לא משהו רציני האמת
לא מתים מזה אבל זה גורם בעיקר לאי נוחות- פריחה, גירוי בעור, צריבה ולפעמים מביא להתקלפות של העור בידיים במקרה של מגע ממושך. האמת שיש עוד דברים שגורמים לי לרגישות כזו בעיקר חומרי ניקוי או ירקות עם "מיץ" חומצתי כמו תפוח אדמה למשל. אם אני מקלפת תפוח אדמה בלי כפפות הידיים שלי ברוגז איתי אח"כ למשך שבוע.. אחרי בישול אבל, אין לי בעיה לגעת בזה וזה לא גורם לי לשום תגובה אלרגית.
לגבי הדבר הטוב של החודש, כתבתי למעלה בעיקרון אז לא יודעת מה בדיוק את רוצה שאפרט אבל אכתוב לך כאן סיכומון קצר של האירועים-
טסתי עם שתי חברות לאנגליה לחמישה ימים. המטרה של הטיול הייתה לטוס להופעה של קלי קלרקסון במנצ'סטר. קנינו כרטיסים להופעה ובהתחלה התכנון היה ללכת רק להופעה ולחזור אבל אז ראינו שבמקום לטוס סופ"ש ולחזור משתלם יותר להישאר שם עוד יומיים (הטיסות זולות יותר) אז החלטנו להאריך את השהות לחמישה ימים כדי לטייל קצת.
כשהתחילו האודישנים של האקס פקטור הבריטית חשבתי שיהיה ממש מגניב אם נוכל להשיג כרטיסים לתוכנית עצמה ולהשתתף כקהל. בעיקרון לא ניתן לקנות את הכרטיסים וכדי להשתתף בתוכנית צריך לשלוח מייל לחברה שאחראית לכרטיסים והם מחלקים כרטיסים לפי המקומות הפנויים שנותרו להם (אחרי שהם מחלקים כרטיסים לבני המשפחות של המתמודדים ולכל החברים של ההפקה שהצוות שם מזמין). שלחו לנו מייל שאם תוך עשרה ימים ממועד התוכנית אנחנו לא מקבלים מייל חזרה זה אומר שלא קיבלנו כרטיסים. שבוע לפני מועד התוכנית עדין לא קיבלנו תשובה אז בצעד נואש, אחת הבנות שטסתי איתן החליטה לשלוח מייל מתחנן למי שאחראית שם על הכרטיסים ולכתוב לה שאנחנו מעריצות גדולות של התוכנית ובאנו במיוחד מישראל כדי לראות אותה ובלהבלה. מסתבר שזה עשה על הבחורה רושם והיא סידרה לנו כרטיסים. הבעיה היא שהם מחלקים שם כרטיסים בלי לדעת בדיוק כמה כרטיסים פנויים יש להם ולכן יש מצב שיש לך כרטיס ותעמדי בתוך כמה שעות בשביל להיכנס ובסוף לא תוכלי להיכנס. אז שלחנו מייל נוסף ששואל באיזה שעה כדאי להגיע לשם כדי לוודא שניכנס. הבחורה ביקשה שניצור איתה קשר טלפוני והיא תראה מה היא יכולה לעשות. אחרי שהתקשרנו היא אמרה שהיא דיברה עם הבוס שלה וסידרה לנו כרטיסי פריורטי (הכרטיסים שמקבלים בני המשפחות של מתמודדים) מה שיבטיח שבטוח ניכנס. היה ממש אדיר. היינו בצילומים של תוכנית הלייב השניה של העונה. היו הופעות ממש מוצלחות ובסוף התוכנית יצא לנו לדבר קצת עם טוליסה לפני שהיא ברחה. ממש כמה מילים אבל היא הייתה ממש חמודה.
באותו ערב קרולין פול הופיעה במועדון G-A-Y המפורסם וכיוון שאני אוהבת אותה עוד מ-2003 החלטתי שאני חייבת ללכת. תיכננתי ללכת לראות אותה בערב אחר באיזה מקום מחוץ ללונדון אבל לא היה לנו איך להגיע לשם כיוון שתחבורה מחוץ ללונדון בשעות שבהן נגמרת ההופעה לא הייתה. לקחת מונית חזרה ללונדון הייתה עולה לנו 250 פאונד (קצת יותר מ-1500 ש"ח). אני מצידי הייתי מוכנה לשלם את הסכום הזה כדי לראות את קרולין אבל זה היה ביום חמישי וההופעה של קלי הייתה אמורה להיות בשישי וכיוון שעוד היינו צריכות להספיק לקחת בבוקר רכבת למנצ'סטר זה אומר בערך שעתיים שעות שינה בלילה ולהן זה לא התאים
ההופעה הזו (בחמישי) הייתה אמורה להיות שווה יותר במועדון קטן כזה עם אפשרות לרכישת שולחן VIP. ממש התבאסתי שלא יכולנו ללכת אבל אז אמרנו שנלך למועדון בשבת (בתוך לונדון) ואז יש שם גם את ליאונה לואיס שתופיע באותו יום. עמדנו שעות בחוץ בקור חודר העצמות של לונדון אבל קרולין שווה הכל. גם אם זה רק לשני שירים
גם אידינה מנזל הייתה החלטה של הרגע. איך שנחתנו בהית'רו ונכנסו לאנדרגראונד ראינו שלטים שלה ואמרתי שאנחנו חייבות ללכת לראות אותה. היא אדירה! יש לה קול פנטסטי והיא בהחלט יודעת לתת שואו.
אבל גולת הכותרת הייתה כמובן קלי קלרקסון שלשמה התכנסנו שם. ההופעה הייתה במנצ'סטר היא הייתה כזו חמודה וקטנה ומהממת. היו אנרגיות מטורפות עמדנו בשורה שניה בערך מטר וחצי ממנה ונהנינו מכל רגע. אף פעם לא הייתי בהופעה בחו"ל אז לא ידעתי איך זה שם אבל זה כל כך שונה מהארץ פה כל אחד מוחץ אותך למוות כדי להגיע לשורה הראשונה. שם כל אחד עומד במרחב שלו ולא מעיז לדחוף אפילו טיפה את מי שעומד לידו. גם כשנכנסו להופעה אז כל מי שהיה באיזור העמידה נכנס והתיישב על הרצפה בצורה מסודרת כמו חיילים ואז כשהיינו קרובים לזמן של הופעת החימום (קאבר דרייב) כל אחד נעמד בדיוק איפה שהוא ישב בצורה מסודרת. זה שינוי ממש נחמד. האמת שבהתחלה עמדנו בשורה שביעית ועמד לידי מישהו ממש גבוה שהסתיר לי אז אמרתי לו שזה לא יעבוד ככה ושהוא יותר מידי גבוה אז הוא שאל אם אני רוצה לעמוד לפניו
הוא היה ממש חמוד. אחרי כמה שירים קלי עברה לבמה קטנה יותר מאחורינו כדי לשיר שם שני שירים ובזמן שכולם הסתובבו אחורה אנחנו ניצלנו את ההזדמנות להסתנן כמה שורות קדימה
ישראלים או לא? הקטע הוא שלאף אחד לא היה אכפת. לא קיבלנו פרצופים זועמים או תגובות עוינות. או שהם היו בשוק או שבאמת לא היה אכפת להם.
טוב אמרתי שאני לא אחפור ויצאה חפירה
סורי.
מקווה שקיבלת את הפירוט שרצית אם לא, תגידי לגבי מה את רוצה שאפרט עוד
