה מהנערה שהייתה למה שהיא ומסתבר שצ'אקון הוא פוליטיקאי קר וחסר לב, שכנראה לא הבאנו עד כמה הוא חסר מוסר כשהוא דרש מאלפונסו לא להעניש את אלה שרצחו ושדדו יהודים מומרים בטענה שהם עזרו לכבוש את העיר, מתסבר שזה לא רק מחוסר ברירה כשהיו מלחמות עם אנריקה, הוא תמיד חושב רק על קסטיליה ולא על טובת האנשים, כך שגם היחס לביתה הבכורה נובעת מכך שאיסבל חניכה ותלמידה של צ'אקון. ולכן כשקבררה דיבר איתו על יהודי מלגה הוא אפילו לא העביר לאיסבל כי טען שלא סולחים בגלל שהדת שונה, לפחות גם הנוצרים שחיו תחת שליטת אל זגאל גם נפגעים בעיקר כי הם נתפסים כבוגדים לאחר שלא הלכו אחרי פרננדו ובוואדיל. אם כי זה היה בזמנים שלא היה גיוס חובה והדרך לפרנס את הצבא היה ביזה, לכן בזיזת רכושו של האויב המובס היה דבר מקובל אז, ובמקרה הזה עדיין הייתה עבדות אז גם זה. אם במקרה הזה איסבל כן גבתה מיסים וגבוהים מאוד כדי להאכיל את הצבא, כך שזה שאי אפשר לשלם לחיילים בלי שלל המובסים זה לא תירוץ.
בואדיל ואימו רק ניצלו את קסטיליה נגד אל זגאל, אין להם שום כוונה למסור את גרנדה והם מתכננים לגייס את צבאות האסלאם. אם כי במקרה הזה לאור מסע צלב אכזרי שאיסבל ופרננדו מנהלים והתנאי של מלגה שגם לשלם כופר וגם לעבור לנצרות, גם אני במקום בוואדיל לא הייתי מאמין שהם יאפשרו למוסלמים לחיות לפי אמונותם.
אז שמה של סוראיה סוראיידה, הוא בכלל איסבל. היא סיפרה סיפורי איימה על החיים הנוראים שנכפו עליה ועשתה הצגה מושלמת שנהרסה על ידי אימו של בואדיל שהזהירה את איסבל שבנה הבכור נחשב ליורש והתירוץ של אל זגאל הוא שהוא שולט בשם השליט החוקי שעדיין ילד. איסבל לא אהבה את השקר ודווקא הרעיון של הנצרות היה של הכומר הרננדו שהוא הנוצרי הכי שפוי בסדרה. סוריראדה שאפתנית מאוד וקיוותה להישאר בארמון, אבל בכל מקרה שמח שאחרי שהילדים הוטבלו לנצרות גם אביה היה מוכן לקבל אותם, כך שהיא לא זקוקה יותר להגנתה של איסבל.