שלב הדו קרב:
אביה VS לירוז - שני הביצועים היו לא משהו. אביה אומנם מדברת יפה מול המצלמה על הסיפור האישי שלה, אבל בביצוע היא לא הוציאה את זה מהקרביים שלה. זה היה צעקני מדי לטעמי.
אותו הדבר לירוז, השיר טוב מכל בחינה, אבל לירוז פשוט שרה אותו
טכנית מצוין, וזהו.
היא לא השאירה בי שום דבר שעורר בי מחשבה, התרגשות. כלום.
לשתיהן.
סער דוידוב VS צדוק - סער היה מאד משכנע. אני חושב שמיותר להגיד ולהשוות פה בין משהו, כי הוא שר טקסט שנכתב מהעולם שהוא מכיר, והוא עשה את זה בביטחון וטרף את הבמה.
צדוק, בחור נאה... יש מה להוסיף?
בחירת שיר
ביצוע
"פרפורמנס" (כמו שמוקי מגדיר) -
נראה לי זהו.
אביתר VS שרי - אביתר, לבוש טוב, מנגן טוב, הבמה עם המסכים מעולה
אבל זה לא מספיק טוב.
שרי,
גרסה מחרידה לקלאסיקת פופ על זמנית של יוצר ענק, מייקל ג'קסון.
ביינסאי VS נשאווי - אורית, בחירה מזעזעת של שיר
עם מנעד וצבע קול כמו שלה, היא לקחה את השיר הכי סתמי ולא מתאים שיש.
אלמוג, משעמם
אני לא מכיר את הביצוע המקורי, אבל זה היה מרדים.
לרגעים אהבתי פה ושם את השירה יחד עם הליווי, אבל זה לא טוב. (כולל הביצוע הגורלי השני).