לי יש גם כמה טיפים
להסכים לכל עזרה שמציעים. לא להגיד: "לא צריך, אני אסתדר עם הכביסה/כלים/אבק". מישהו מציע עזרה, מהר להסכים, אפילו אם לא צריכים אותה. שיהיה. לא להתביי לבקש עזרה, אנשים תמיד שמחים לעזור לאם טרייה, במיוחד אמהות ותיקות שזוכרות איך זה. אם אפשר, לדאוג שיהיה מישהו שיכין אוכל בריא ומזין (וטעים), כי יש סיכוי שאם לא יהיה מישהו כזה, תחיו על לחם עם שוקולד במשך חודשיים.
לשנן את התיאוריה של וינקוט שמדברת על אמא טובה דיה (ולא מושלמת) ועל חשיבותם של תסכולים אצל תינוק. לזכור את המשפט שמלווה אותי בהורות: "אמא נורמלית רוצה לזרוק לפעמים את הילד שלה מהחלון, אמא לא נורמלית עושה את זה". זה נורמלי ובסדר להתעצבן, ולהיות מתוסכלת ולרצות לתלוש את השערות. זה משתפר (ואז חוזר בגיל שנתיים הנורא).
לעשות מה שמרגיש לכן נכון. אין שגיאות בגידול ילדים. גם אם החמות אומרת שאסור להרגיל לידיים, הדודה אומרת שמגיל 0 התינוק צריך לישון בעצמו במיטה ואחות טיפת חלב אומרת שאם לא תניקו יצמח לילד זנב, אתן תעשו מה שטוב לכן ונראה לכן נכון. תמיד אפשר למצוא תיאוריה שתומכת בדיוק במה שמתחשק לכן לעשות.
לזכור שהשנה הראשונה היא שנה מטלטלת, והתקופה הראשונה אחרי לידה מטלטלת במיוחד. גם לזוגיות, גם לקשר עם אנשים חדשים, גם לזהות העצמית. לקחת את זה בחשבון, להשתדל לא לעשות החלטות הרות גורל ושינויים גדולים בחיים בתקופה שלאחר לידה, ולנסות לגייס סבלנות, לעצמכן בעיקר.
והכי חשוב, הכל עובר. הגזים, הלילות בלי שינה (טוב, זה מספרים לי, אני לא יודעת את זה ממקור ראשון), השוק הראשוני. אם אפשר, תנסו למצוא דברים כיפיים בתקופה הזו ולהינות ממנה, אבל אם אי אפשר אז להחזיק מעמד ולדעת שממש בקרוב זה ישתפר.