[B l u e D e v i l]

לי זה לא משנה

לך זה יהיה יותר קרוב.אנחנו 10 קילומטר מעזה. אבל האמת שזה משנה גם מאיזה כיון, כי למשל קיבוץ נירים זה ממזרח, ואני מצפון.אז בהחלט משנה. אבל בסוף הרב עוברים דרך צומת יד מרדכי וזה 3 דקות ממני.

 

[שיר לי שני]

את באשקלון?

היא בניר-עוז

 

[B l u e D e v i l]

היא אחרי נירים

אבל כאמור, לשם או בחזור אתם עוברים בצ. יד מרדכי.
חוץ מזה, אמרתי לך, אני על קו רחובות-אשקלון. אז מבחינתי אפשר להיפגש גם מצפון

 

[mykal]

רק משהו קטן 'לפיצוץ'

אני במקומך, לא הייתי 'מספקת לה את הסחורה'
היא ממש מצפה לפיצוץ, היא הרי צריכה את דמות ה'קרבן',
אני יודעת שאת נדיבה, אבל הפעם הזו הייתי הכי הכי לא נדיבה, ולא מאפשרת.
בפעם הבאה, לאמירות כאלה משמיעים קול של שיעול קטנטן, עם חיוך סתמי,
ולא מגיבים.
כ"כ פשוט, ולא מאפשר לה ל'השיג' כלום.

עם שאר הדברים, צמצום מפגשים וחיכוך, ארוח חברים אני מסכימה מאוד.

 

[שיר לי שני]

אני מרגישה שבשתיקתי

אני עוד יותר נדיבה, נותנת לה להמשיך בלי הפסקה.
חשבתי שאם לא תהיה תגובה מצידי, היא תתייאש, אבל עברו 15 שנים וזה לא קרה...

 

[אסתי קלי]

ולדעתי את חוטאת דווקא לעצמך בשתיקה

כי אם בסיום הבילוי היית אומרת לה וואו....כמה היה מדהים,את נהדרת וכו' וכו' עוד כמה שקרים לבנים
היית משאירה אותה בלי יכולת להתקרבן ולוקחת ממנה את הדבר הכי משמעותי שהיא יודעת לעשות

 

[B l u e D e v i l]

מפרקת אותה מנישקה

 

[שיר לי שני]

זה כמו להגיד שאם אני אנגן על פסנתר

אני אפרק את ברנבוים מנשקו
היא מוכשרת בשני דברים:

לא משנה כמה תשחררי גבולות, היא תמצא את הדבר האחד שעדיין חשוב בעיניך, ותרצה לעבור עליו.

לא משנה כמה תלטפי לה את האגו, היא עדיין תרגיש קורבן.

 

[ayaht]

אולי כדאי להשקיע את האנרגיות בכיוון אחר?

לרצות אותה? אי אפשר. היא רוצה להרגיש קורבן.
את ההתנהגות שלה, אי אפשר לשנות.
היא ככה, והיא לא רוצה.

מבחינתה, האתגר הוא לשבור גבולות, לצפצף על כולם ובסוף להיות קורבן.

אז... למה לטרוח? ולמה שבועיים רצוף?

אולי לך יש דרך יותר כייפית לבלות את החופשה שלך?
אולי עדיף להשקיע זמן אנרגיות ומאמץ במקום אחר?

אולי במקום לחנך את עצמך לבלוע צפרדעים ולספוג, במקום לחנך את הבנות שלך לאותו דבר בדיוק, אולי כדאי פשוט להתמקד בדברים אחרים?

אל תדאגי, היא בסוף לא תהיה מרוצה...

 

[שיר לי שני]

איה, יקירתי

אני נקראת לך מזוכיסטית? שבועיים רצוף?
בביקור הראשון היינו שם לסופ"ש אחד, ואחר כך האישלי נסע אליה עוד פעם אחת עם הבנות. אולי נפגשנו פעם אחת שוב באיזה מקום, לא זוכרת... בביקור הנוכחי, היינו שם לסופ"ש, ואחר כך היתה בעיה במלון לילה אחד בסופ"ש השני אז נסענו שוב, ובבוקר כבר חזרנו למרכז. ראינו אותה שוב לערב אחד עם גיסי ואשתו. כמו שאת מבינה, ממעטים.
אבל בכלל לא, אי אפשר.
הבנות שלי, אגב, למדות ממני שיש צפרדעים שבולעים בשביל הנימוס, ויש כאלה שלא. למשל, בשתי הדוגמאות שנתתי, עניתי לחמותי באופן סדור שהסרטים שהיא בוחרת להריץ לעצמה הן לא בעיה שלי, אבל אם היא תמשיך להגיד לי שאני נגדה, בסוף היא תצליח לייצר את זה במציאות

 

[ayaht]

|אייקון של הקלה|

כשקראתי בפעם הראשונה זה הרגיש כמו שבועיים רצוף.. למען האמת, שלושה...

אני סומכת עליך. היא פשוט נקראת כמו טיפוס מעיק ממש.
כל הכבוד לך על הסבלנות.
היא באמת מחפשת מתחת לשטיח ולא ממש מוצאת.

אני עדיין בדעה שהיא מתאימה להגדרה המילונית של "קלפטע"...

 

[B l u e D e v i l]

את יודעת

שגם לך יש בעיה ופתיל מאוד קצר מולה.
אם בסוף היום תגידי לה - אבל בקול רם שכולם ישמעו - חווה, מאוד נהננו.והבנות עייפות ומאוד מרוצות.
איך לדעתך היא תתקרבן לזה? גם אם היא תגיד בתסריט הכי פולני - את רואה? אני סבתא טובה. את צריכה לענות - זה לא מה שהרגע אמרתי?! ולחזור על זה כמו מנטרה על כל הערה שלה. בסוף היא יוצאת אויילית מול כולם, וכשהיא חושבת על זה בבית היא מבינה את זה. פגשתי כמה מהמתקרבנות הטובות בעולם, אבל במחשבה עם עצמן הן הבינו איפה הן יצאו טיפשות ואיפה הלך להן קלף.

 

[שיר לי שני]

חס ושלום, זה לא מה שהיא תגיד

היא תגיד: אז למה אתם לא נשארים פה עוד קצת? למה לא כל החופשה? למה אני רואה אותם רק X ימים בחופשה שלכם?
כשרון זה כשרון זה כשרון

 

[B l u e D e v i l]

סבלנות היא סבלנות היא סבלנות

אנחנו כבר סיכמנו שהיא אינפנטילית במובן המילולי של המילה. ולכן צריך לדבר אליה כאל בת 3.
כי הגענו לארץ לזמן קצוב - כמו שאת יודעת, ויש לנו מספר אנשים שהבטחנו לראות אותם ומבספר מקומות שרצינו לבקר בהם.
את תמיד צריכה לחשוב על זה שהיא ילדה באופייה, ולהתיחס אליה כאל ילדה. (יודעת מה, עזבי בת 3. בואי נניח בת 9. יש לה יכולת לפקח על הדברים שהיא עושה - ברמה מסויימת, ויש לה אחריות ברמה מסויימת וכן הלאה. אבל הכל ברמה מסויימת)

 

[שיר לי שני]

אוקי, אני אזרום איתך בהתחלה

אחר כך אגיד לך את הסיום שלי

אבל נניח. כי יש לנו עוד אנשים שאנחנו רוצים לראות.
והם יותר חשובים מהסבתא שלהן?!
זה יכול להמשך, וכאן מגיעה התשובה האמיתית שלי אליך. אין לי סבלנות להתמשכות הזו. לסחטנות הזו.
יש לי שתי בנות שנתיים שאני מבלה איתן, באהבה גדולה, כל יום כל היום. חלק מהיום יש לי לידי את האישלי, אבל אני איתן כל היום. כל טיפה של המשאב הנהדר הזה שנקרא "סבלנות" הולכת אליהן. הכל. כי גם כשאנחנו ב"חופשה" בישראל, העבודה שלי, של להיות איתן ולדאוג להן ולטפל בהן ולהיות סבלנית אליהן לא נעצרת. לי אין חופשות, אין חגים, אין ימי מחלה. אז להוסיף לעצמי עוד ילדה? ועוד בהתנדבות? למה (שואלת ברצינות, למה)?

 

[B l u e D e v i l]

אוקיי

אז אני איתך. צריך לגלות בגרות שהיא כנראה התעלמות. לא לרדת להתנצחות קטנונית אלא פשוט להתעלם ממנה. ואגב, שבעלך יחמיא או יהדוף אותה. שתשתחרר אותך.

 

[שיר לי שני]

זה היופי של כל הסיפור

היא מחכה בסבלנות עד שהוא לא בסביבה לרגע, ואז מורידה את היציאות הגאוניות שלה. לידו, היא סמל ומופת

בכל מקרה, אני קיבלתי החלטה - או להתעלם, אבל על אמת, או (כשזה בכל זאת עולה לי על העצבים), לענות בצורה פוקקת. סבלנותי התסיימה.
אתמול, הם עשו סקייפ איתה, האישלי והילדות.
הייתי בחדר אחר.
זהר נפלה על פינה של איזו קופסה ונפצעה ליד העין. ניגשתי, חיבקתי, נישקתי, טיפלתי, וזהו. לא התייחסתי בכלל לסקייפ או למסך. רק לזהר שנדרשה לתשומת לבי וטיפולי. תכלס, יכולתי גם זה לא, אבל לא היה לי לב

 

[B l u e D e v i l]

את יכולה להעיף לעברה חיוך ולהגיד

היי חווה, מקווה שהכל בסדר אצלך. וכשהיא אומרת כן כן הכל בסדר. איך את? להגיד גם אצלי. ולצאת מהחדר. לא חייבים דום שתיקה.
פשוט באמת, צמצמי למינימום ההכרחי. ולדעתי נימוס בסיסי הוא הכרחי לקרובי משפחה.

 

[שיר לי שני]

בדרך כלל, זה בדיוק מה שאני עושה

הפעם, פשוט לא חשבתי על כלום. לא על נגדה ולא על בעדה, לא בזבזתי אנרגיה בכלל לחשוב עליה...
בפעם הבאה

אגב, "מה אצלך?" נסחפת! אצלנו זה רק "בסדר, הילדות נהדרות!"

אני, כמובן, רק מאשרת שהן אכן נפלאות ונהדרות וכו'

 

[B l u e D e v i l]

עדיף ככה

שתגיב רק על הבנות וזהו.