אני עמוסת רגשות. מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.
למה דווקא בך? מה יש בך שאין בגברים שאני מכירה?
מה זה אומר עליי, זה שהתאהבתי בך? בבת..
נדמה שהתשובה ידועה.
יש בך קשיחות מבחוץ ובפנים את כמו ילדון קטנטן.
את מלאת עשיה. מדהימה. לא נחה לרגע.
יש בך מן עצבות כזו בעיניים. כזו שיש רק לאנשים שאיבדו אדם קרוב.
יש בך ככ הרבה אמונה.
אני אוהבת את התמימות שבך.
אני אוהבת את הקול שלך למרות שאת חושבת שהוא מעט גברי.
יש לך את קימטי החיוך היפים האלה ליד העיניים.
אני אוהבת את ההליכה שלך. יש לך הליכה עם אופי, של אדם חושב.
אני אוהבת את הפשטות שבך, כמו שאת בלי מסכות.
אני אוהבת את השגעונות שלך. את כולם.
אני אוהבת המקום ממנו את באה.
אני אוהבת את כולך. באמת. והלוואי ולא.
את מדהימה בעיניי. ואני כותבת את זה בדמעות
הלוואי ולא הייתי מכירה אותך בכלל. הלוואי ולא הייתי מרגישה את כל הרגשות האלה כלפייך.
הלוואי והיית בעניין. הלוואי והיה סיכוי.
הלוואי ויכולתי לספר על הרגשות האלה למישהו בלי לפחד.
