[Mist2]

פוסטרים בגודל 70*50 מעשה ידי, מה דעתכם?

 

[ינוקא1]

יפהפיים ....

הצבעים מתאימים לאנשים עם אופי קודר ומסתורי , ולצבעים קצת קשה לי להתחבר.
&nbsp
(אני יותר בקטעים של ירוק , תכלת , גווני האדום הוורוד והסגול).
&nbsp
אך אני מעריך מאוד את האומנות של הציורים עצמם.

 

[Mist2]

ינוקא?

צבעי פסטל? אתה בעצם ילדה בת 6 עם קוקיות

.
סתם, ניתן למצוא צבעים אלה לרוב בחפיסת הטארוט שלי ...

 

[ינוקא1]

את החפיסה שלך אהבתי

נו , ואתה רוקיסט כבד ששובר גיטרות.
&nbsp

 

[Mist2]

עלית עלי

פעם אחת ראיתי שבירת גיטרה בהופעה, קשה לי לתאר ולהסביר את האקסטזה אחרי השבירה. ולא רק שלי, כולם היו באקסטזה.

 

[ינוקא1]

חחחחחחחח

 

[הקוסמת הורודה]

. . . .

 

[הקוסמת הורודה]

לא סתם הוא באמת ילדה בת 6 עם קוקיות

 

[ינוקא1]

 

[הקוסמת הורודה]

אם אתה אוהב את הציורים שלי... אתה בת 6 סורי....

 

[ינוקא1]

 

[הקוסמת הורודה]

יש לציורים קסם ותחושה שהם ישנים בגלל הסגנון צביעה

(ציורים ופרסומות של פעם גם הכילו פחות צבעים), אבל גם אני עם ינוקא בעניין נמשכת לצבעים יותר שמחים

 

[Mist2]

 

[רועי החושב]

הם מעניינים מאד

ומצביעים על תפיסה רחבה של התכנים שבתוכם.
בכל מקרה זה לא משנה שאת המסגרת עצמה של הטארוט אינך מבין, או אפשר לומר מבין ברמה ראשונית.
מהו הטארוט?
קודם כל הרעיון של הטארוט הוא שהתודעה היא אוסף אקראי של ארכיטיפים.
זו לא שיטה של תחזית העתיד (זה סתם משחק שהפך לחזות הכל) אלא זה אוסף של ארכיטיפים שמהווים ביחד תודעה שלמה.
אני רוצה להדגיש- מהווים ביחד, לא לחוד.
כל ארכיטיפ הוא דפרגמנטטיבי בפני עצמו, כלומר הוא מביא את התודעה לפיצול.
ורק ביחד הם מהווים אחדות.
את כל הארכיטיפים יחדיו יש לפרש ביחס זה לזה. לא ביחס לעצמם.
ובגלל זה המשחק הזה של תחזית, פתיחה למישהו חושף משהו על הטארוט- הוא משלב ביחד כמה קלפים ותופס אותם זה ביחס לזה בתוך נראטיב מכיל.
אז הדגש הוא על הכולות.
הטארוט הוא מערכת של ארכיטיפים, אם כך, שאין לה שום משמעות אלא ככולות.
והארכיטיפים האלה הם הארכיטיפים של התודעה.
הם לא ארכיטיפים של ה"אני". הם גם לא ארכיטיפים של הטבע.
הם רק ארכיטיפים של התודעה, הם מרכיבים את התודעה כאחדות.
אין תודעה אלא כאוסף של הארכיטיפים, כתנועה דינמית ביחס אליהם.
תודעה היא לא משהו מוחלט.
היא יחסית.
כל התודעות הן יחסיות.
אין תודעה מוחלטת. יש רק תודעות יחסיות.
התודעה שלך היא יחסית. אין לך תודעה מוחלטת.
ולפיכך- כל תורות התודעה שתילמד- יהיו מוגבלות ויחסיות כשם שהתודעות שייצרו אותן הן מוגבלות ויחסיות.
זה יכול להיות תורת הדרך הרביעית, או סימליות הטארוט או עוד אלפי תורות אחרות על התודעה. תמיד תמיד התודעה שמייצרת תורת תודעה היא יחסית ומוגבלת ולכן גם התורה שלה תהיה יחסית ומוגבלת.
התודעה שלך יחסית ומוגבלת והיא מייצרת תפיסה של התודעה שהיא יחסית ומוגבלת.
כי כל התודעות הן יחסיות ומוגבלות.
כל עוד לא תפנים באמת, כלומר תראה כעובדה, את היחסיות והמוגבלות של התודעה, כל תודעה, כולל שלך וכולל של כל המורים שלך והכותבים שאתה מעריך ודמויות שאתה חושב שהיו ערות או מוארות אז איך תוכל באמת לחקור את התודעה?
האידאליזציה שמובנית אצלך ביחס לתודעה היא המכשול החשוב ביותר שעליך לעבור כדי לחקור את התודעה בלי דעות קדומות.
אפשר לומר שתודעה אבסולוטית היא הדעה הקדומה הכי קשה שתצטרך ללכת מעבר אליה אי פעם כי היא השורש של כל דעותיך הקדומות וכל יסודות החשיבה שלך מושתתים עליה.

 

[הקוסמת הורודה]

דפרגמנטטיבי מה זה?

 

[רועי החושב]

פרגמנטציה- פיצול

דפרגמנטציה- פעולה נגד פיצול.
כל ארכיטיפ הוא הוא דפרגמנטטיבי כשהוא מתייחס לארכיטיפים אחרים- הוא פועל נגד הפיצול.
וביחס לעצמו, במנותק מהארכיטיפים שבכולות, הוא מביא לפיצול התודעה.
תחשבי על זה כמו על הזדהות עם מדינות- אדם שמזדהה עם המדינה שלו, עם הקבוצה האתנית שלו וכ"ו מביא את האנושות לפיצול ומלחמות אבל אדם שתופס את מדינתו וקבוצתו כחלק שתפקידו לתרום ולהיתרם על ידי האחרים מביא לפעולה נגד הפיצול של האנושות.
ככל שיש פיצול יש קונפליקט. ככל שיש קונפליקט יש סבל. ולפיכך הפיתרון של הסבל הוא אחדות.
התודעה המפוצלת היא תודעה בקונפליקט.
הארכיטיפים שמוצעים על ידי תורה זו או אחרת תפקידם להשיב את האחדות הזאת.
המשחק הזה של "פתיחה בקלפים" הוא טריגר של תובנות אחדות לגבי התודעה כי הוא מכריח את המשחק לייחס קלפים זה לזה.
זה די עקר להתייחס לכל קלף בנפרד כמו שמיסט נוהג לעשות.
בכך הוא בעצם מרחיב את הפיצול בתודעה שלו.
התודעה המפוצלת מגבירה את החשיכה והסבל.
על זה נאמר "מוסיף ידע מוסיף מכאוב".
הידע נטול האחדות, הכולות מגביר את הפיצול ואת הקונפליקט ואת הסבל.

 

[רועי החושב]

תפקידה של ההכרה הוא להרוס את הפיצול של התודעה

זה משהו שאני רוצה להדגיש- הכרה יכולה לאחד או מפצל.
כאשר היא מאחדת- היא בעלת כוח רב והיא מעשירה את החיים.
וכשהיא מפצלת- יש בה אלמנט הרסני. היא בעלת "כבדות" כזו שמאיטה את החשיבה ומשתקת את האינטלקט, את ההבנה ואת הלמידה.
ידיעות מפוצלות לעוד ידיעות ועוד ידיעות זה המבנה של כל הידע.
הבנה פירושה תפיסה "מרחבית" של הידיעות ביחס לעץ השלם.
כל ענף צריך להיות מובן ביחס לעץ כולו. כל עלה ביחס לענף כולו וכו'
זוהי הבנה. בלי הבנה הידע נהיה כבד מנשוא ומביא לסבל.

 

[רועי החושב]

טעיתי בניסוח

צריך להיות (בהודעה הראשונה)-
כל חלק הוא פרגמנטטיבי (גורם לפיצול התודעה) כשהוא מפורש ביחס לעצמו בלבד ובמנותק מאחרים, והוא דפרגמנטטיבי (גורם לאיחוד התודעה) כשהוא מפורש ביחס לחלקים אחרים.
טעות שלי מחיפזון...

 

[הקוסמת הורודה]

תודה רבה כתבת מעניין אגיב בקיצור כי ממהרת

לדעתי התודעה לא תהיה לעולם מאוחדת. תמיד ישמעו בה קולות וצדדים שונים שכל פעולה שלהם שונה מרעותה .איחוד זה נחמד אבל צריך להכיר גם בשוני
לגבי פיצול לא שאני ממליצה חלילה לאנשים לקבל פיצול אישיות אבל כשהתעסקתי במידע על קורבנות מפוצלים (יש המון כאילו תודות לmk ultra), אז דווקא הפיצול מאפשר לחלקים מסויימים שלא קיבלו ביטוי לקבל ביטוי וזה מוציא המון כוחות מהאדם שברגיל הוא לא השתמש בהם הרי אדם משתמש במקרה הטוב בפחות מ10 אחוז מהמוח טוב ביי

 

[רועי החושב]

האיחוד שאני מתייחס אליו הוא לא מחיקת ההבדלים

אלא הוא כמו הרמוניה או פרופורציה של החלקים ביחס לשלם.
מחיקת ההבדלים היא עיוות כמו שמחיקת האישיות היא עיוות.
יש אנשים שמוחקים את האישיות כדי להשיג תודעת אחדות.
זה מעוות. הם לא משיגים תודעת אחדות וגם מאבדים את האישיות.
באותה מידה להתכחש ללאום זה מעוות, אבל להבין את הלאום בפרופורציה, ביחס ללאומים אחרים כחלק מהאנושות פירושו להאיר את רוח העם ולהעניק לה הזדמנות להתעלות מעל עצמה.
אז גם הארכיטיפים שמרכיבים את התודעה קיימים כמשהו בעל פוטנציאל הרסני או מיטיב, שביחס לכולות, לתודעה, לארכיטיפים אחרים, מביא להתעלות ובלי יחס לכולות הזו מביא לטפשות כמו במקרה של הניתוחים האידיוטיים של כל קלף בפני עצמו כאילו הוא בכלל יכול להתפרש בפני עצמו.
זה ממש כמו אלפבית- אין שום משמעות לכל אות בפני עצמה ורק ביחד הן מייצרות משמעות.
רק אוילים מייחסים משמעות לאותיות בפני עצמן.
בגלל זה הטארוט מציג 22 ארכיטיפים, כמספר אותיות האלפבית.
זה עניין מכוון. אפשר היה לפתח מערכת של יותר או פחות ארכיטיפים אבל בחרו ליצור אנלוגיה לאותיות כדי לרמוז על היעדר המשמעות הפרטית של כל ארכיטיפ וקיומה של משמעות ביחס לכולות בלבד.