העלת טענה מעניינת
ברשותך רגע נשים אותה לפנינו שנבין אותה אחת ליד השניה:
א. תהי חלופה אחת והיא לנסוע עם רכב משפחתי חדש כל שנתיים, בעלות גסה
של כ- 3000 ש"ח לחודש.
ב.ותהי חלופה שניה שהיא לנסוע ברכב מיני ידני הכי בסיסי וזול, לסחוט ממנה
את הלימון עד שתמות = נניח לזרוק אותה בגיל 10 לפח, ונניח לקולה (ההפך
מחומרה) כי בדרך לא הלך לנו קפוט משהו יקר כמו מנוע או גיר כן, כי אז
הנתונים קצת משתנים.
במצב שכזה כנראה שהעלות תצא לכוון 1300 ש"ח לחודש סה"כ אחרי 10 שנים.
(המספרים שנקבת בהם לא היו רלוונטיים משום שאני לא אסע בלי בטוח צד ג',
אין לי חוש התאבדות פיננסי כמו זה שהצגת בגישתך).
אה, וגם נתחזק אותה לבד כדי לחסוך את העוד כמה גרושים... שלא נשכח.
הפער בין שתי חלופות אלו עומד איפה על משהו כמו 1700 ש"ח לחודש סדר גודל
במרוצת אותם 10 שנים. ואם נשכיל לעשות כך כל חיינו, אז הפער הוא 1700 שח
למשך כל התקופה. הפער הכספי שמצטבר לאורך תקופת חיים הוא כמובן פער גדול
ללא ספק, לפחות 40 שנה אם לא יותר. פער שכזה יהפך לכמה מיליוני שקלים,
במיוחד באם הכסף שנחסך הופקד כל העת בשוק ההון המנייתי ויצר תשואה יפה.
בראיה כלכלית גרידא זוהי חלופה מאד קורצת, בטח לאנשים כמוני שמבינים את
הנושא. אך מן הצד שני, נזכורה שישנו גם צורך לספק שמושיות פרקטית מהרכב
ולא בטוח אנכי כי רכב מיני ידני בסיסי מספק דיו עבור צרכיה של משפחה עם ילדים,
ועבור נהגים שאינם רוצים ואינם מעוניינים לנהוג על ריקשה עם גיר ידני, כמו גם
להפוך בעל כורחם למכונאי לתחזוק עצמוני של הרכב - אשתי ואנכי למשל בינהם.
הרי מה שהתאים לי בגיל 18-25 כסטודנט רווק, רכב מיני ידני של שנות ה- 80,
אינו מתאים לי היום כראש משפחה עם ילדים ויותר שערות לבנות על ראשו מאשר שחורות.
לכן (אני למשל) אבחר באפשרות לזרוק לפח את ההון הכספי העצום שמצטבר
במהלך חיינו בגין חלופה מספר א', ואדבק בשיטה של לנסוע עם רכב משפחתי
איכותי נעים ונוח, כמו גם לתחזקו במוסך מסודר.
אחת הסיבות שאבחר באפשרות הזו, מבוססת שלא סתם על גחמות אקראיות,
היא מבוססת על כך "שאני יכול להרשות לעצמי" חלופה זאת, משום שמעבר ל-
1700 ש"ח הללו (שוויתרתי עליהם), לשמחתי הרבה ותודה לאל כמובן, כבר
עתה משק הבית המשפחתי שלי חוסך מדי חודש הרבה יותר מסכומים אלו.
קרי שאותם 1700 ש"ח נוספים היה והייתי בוחר לחסוך גם אותם, לא היו מהווים
אלמנט משנה חיים.
מן הצד השני, וודאי קיימים צרכנים בסטאטוס כלכלי כזה, וסביר להניח שאלו אינם
מעטים, שעבורם ה- 1700 ש"ח הללו הם בחינת כל מה שהם יכולים לחסוך (אם
ובכלל).
לאנשים כאלו כנראה הבחירה באפשרות ב' תהיה האפשרות הנכונה והמתאימה
יותר, שכן בשבילם אחרי 40 שנות קריירה, ההבדל בין לשים בצד כל חודש 1700
ש"ח לבין לשים 0, הוא ההבדל הדרמטי, או לומר אלמנט משנה החיים.
כדי לסוור את האוזן, 1700 ש"ח המושקעים מדי חודש בשוק המניות,
בשקלול האינפלציה ובחישוב המיסוי הישראלי על שוק ההון, אחרי 40 שנה
שווים כ- 2 מיליון שח סדר גודל.
**במונחי שקל של היום. נומינאלית זה יהיה הרבה יותר מ- 2 מיליון שקל כמובן.
סיכום:
מי שבמצב כלכלי כזה, שהמאזן התקציבי של משק ביתו בקושי מאפשר חסכון,
מוטב שימצא איך ניתן לקצץ בהוצאות כמו למשל סעיף רכב, ולהסתפק ברכב
צנוע שעלותו החודשית הכוללת נמוכה - קרי דוגמא ב' לעיל.
ואת מה שיצליח לחסוך, שישקיע בשוק ההון למשך כל חייו. והרי שאם הוא לא
יהנה מהון זה בסוף חייו, אז לפחות שיורשיו יהנו.
ומי שמצבו הכלכלי הוא כזה, שהמאזן התקציבי של משק ביתו מאפשר חסכון
ראוי כבר עתה וגם ללא הצורך להכנס לדפוס פעולה ספרטני, יכול לבחור
לנוחיותו באפשרויות נוספות בכללם אפשרות א' לעיל.
מקווה אנכי כי הצלחתי לתת התייחסות מניחה את הדעת או לפחות מעוררת
מחשבה, לתזה שבקשתני להתייחס אליה.
ברשותך רגע נשים אותה לפנינו שנבין אותה אחת ליד השניה:
א. תהי חלופה אחת והיא לנסוע עם רכב משפחתי חדש כל שנתיים, בעלות גסה
של כ- 3000 ש"ח לחודש.
ב.ותהי חלופה שניה שהיא לנסוע ברכב מיני ידני הכי בסיסי וזול, לסחוט ממנה
את הלימון עד שתמות = נניח לזרוק אותה בגיל 10 לפח, ונניח לקולה (ההפך
מחומרה) כי בדרך לא הלך לנו קפוט משהו יקר כמו מנוע או גיר כן, כי אז
הנתונים קצת משתנים.
במצב שכזה כנראה שהעלות תצא לכוון 1300 ש"ח לחודש סה"כ אחרי 10 שנים.
(המספרים שנקבת בהם לא היו רלוונטיים משום שאני לא אסע בלי בטוח צד ג',
אין לי חוש התאבדות פיננסי כמו זה שהצגת בגישתך).
אה, וגם נתחזק אותה לבד כדי לחסוך את העוד כמה גרושים... שלא נשכח.
הפער בין שתי חלופות אלו עומד איפה על משהו כמו 1700 ש"ח לחודש סדר גודל
במרוצת אותם 10 שנים. ואם נשכיל לעשות כך כל חיינו, אז הפער הוא 1700 שח
למשך כל התקופה. הפער הכספי שמצטבר לאורך תקופת חיים הוא כמובן פער גדול
ללא ספק, לפחות 40 שנה אם לא יותר. פער שכזה יהפך לכמה מיליוני שקלים,
במיוחד באם הכסף שנחסך הופקד כל העת בשוק ההון המנייתי ויצר תשואה יפה.
בראיה כלכלית גרידא זוהי חלופה מאד קורצת, בטח לאנשים כמוני שמבינים את
הנושא. אך מן הצד שני, נזכורה שישנו גם צורך לספק שמושיות פרקטית מהרכב
ולא בטוח אנכי כי רכב מיני ידני בסיסי מספק דיו עבור צרכיה של משפחה עם ילדים,
ועבור נהגים שאינם רוצים ואינם מעוניינים לנהוג על ריקשה עם גיר ידני, כמו גם
להפוך בעל כורחם למכונאי לתחזוק עצמוני של הרכב - אשתי ואנכי למשל בינהם.
הרי מה שהתאים לי בגיל 18-25 כסטודנט רווק, רכב מיני ידני של שנות ה- 80,
אינו מתאים לי היום כראש משפחה עם ילדים ויותר שערות לבנות על ראשו מאשר שחורות.
לכן (אני למשל) אבחר באפשרות לזרוק לפח את ההון הכספי העצום שמצטבר
במהלך חיינו בגין חלופה מספר א', ואדבק בשיטה של לנסוע עם רכב משפחתי
איכותי נעים ונוח, כמו גם לתחזקו במוסך מסודר.
אחת הסיבות שאבחר באפשרות הזו, מבוססת שלא סתם על גחמות אקראיות,
היא מבוססת על כך "שאני יכול להרשות לעצמי" חלופה זאת, משום שמעבר ל-
1700 ש"ח הללו (שוויתרתי עליהם), לשמחתי הרבה ותודה לאל כמובן, כבר
עתה משק הבית המשפחתי שלי חוסך מדי חודש הרבה יותר מסכומים אלו.
קרי שאותם 1700 ש"ח נוספים היה והייתי בוחר לחסוך גם אותם, לא היו מהווים
אלמנט משנה חיים.
מן הצד השני, וודאי קיימים צרכנים בסטאטוס כלכלי כזה, וסביר להניח שאלו אינם
מעטים, שעבורם ה- 1700 ש"ח הללו הם בחינת כל מה שהם יכולים לחסוך (אם
ובכלל).
לאנשים כאלו כנראה הבחירה באפשרות ב' תהיה האפשרות הנכונה והמתאימה
יותר, שכן בשבילם אחרי 40 שנות קריירה, ההבדל בין לשים בצד כל חודש 1700
ש"ח לבין לשים 0, הוא ההבדל הדרמטי, או לומר אלמנט משנה החיים.
כדי לסוור את האוזן, 1700 ש"ח המושקעים מדי חודש בשוק המניות,
בשקלול האינפלציה ובחישוב המיסוי הישראלי על שוק ההון, אחרי 40 שנה
שווים כ- 2 מיליון שח סדר גודל.
**במונחי שקל של היום. נומינאלית זה יהיה הרבה יותר מ- 2 מיליון שקל כמובן.
סיכום:
מי שבמצב כלכלי כזה, שהמאזן התקציבי של משק ביתו בקושי מאפשר חסכון,
מוטב שימצא איך ניתן לקצץ בהוצאות כמו למשל סעיף רכב, ולהסתפק ברכב
צנוע שעלותו החודשית הכוללת נמוכה - קרי דוגמא ב' לעיל.
ואת מה שיצליח לחסוך, שישקיע בשוק ההון למשך כל חייו. והרי שאם הוא לא
יהנה מהון זה בסוף חייו, אז לפחות שיורשיו יהנו.
ומי שמצבו הכלכלי הוא כזה, שהמאזן התקציבי של משק ביתו מאפשר חסכון
ראוי כבר עתה וגם ללא הצורך להכנס לדפוס פעולה ספרטני, יכול לבחור
לנוחיותו באפשרויות נוספות בכללם אפשרות א' לעיל.
מקווה אנכי כי הצלחתי לתת התייחסות מניחה את הדעת או לפחות מעוררת
מחשבה, לתזה שבקשתני להתייחס אליה.
