להיות המבוגר האחראי ולהבליג או לומר את דעת

להיות המבוגר האחראי ולהבליג או לומר את דעת

לרוב החמים שלי נחמדים מאוד, לא מתערבים לנו בחיים ולרוב מאוד תומכים. הם קיבלו אותי יפה מאוד במשפחה שלהם למרות שאני מרקע אחר וממש כאילו היו הורים שניים שלי, מקסימים ותומכים, הם תמיד עודדו אותנו להתקדם בתור זוג, לשאוף לעצמאות והתנהגות כלכלית נכונה (למרות שמעולם לא סירבו ותמיד הציעו לעזור) לפני שאנחנו עושים ילדים.
לפני כמה שבועות הציעו לי קידום בעבודה, שאני מחכה לו כבר תקופה ומאוד יקדם אותי בהמשך. זה כולל מעבר לאיזור אחר בארץ, כשעה נסיעה מאיפה שאנחנו גרים עכשיו (ליד ההורים שלו). האיזור שאליו הציעו לי לעבור הוא איזור שמזמן רצינו לעבור אליו, הוא יותר צעיר, יותר מתקדם, יותר ירוק, יותר מתאים למשפחות צעירות וכמובן יותר יקר ויצריך נסיעות של הבעל למקום מעבודה שלו (עכשיו הוא עובד ממש קרוב לבית).
כשסיפרתי לחמים על הקידום הם שמחו מאוד, מאוד עודדו אותנו ללכת על זה ושזה ממש מתאים לי ויקדם אותו והמון מחמאות ותמיכה, כך שאם היו לי לבטים כלשהם לפני שסיפרנו להם- זה עבר כאשר קיבלנו את האישור שלהם.
התחלתי בחיפושי דירה באיזור, הסתכלתי על דירות, למדתי על השכונות ולקחתי על עצמי את הפרוייקט של למצוא לנו דירה. לפני כמה ימים, כשהייתי בעיר החדשה בהסתכלות על דירות, בעלי הלך להוריו לארוחת ערב והם משום מה ממש הלחיצו והפחידו אותו לגבי המעבר הזה. איכשהו מכל הדברים הטובים שהם אמרו לי כשהיינו אצלם וסיפרנו להם על ההצעה, זה התחלף לדברים ממש מאיימים לבעלי, בעיקר שאני אהיה כל הזמן בעבודה ושהוא יהיה כל הזמן בנסיעות (עניין של שעה וקצת לכל כיוון), שהנסיעות האלו יהרגו אותו ושהוא לא יעמוד בזה. שאנחנו בקושי נתראה וכשנתראה הוא יהיה ממש עייף מהנסיעות ושזה רק יהרוס לנו ושזה בכלל רעיון מאוד מאוד גרוע לעבור לשם (כל זה הם אומרים לו כשאני מחפשת לנו דירות במקום החדש כשכבר חתמתי על חוזה חדש שאני מסיכמה למשרה החדשה).
אני יכולה להבין שהם (כנראה) מתבאסים שהוא יגור רחוק יותר והם לא יוכלו לקפוץ מתי שבא להם, שאולי הם יתרחקו מעט יותר, אבל תמיד הזמנתי אותם אלינו ותמיד היתה אווירה טובה ביני לבינם, אני לא מבינה מאיפה הגיע האנטי הזה פתאום. זאת הזדמנות מצויינת בשבילי להתקדם והם תמיד עודדו אותנו להתקדם ולמה, אם הם נגד כל זה, למה הם לא אמרו לי לפני שחתמתי על החוזה החדש? למה הם לא התייעצו גם איתי, או לפחות שיתפו אותי במה שמפריע להם?
כשחזרתי מחיפוש הדירות לבית שלנו, בעלי היה מתוסכל מאוד, הוא סיפר לי על מה שקרה ושמתי לב שכל השיחה הזאת איתם מאוד השפיעה עליו, לא שהוא ילד של אמא ומפריע לו המרחק, אבל לא יודעת מה נאמר שם, הוא פתאום התחיל לחשוב שאולי זה לא רעיון כל כך טוב ושאולי זה יקשה עלינו יותר מאשר יועיל.
אני חושבת שזאת הזדמנות מצויינת להתקדם, גם כי זה למקום שרצינו וגם כי זאת משרה טובה יותר שחיכתי לה כבר כמה זמן.

עכשיו, מאז ארוחת הערב הזאת של בעלי, לא דיברתי עם החמים כי אני מאוד כועסת עליהם. אני אפילו לא יודעת איך להתנהג איתם עכשיו. הם מוזמנים אלינו לשישי בערב ואני צריכה לדבר עם חמותי על יום שישי וממש לא בא לי לדבר איתה. הם לא יודעים שהוא אמר לי את זה, אז אני יכולה להתנהג כאילו שהכל בסדר ופשוט להבליג, אבל מצד שני אני ממש כועסת, המינימום שהם יכלו לעשות זה לשתף אותי ולא להוריד אותו מזה בצורה כזאת... מה שגם לא נעים לי לעדכן אותם בחיפושי הדירה כי הם כל כך אנטי ובכלל לא בא לי לראות אותם.
מה עושים? להבליג כאילו שאני לא יודעת על השיחה? ליזום שיחה בעצמי? להגיד שזה לא לעניין מה שהם עשו?

*לא לקדם את ההודעה
 
תשובה פרקטית

ברוכים הבאים לפורום.
מעבר הדירה היה החלטה משותפת שלכם או שזה כפוי בשל הקידום בעבודה? הכונה - למה שבעלך יסע שעה לעבודה ולא את תסעי שעה לעבודה? למה לא לגור באמצע?
אם ההחלטה על מעבר הדירה היתה קודם כל שדרוג מקום המגורים שלכם - כמו שכתבת, סביבה ירוקה יותר, מקום טוב יותר לגדל בו ילדים, וכן הלאה - זוהי הקרבה קטנה לנסוע שעה לעבודה. כל אנשי הפריפריה נוסעים שעה לעבודה כל יום לכל כיון.ואם הנסיעה ברכבת אפילו שעתיים במקרה שאין איחורים ותקלות. יש כאלו שזה לא מתאים להם, ויש כאלו שנהנים מזמן הנסיעה ומנצלים אותו להירגעות, שמיעת מוזיקה, שיחות טלפון חשובות ועוד.

אני מציעה לך לשבת עם בעלך ולהבין מה בדיוק מפחיד אותו. העובדה שהוא יסע יותר זמן לעבודה, העובדה שאת תעבדי יותר זמן (שזו המשמעות בדר"כ של קידום), העובדה שהרחבת המשפחה תעצר, העובדה שהוא יהיה רחוק-אוי ואבוי- שעה נסיעה מהוריו...
מה בדיוק בדיוק מפריע לו. ונסו למצוא פתרונות לבעיות.
הם שכנעו אותו שהמעבר יפגע בו? שכנעי אותו בהפך. זה לא רק העובדה שאת תהי בתפקיד בכיר יותר, זה גם תוספת למשכורת, תחושת מילוי עצמי, שדרוג מקום המגורים לילדים...

בכל הנוגע לחמים שלך, ממליצה לך להתעלם כרגע. על פי מה שתארת זה לא נשמע כאלו נעשה במטרה לפגוע בך, אלא חששות שאחרי שהם חשבו אליהם התפרצו החוצה. דברים שלא נלקחו בחשבון כשרק הודעת והתרגשות ממה שזה נותן לך באופן אישי.
בכל מקרה, הדעה שלהם לא משנה ולא קובעת. אלא רק זו שלך ושל בעלך.
 
פרקטית באמת :)

למה שאני לא אסע?
כי אני עובדת יותר שעות ממנו, כי אם אני אסע אנחנו בקושי נתראה.
לגור באמצע זה לא פרקטי כי שנינו נצטרך רכבים במצב הזה ויש לנו רכב אחד ולא מעוניינם בעוד רכב, תחבורה ציבורית לא מגיעה למקום העבודה שלי ולא לשלו.

לגבי מה שכתבת על זה שהם התרגשו בשבילי כשהודעתי לראשונה ואז נפל להם האסימון... הם מאוד הופתעו כש"הפלנו" עליהם שאנחנו עוברים. הם ידעו שיתכן שאקודם, אבל חשבו שזה יהיה במקום בו אנו גרים עכשיו. עכשיו כשאני חושבת על זה, הם באמת היו קצת בשוק וקצת גמגמו כשאמרנו שאנחנו עוברים. אבל עדיין אמרו שזה טוב ונראו מאוד נלהבים (היו מנומסים?
)
 
ענית תשובה לבעלך

תני לו לבחור (רק כדי לראות מה דעתו) האם הוא מעדיף להישאר קרוב אליהם, ואז הוא יראה אותך שעתיים פחות ממה שיכל (וכמובן גם הילדים בעתיד) או שהגיוני גם עבורו שתתראו יותר והוא יסע קצת לעבודה. (בתור אחת שגרה בפריפרייה ועבדה בתל אביב שנים, שעה לעבודה זה ממש כלום)

מה שכן, רום קינמון כתבה לך דבר נכון, כשיהיו ילדים, מי את בונה שיעזור לך איתם במקרה שיהיו חולים, תתקעו בעבודה ותצטרכו "פתרון בשלוף" ?
 
לגבי ילדים, כשיהיו...

המקום החדש הוא בין ההורים שלו להורים שלי.. כך שגם זה יותר נח לי מבחינת הילדים.
 

ayaht

New member
בלו, משהו קטן:

בחיים שלי לא התייעצתי עם ההורים שלי או של מישהו לגבי מקום מגורים.
לא ברור לי למה אנשים נשואים, בוגרים, בכלל נכנסים לדיון הזה עם ההורים.

לא יודעת.
חינכו אותי לעצמאות.
היה ברור לי שאחרי צבא אני יוצאת לחיים עצמאיים וכך עשיתי.
הלכתי לחפש דירה לשכירות, מצאתי ועברתי.

גם אם וכאשר אעשה ילדים, אני לא בונה על עזרה מההורים.
הם בטח ישמחו לעזור, אבל לא חייבים לי, והעזרה שלהם זה בונוס, לא משהו שאי אפשר בלעדיו.
 
איה, אני רוצה להגיד לך משהו

אני לא רואה שום דבר לא עצמאי בלשמוע עוד דעה. לא מחברים, לא מההורים (טוב, נו, מאבא שלי, כשהיה בחיים), כל עוד אני מאמינה שטובתי בראש מעיינים. אבא שלי, למשל, היה מקשיב היטב, שם מליון סייגים, בודק היטב מה הכי לטובתי, ורק אז, עם כל הזהירות שבעולם, נותן עצה. מה רע בלהתייעץ? עצמאות אינה בדידות, והתייעצות אין פירושה לחיות מתחת לסינור... את קצת קיצונית, לא?
לגבי העזרה עם הילדים. בתור מי שלא היתה לה עזרה כזו ולו לדקה אחת, אני רוצה להגיד לך: נכון שזה בונוס, אבל גם בונוסים זה חשוב בחיים, ואין לזלזל בהם. לא לתכנן את כל החיים סביב "מי יעזור לי עם הילדים", כי לכי תדעי מה יקרה עד אז, אבל כן לקחת את זה בחשבון, וכן להינות מזה, כשיש. ואני אומרת לך את זה, בתור מי שהסתדרה עם תאומות, פגות, לבד במשך 10-12 שעות בכל יום חול. אם צריך, מסתדרים, אבל אין סיבה להסתדר כשאפשר להיעזר. עזרה זה טוב!
בעברית, פינוק זה פינוק. אבל באנגלית, יש הבדל גדול בין פינוק (treat) = מגישים לי קפה למרות שיכולתי בעצמי לבין פינוק (spoil) = עושים בשבילי עד כדי כךשאני לא עצמאית בגלל זה, ולא פירוש המלה הזו היא "קלקול". משום מה, נראה לי, שאת חושבת שכל עזרה ופינוק היא בהכרח spoil וחופשי זה לגמרי לבד...
 
לכל מילה

ואני אחזור שוב על המשפט הראשון - אין כל חוסר עצמאות בלשמוע דעה (ועוד של האנשים החשובים בחיך)
 
יש התיעצות ויש ידוע

ובכל מקרה, גם במצב שבו את מספרת עובדה מוגמרת להורים שחינכו אותך לעצמאות, לרב, הם יגידו לך מה דעתם על המעבר. לרב הם גם יתמכו ויגידו לך בהצלחה ושיהיה בסדר.
זה לא אומר שהם לא יגידו לך שזה יהיה קשה אם זו דעתם.
אני אדם עצמאי, אבל זה לא הופך אותי למנותק מהדעות של הסובבים אותי או מהתחושות שלהם.

לגבי הפסקה האחרונה כבר כתבתי על זה כ"כ הרבה, שאני לא רואה טעם להוסיף.
 
עם כל הכבוד ויש כבוד כי נראה על פניו שיש לכם

יחסים טובים
ההתקדמות האישית שלך וההתקדמות שלכם כמשפחה לא יכולה להתנהל עלפי זמן הנסיעה שיקח להוריו להגיע אליכם.
זה שיקול הזוי ובעלך חייב להיות זה שיגיד להם שהנושא לא על השולחן,לא לדיון ולא נתון לשיקולם
הוא צריך להגיד להם ולא את היות שהם בחרו לדבר איתו אז שהוא יסגור את הנושא ואת תתעלמי ותמשיכו את הקשרים הטובים
 

גארוטה

New member
אם הקרקע לא

פוריה השתיל לא יצמח.
והתרגום - הדברים של הוריו לא היו כל כך משפיעים עליו אם הוא היה מאד בטוח בצעד שאתם עושים,
שמח בו ורוצה בו בדיוק כמוך והעובדה שהוא כל כך הושפע רק מוכיחה שהוא לא שלם עם השינוי,
לכן, הבעיה שלך זה לא הם זה הוא.
תבדקי איתו מה מלחיץ/מבהיל/מדאיג אותו ותבדקי עם עצמך האם ה"רצינו/החלטנו" זה לא "רציתי/החלטתי"
 
ברוכה הבאה


יעידו הכותבות הקבועות פה, שאני מהקשוחות.
הפעם, אני מסכימה עם אסתי (וגם זה חידוש גדול), שהקידום שלך בעבודה, ובטח אם מקום המגורים החדש נראה לכם יותר כמשפחה, שיקול המרחק לא קובע, בטח לא כשמדובר רק בשעה.
אני גם מסכימה עם בלו, שאולי אפשר למצוא מקום מגורים מעולה בשביל המשפחה באמצע הדרך?
ואיפה הסתירה לקשיחות? שבדרך כלל, הייתי ממש מתרעמת על ההתנהלות הזו, אבל הפעם אני מרשה לעצמי להניח שהם התלהבו מהקידום שלך, ורק כשהגיע רגע חיפוש הדירה החדשה, "נפל להם האסימון" שמדובר בהשלכה על החיים שלהם. הם נבהלו, ובאופן טבעי, שיתפו את בנם שהיה שם. לא נראה לי שהיה פה אמבוש מאחורי גבך. רק הצתה מאד מאוחרת. דברי איתה על שישי, ובשישי עצמו, ברוגע ובשלוה, תגידי שאת מבינה שצצו הסתייגויות עכשיו, וזה שלב מאד מאוחר לשנות את ההחלטה, קל וחומר שאינכם רוצים בכך, אבל אתם מוכנים לדון בבעיות שעלו ולחפש דרכים להקל.
 
תקראי את התגובה של גרוטה יש בה משהו מאוד חשוב

לפני שהיא מדברת עם חמותה שתדבר עם בעלה,כי כמו שגרוטה אמרה,אם הוא כל כך נבהל כנראה הוא ממש לא שלם עם עצמו והם רק הציתו אצלו משהו שכבר התבשל בקטן.
אם הוא שלם עם עצמו,אז נסיעה של שעה לא היתה משהו שהיה מערער את בטחונו

בכל מקרה,שמתי לב שכל פעם שאת מסכימה איתי את מציינת שזה נדיר או חידוש וזה קרה כבר לא מעט פעמים.........מה שהופך את זה ללא כזה חידוש.....
 
כשאת צודקת, את צודקת

עכשיו רק נשאר שגם את תסכימי איתי מתישהו...
ומשהו לגבי בעלה:
הניסיון שלי (אישית ומשל אחרים) מראה ששינוי גדול, כמו שינוי מקום מגורים, תמיד בא עם קצת פרפרים בבטן וספקות. אז ההורים שלו רקדו על הספק, וספק שרוקדים עליו גדל. זה הגיוני.
 
הנה,אני מסכימה איתך עכשיו


ולגבי בעלה,אם זה נכון זה לא פייר שההורים עשו את זה מאחורי גבה,שיחה כזו היתה צריכה להערך לידה,אם בכלל
אף עלפי שבסך הכל מדובר על מעבר לעיר אחרת,לזוג ללא ילדים,לא מוצאים מבית ספר,לא עושים שינוי דרמטי,מרחק שעה נסיעה(כל כך הרבה אנשיםעושים את זה כל יום בדרך לעבודה)לא כזה שינוי גדול בחיים אלא אם כן מישהו מהצד מנפח לך את הראש עלמנת שתתחיל לפקפק כי השינוי הזה לא טוב עבור אותו אחד
 
אני רק רוצה להוסיף על הדברים החכמים, שיקול

נוסף.

אני לא הבנתי אם יש או אין ילדים אבל עבודות היום לא תמיד מסתיימות אחרי 9 שעות עבודה.
אם תתקעו בעבודה/בפקקים וכדומה ותגורו במרחק של שעה מהוריו (וכמה מהוריך?) לא יהיה מי שיעזור לך.
את מתארת הורים שעוזרים ותומכים, אני כן הייתי שוקלת לעשות את הנסיעות האלו ושבעלי וההורים יהיו לי לגיבוי בכל הקשור לילדים.
יש לי הרבה על הלב בכל הקשור לעזרה מאימא שלי אבל אין ספק, כאשר אני נתקעתי, יכלתי לבקש ממנה להוציא לי את הילדים מהגן וזה הציל אותי המון.
פעם אחת אף אחד לא ענה לי עד שתפסתי את אחותי שהייתה עם תינוק בן שלושה ארבעה חודשים ובהיריון בעצמה והתחננתי שרק תסע להוציא את הילדה ואני כבר מגיעה (לא היה לה כיסא בטיחות נוסף).
 
יש משהו שקצת מציק לי בדברייך:

כשהם חשבו שטוב לעבור והיו בעד העניין, שמחת בזה. פתאום עכשיו זה נראה לך התערבות בעניינייך.
נשמע כמו שאת מרשה להם לומר את דעתם בתנאי שהיא כדעתך. זה לא הכי הוגן.
זה לא שאני אומרת שדעתם רלבנטית, אבל אם היא לא כזו, אז לא צריך גם להסתמך עליה כשמחליטים כן לעשות מעשה.
זו דעתי בעניין ואני גם מיישמת אותה כשמתאים לי.
 
למעלה