עוד חודש שלילי
היו לי יומיים דימום קלילים הרבה לפני שהיו אמורים להגיע.
אתמול בבוקר, בהמלצת בנות פורום, עשיתי בטא. הספקתי לדחוף את הבדיקה לפני ישיבה חשובה שהייתה לי שאני הגורם העיקרי שמעביר את המצגת למנהלים. הגעתי לישיבה, ותוך כדי אני מרגישה שהכאבים מציפים אותי ואז הבנתי שנגמרו הציפיות והתקוות להחודש. נזרקתי למקום אחר, שלי, וכבר ממש לא נכחתי בחדר. כל הזמן תיקנו אותי ומצאתי את עצמי חוזרת על משפט "מה אמרתי?". כנראה ששטויות, אבל ממש לא היה לי איכפת. רציתי לזחול למיטה ולהתנתק מהעולם. סיימתי את הישיבה והלכתי הביתה, החזקתי את הדמעות חזק חזק. לקחתי כדור לכאבים ונכנסתי למיטה.
אחר הצהרים בעלי חזר הביתה אחרי שידע שלא הצליח. בלי לשאול לשלומי או לשבת דקה לידי, אולי אני צריכה משהו, לאכול לשתות או פשוט תמיכה, ירה לעברי "אני הולך לחבר הוא צריך בירות". כ"כ נעלבתי ממנו. זהו. נשארתי במיטה עם הבאסה שלי, הרחמים שלי, הכאבים שלי והכעסים שלי עליו.
סימסתי לרופא שלא הצליח ואיך ממשיכים עם החודש הקרוב. מסתבר שהוא נוסע לחו"ל החודש, אז אנחנו עושים הפסקה. חודש הבא אנחנו בחו"ל, אז יוצא שנעשה הפסקה חודשיים. מי יודע, אולי יצליח ספונטני...
זהו. אלו הקיטורים שלי כרגע. ממש תודה שאתן פה. מנחמות ונותנות כתף. מדהים איך אנשים קרובים סביבנו לפעמים חווים את זה גם ולא יודעים להתמודד ולתמוך בנו.
שיהיו בשורות טובות!