הטוב
, הרע
והלא נורא
- סיכום השבוע שהיה

אני חושבת שאם אני אלד ברחוב

זה יהיה בקטע ההליכה בין הגן לאוטו... קטע קצר שיכול לקחת גם ארבעים דקות במו"מ ותחבולות של מחבלת בת שנתיים וקצת
 
מסתדרים כמו כולן כנראה... אני שבוע 27 עם זאטוט בן שנה ו 10

בבית. אצלי הבחילות אל עוברות עד הסוף, את כל ארבעת החודשים הראשונים העברתי בעזרת ההורים ושכנה מדהימה שטיפלה לי בילדון.
איכשהו שרדתי כדי לבוא לכתוב את זה פה
 

P B and J

New member
זוכרת אותך מהסבב הקודם


אבל אני בינתיים בניק חלופי. אפילו עוד לא סיפרתי להורים על ההריון...מאמינה שכשאני אספר הם ירתמו עוד יותר מעכשיו
 
זה גיל קשה..ולגבי הרגשי אשמה

אני עברתי הריון שני עם ילדה בגיל הזה, הריון שבמהלכו היה משבר זוגי ופרידה של חודש, פרצו לנו הביתה, הודיעו לי על קיצוצים בעבודה שלא יהיה לאן לחזור אחרי חל"ד ומה לא. לא היה לי שום מקום בלב להתרגש מההריון בכלל. חששתי שלא אצליח לאהוב אותו כמו את אחותו הגדולה שבהריון שלה חשבתי 90% מהזמן על ההריון, על התינוקת, על איך היא תהיה... שהיינו שנינו נרגשים להפליא מכל תנועה שלה. ההריון היה כל כך עצוב שקראתי לעובר בכינוי שמשמעו שמחה- שלא אשכח לשמוח מדי פעם לפחות על ההריון.
למרות הכל נולד תינוק נהדר וחמוד, וממש מהר אחרי שנולד, בדיוק כמו עם אחותו, התאהבתי בו והוא הפך לחמדת נשמתי ומשוש לבי. וזה עד היום ככה

&nbsp
 
הטוב - מודה לאל כל בוקר שקמים בריאים! זה הכי חשוב. הרבה טוב

סביבי חמסה חמסה.
הלא נורא - לחצים מטורפים!!! שקשורים רק לדברים טובים אבל בגלל האופי הפדנטי שלי ושל בעלי הכל נהיה לחוץ!
מקווים שאוטוטו זה מאחורינו.
הרע - אין רע!
 

אושר מ

New member
מותשת

הרע - כאבי הגב וההקרנות לרגל לא עוזבים אותי. אני בקושי זזה בקושי יכולה להגיע לעבודה וכשמגיעה עובדת בקושי 4-5 שעות ומרגישה עוד יותר נורא מזה.
הלא נורא - כבר יומיים עם שלשולים וקצת הקאות. כנראה איזה וירוס שגורם לי להיות עוד יותר חלשה.
הטוב - לא ממש היה טוב השבוע.אבל עשיתי עוד בדיקת דם ככה שאני עוד צעד בדרך לסיום הבדיקות המעיקות האלה כבר... מחר אמורים להפגש עם חברים ממש מקווה שאוכל להרים את עצמי ואז יהיה לי טוב אמיתי.
 
שבוע בחירות-כבד בלב מהשנאת חינם, נחמד עם הילדים

רגוע בעבודה, כבד בלב מכל השנאת חינם שפוזרה בינינו ,היושבים בציון, מכל הכיוונים והצדדים.
מצד שני שיחות מעניינות עם הילדים (היא בת 9 הוא רבע ל-7)בעקבות הבחירות. על כמה זה לא מובן מאליו שיש לנו אפשרות לבחור, על ההבדלים בין המפלגות, ועל שיטת הבחירות אצלנו. ואיך קבעו במקומות אחרים ובזמנים אחרים מי ישלוט..(דיברנו על העברת השלטון ליורש החוקי, רציחות באימפריה הרומית וכאלה) .דיברנו גם על זה שלא כל החכמה נמצאת בצד שלנו ,שיש לי חברות שהן יריבות פוליטיות אבל אנחנו קודם כל חברות.
&nbsp
עוד שיחה היתה קשורה להיותנו משפחה מורכבת וזוגיות שניה.
הבן שלי שאל למה אני וד' (בן זוגי) לא התחתנו והודיע ש"אני רוצה שתתחתנו כדי שהוא יהיה איתנו במשפחה".
"אתה יודע שד' איתנו במשפחה מהרגע שד' ואני החלטנו לחיות ביחד".
הבן יקיר לי:"אז מה, זה שד' גר איתנו זה מספיק בשביל להיות משפחה? ומה עם העכבר הקטן שגר בחור מתחת למיטה שלי? גם הוא במשפחה שלנו עכשו?" (העכבר הומצא לצורך הטיעון.) "טוב טוב...לך לחדר שלך לאסוף את הלגו".
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
חייבת לפרוק.

ממש קשה לי.
לא יכולה להגיד שאני סובלת מדיכאון אחרי לידה חס וחלילה, אבל אני מרגישה פשוט כבוייה. משעמם לי בבית, למרות שמשפחה באה לבקר אותי די הרבה, אני מרגישה שאני כל היום לא עושה כלום, בערב אין לי מה לספר לבעלי (או בכלליות)- כי מה כבר עשיתי כל היום חוץ מלהחליף חיתולים ולהכין בקבוקים?! פשוט עוד יום חולף לו בלי שעשיתי כלום.
התקיעות בבית והחוסר ספונטניות ממש מבאסים אותי. לא עוזרת העובדה שיש לנו רכב אחד שבעלי לוקח לעבודה, מה שאומר שאני תקועה בבית כל היום, והיציאה הכי מרגשת היא טיול בפארק. כל החברות שלי בעבודה כך שאין לי ממש עם מי להתראות במהלך היום.
התינוק ממש חמוד והכל אבל כל מה שחששתי שיקרה פשוט התממש- איבוד מוחלט של החופש שלי.
כלפי חוץ אני צוחקת ושמחה עם כולם ולא נראה לי שמישהו בכלל שם לב לבאסה שאני נמצאת בה, וממש קשה לי גם להגיד את זה כי גם לעבודה ממש לא בא לי ללכת... אז מה יהיה??
 
אם סימן לדכאון ואם לא, זה סימן שכדאי להקשיב לו

אני נשארתי הרבה זמן עם ילדי בבית מבחירה, לא היתה לי עבודה שחיכתה לי וזה התאים...בהתחלה. גם אחרי נהניתי מזה, רוב הזמן. אבל במקביל זה גם היה מעיק ומדכדכך ולאט לאט זה הציק לי מאד. כשהרכב היה אצלו, וגרנו ביישוב בלי תחבורה נורמלית, הרגשתי תקועה נורא. מדוכדכת. כלב לא עבר ליד הבית שלי, לא הכרתי נפש חיה, גם כשהיה רכב לא היה לי כוח לנסוע עם התינוקת כל כך וגם לא לאן.
היה מתח זוגי, כשבעלי הגיע מאוחר, או שלא דיבר איתי מספיק, כי הייתי תלויה בו הרבה יותר מכרגיל-לתמיכה, לשיחה, לפידבק, הרבה יותר מאשר בתקופה שאני רואה אנשים ועובדת וכישורי מקבלים פידבק על דברים אחרים מלהחליף חיתולים ומאנשים נוספים.
בשלב מאוחר מדי, לקחתי קורס יזמות במט"י המקומי. בעיקר אני זוכרת מהקורס כמה שמחתי לקבוע עם בייביסיטר ולא עם בעלי כדי שאוכל לצאת בזמן בלי להתעצבן ובלי התינוקת, אהובת לבי שנהניתי להיות איתה רק שהתחרפנתי לא לעשות שום דבר אחר..אולי גם את יכולה לקחת איזה קורס, או לבקר מישהי מהמשפחה בקביעות, להתנדב/לעבוד חלקית איפשהו אפילו במחיר בייביסיטר- שיהיה עוד בסיס בחיים שלך לעניין , לפידבק, לאינטראקציה אנושית ולהרגשה של עשייה.
&nbsp
בדיעבד -חבל שלא חזרתי לעבודה מוקדם יותר. בנסיבות של גידול תינוקות בתרבות שלנו- שהאם היא *לבד* בבית עם תינוק, זה לא מתאים לכל אחת, זה הרבה פעמים מגיע לבדידות קיצונית שלא מתאימה לשום יצור אנושי וגם לא תורמת לתינוק. אני מכירה לא מעט נשים שקיצרו חל"ד ארוכה שהיתה מתוכננת.
&nbsp
בהריון הזה כששאלו אותי בעבודה מה התכניות, אמרתי- אני לוקחת חודש, כלומר חל"ד של 4 חודשים ואבוא לבקר פעם בשבוע שבועיים כדי שלא אתחרפן בבית. הבוסית שלי וכל הקולגות (כולן אמהות ל2-4 ילדים) חייכו בהבנה ואמרו כן, גם אני השתגעתי בבית.
אמרתי להן ואגיד גם לך, ואני רק חצי צוחקת: בתינוקות קודמים גרתי בבית קרקע, עכשו אני גרה בקומה רביעית- ככה שלרצות לקפוץ מהחלון זה כבר ממש מסוכן לי.
&nbsp
בקיצור קשה לחזור לעבודה, אבל אם את מרגישה שאת כבויה, שוה לשקול גם את זה וגם אופציות אחרות.
&nbsp
 
תודה רבה על התגובה

עודד אותי לראות שאני לא היחידה שסבלה בחופשת לידה שלה... כל כך ציפיתי לחופשה הזאת, קצת לשבור את השגרה בעבודה, לנוח קצת מהלחץ והשחיקה, אבל אני רואה שזה לא מתאים לי.
לעבוד במשהו זה לא אופציה, ומה שיותר חמור זה שאני סובלת בחודשים האחרונה מבעייה ברגל שממש מגבילה אותי בתנועה...
אבל מה שכן, החלטתי שנתחיל לחפש רכב נוסף. וכבר קבעתי עם חברה טובה שניפגש מחר בערב ובעלי יישאר בבית.
תודה רבה!
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

בועת sabon

New member
נשמע כמו התקדמות טובה


אני רק רוצה לחזק את מה שכתבה גלים. גם אני נשארתי בבית עם בתי, עד גיל שנתיים ורבע. מבחירה. ואני לא מצטערת. אבל עד גיל חצי שנה גרנו במקום שלא היו בו עוד משפחות צעירות ולא היו לי חברות והבדידות היתה קשה מנשוא. אני גם כבדת שמיעה, כיום מושתלת ושומעת, אבל אז הייתי חרשת אז היה עוד יותר קשה ליצור קשרים. כל יום רק חיכיתי שבעלי יחזור הביתה כדי שיהיה מבוגר שאוכל לדבר איתו ״במבוגרית״

כשפיצית היתה בת חצי שנה עברנו דירה ואז היכרתי חברות חדשות וכבר היה לי הרבה יותר קל.
את לגמרי לא היחידה וחברת מבוגרים חיונית כדי לשמור על השפיות.
 

Cattwoman

New member
חברה שלי ילדה תאומים לפני כמה חודשים

היא סיפרה לי שהכירה כמה בנות בפורום הריון תאומים שהיו גם הן בחופשת לידה באותה תקופה וכך הן נהגו להפגש
פעמיים בשבוע. פעם בבית קפה, פעם בבית של מישהי, לעיתים בפארק באמצע הדרך.
זה נשמע לי ממש נחמד, אולי את יכולה למצוא לך מעגל של חברות שנמצאות באותו מצב שלך. אפשר גם לקבוע עם הבעל שהוא נוסע פעם-פעמיים בשבוע בתחבורה ציבורית ומשאיר לך את הרכב כדי לנסוע למפגש חברתי כלשהו, למשל התעמלות אמהות ותינוקות.
זה אחלה מקום להכיר מישהי, כמו פיק אפ

&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
זה קורה

להרבה קשה לשנות פתאום את כל החיים. ויש בדידות לפעמים, גם אצלי כל החברות עובדות ובשלב אחר בחיים.
ההמלצה שלי היא להרשם לחוג עם התינוק אפשר לקחת מונית או לסוע באוטובוס. ככה תכירי אמהות אחרות.
תבררי בטיפת חלב, במתנסים, בגימבורי.
שבעלך ישאיר את האוטו פעם בשבוע ותסעי.
 

mitmit11

New member
האופי של החל"ד לא מתאים לכל אחת

תמצאי את מה שמתאים לך. היית חברה בקומונת תל"מ? אם כן - תעיזי ותלכי למפגש הקרוב שמתארגן, אחרי הפעם הראשונה זה זורם.
יש חוגי תינוקות בקניונים וכל מיני מרכזים לגיל הרך - שווה בדיקה מה יש במרחק הליכה ממך. זו הזדמנות גם לשיחות מבוגרים וליצירת קשרים.
חברות מהעבר זה מעולה. לקבוע למשל ארוחת צהריים ליד מקום עבודה של מישהי מהן זה ממש כיף. אם יש מישהי בחל"ד או אפילו ביום חופש - לתכנן יום טיול משותף. עם הצפרדעון הייתי בימי כיף עם כמה וכמה חברות. הלכנו למוזיאונים, תערוכות, קניונים, מסעדות שוות.
מצאי לך פרוייקטים. אם זה פרוייקט צילום, עיצוב, יצירת אלבום, תפירה, לימוד עבודה עם בצק סוכר דרך סרטוני יו טיוב - וואטאבר. כל הדברים שתמיד אמרת שממש בא לך לעשות ומעולם לא עשית את הצעד.
כן, תינוק הוא יצור קטן (ולעיתים צווחן) שתלוי רק בך ובכך בעצם גוזל לך את החופש. אבל אפשר למצוא את הדרכים לטפל בו תוך כדי העשרה שלך.
 
אני מבינה עכשיו את הבעיה שלי

נשמע עלוב אבל אחרי כ"כ הרבה שנים, הדבר היחיד שאני רגילה אליו זה לעבוד. כל יציאה מהשגרה קשה לי... ולא משנה כמה אני מתלוננת כשאני צריכה ללכת לעבודה...
 

mitmit11

New member
אז יש כמה אפשרויות

את יכולה להעשיר את עצמך בקורס או למידה כלשהי שקשורה לתחום העיסוק, את יכולה לקצר את החל"ד ולחזור לעבודה, או שתצליחי למצוא את עצמך בתוך הבלאגן וביום החזרה לעבודה תתלונני כמו שמעולם לא התלוננת
 
למעלה