האמת?
שבוע קשה...
הטוב של השבוע:
יש הרבה. למשל - חליטה חמה מהגינה ופתי בר שוקולד. לשאוף קנביס, לטבול, לאכול, ולהרגיש את הגרון נרגע מהגירוי של השאיפה. החוץ שמעבר לחלון, שאני מחכה בשיא השמחה של הציפייה לחזור אליו אחרי שישקע האבק, הולך ומסתיו. כידוע, בתחילת השבוע הלב שלי זכה לשבחים והוא מקסים עם תעודות, ורצועת הדיקטוס שקניתי מחזיקה את הרגל במקום בלי ליפול כל הזמן לצדדים, בעדינות מופלאה, ולידיעת הציבור היא אמנם ל-drop foot במקור אבל מאוד עוזרת גם לכאבים של גמישות יתר. כמו כן, גם חזרתי לאיזה פרוייקט, בהתלהבות מפתיעה וחיוכים.
הפחות טוב של השבוע:
תבחרו. האפילפסיה שוב התעוררה הודות למשאיות הנוסעות לאחור (הביפ ביפ הזה הוא טריגר מטורף אצלי, לא פחות מאורות מהבהבים). זה לא רק עוד כאב מכל השרירים שמתתכווצים פתאום, זה גם שעות של טשטוש, חורים בזיכרון ואי יכולת לקשור שיחה. באדיבות אותו שיפוץ כביש הידוע לשמצה באבק הארור שלו, ביליתי לי יום יום עם הביפאפ. מיגרנה באה לבקר, ואי סבילות מטורפת למגע. הידיים והרגליים רק רצו להתקפל לתוכי וזהו, להישאר שם בשקט ולא לזוז. לשכב במיטה, על הנשמה, קנביס כל שעתיים, תורנות כריות חמות... בקיצור, רע כמו לאשפוז - אבל בבית. וזה מה שעושה את כל ההבדל.
מאכל השבוע:
לא מדברים על זה.
סרט/סדרת השבוע, ספר השבוע:
באמצע השבוע החלטתי וחתכתי גירויים - בלי טלוויזיה, סרטים ויוטיוב, בלי מוזיקה והרצאות, בלי ספרים, שום דבר שיאמץ את העיניים, האורות בחדר כבויים והוא מואר רק מהשמש הלא מסנוורת מאחורי הווילונות השקופים ומהאור במסדרון. ובאמת, המוח נרגע קצת.
בילוי/ יציאת השבוע:
הנסיעה לרופא ולבי"ח לקנות את הדיקטוס. לידיעת הקוראים: אל תיכנסו לחניון של בי"ח נהריה ב-12 בצהריים. הוא, על כל חמש קומותיו, מלא...
תוכניות לסוף השבוע:
אשאר בביתי, אין לי כוח לרדת להורים כמו כל שבת בצהריים. אני כל כך כל כך כל כך מתגעגעת לפוז'יטה שלי, הכלבה החכמה וטובת הלב והענקית שגרה איתי פעם וכבר כמה שנים חזרה לגור אצל ההורים ואני כבר כבר שבועיים או שלושה לא הצלחתי להגיע אליהם וכולי געגועים. את המשפחה אני רואה, הם באים לבקר, אבל היא מנשירה ברמות מסחריות וזה לא כל כך מומלץ לנשימה שלי, לכן קלושים הסיכויים שיביאו אותה אליי לביקור. למי אכפת, אני אוהבת אותה! הכי אוהבת שאפשר. ומתגעגעת.
וברשותכם - חיוךצחוק לשבת:
לא אומרת כלום,
תראו בעצמכם
שבוע מלא טוב,
סיגל