shirush3

New member
חפירת סופת חרבות - סטארקים
(הכל)

הסטארקים:
החתונה האדומה (רוב וקאט) -
"And who are you, the proud lord said, that I must bow so low?" טוב, להזכר בזה שוב מעלה לי דמעות, אבל צריך להמשיך. אני תמיד טענתי שרוב צריך להקשיב לאמא שלו. היא צדקה בעניין תיאון והיא מבינה קצת הרבה יותר ממנו, אבל למה שהוא יקשיב? גם אחרי שהוא התחתן היא צדקה בכל מה שהיא אמרה לו. ברגע שרוב התחתן ובעצם שבר את ההסכם עם הפריי ידעתי שזה יעלה לו ביוקר. על קאט בעיקר ריחמתי כל הפרק, שהיא לא יודעת שלמעשה כל הילדים שלה עדיין בחיים ושאין לה מה לסבול יותר. קיוויתי שהיא תגלה את זה ותחזור להיות רגועה, אבל אצל מרטין אין תקווה. כשהתחיל הפרק ידעתי שאריאה התקרבה לטווינס ושאחרי הפרק של קאט יש עוד פרק של אריאה, אז ממש התלהבתי בהתחלה וכשהיה השיר של The Rains of Castamere התלהבתי עוד יותר (השירים בספר
"A bear there was, a bear, a bear! All black and brown, and covered with hair!"). הכל היה טוב ויפה, אבל אז פתאום קאט הבינה משהו *עצירה* חזרתי לקרוא שוב את מה שהיה כתוב *רגע רגע מה הולך פה?* וקראתי שוב *OMG!* ואז התזמורת התחילה לירות חיצים *שלא יפגעו ברוב* ואז המוזיקה הפסיקה ונשאר תוף שהגדיר בדיוק את קצב פעימות הלב שהיה לי עד סוף הפרק. אני גם התחננתי שוולדר פריי יתן לרוב ללכת *ממשיכה לקרוא... אולי בכל זאת everybody lives
* רוב מת. *קוראת שוב* רוב מת. *לא קראתי נכון, אין מצב* קראתי נכון, רוב מת. *דמעות, אני אמשיך לקרוא אולי זה רק חלום רע* "ned, please, make it stop, make it stop" *אולי נד יפסיק את זה!!* "no dont cut my hair...." *מההה הם לא יחתכו לה את השיער
* "then the steel was at her throat, and its bite was red and cold" *שיר מתה
* זה היה הפרק הכי נוראי שקראתי אבר, יחד עם זאת זה גם הפרק הכי גאוני שקראתי. נעזוב רגע את העובדה שלא הפסקתי לבכות אחריו... הוא מעולה! הוא כתוב כ"כ טוב עד שהרגשתי שאני שם ושאני לא מצליחה לעצור את זה. באמת ראיתי את זה קורה, הרגשתי כאילו שאני שומעת את המוזיקה ואת הקול של התופים (אההה sound of drumbs
תופים זה השטן!
) זה מדהים...
אני חושבת שעדיין לא התגברתי על החתונה האדומה ואני בספק אם אני אתגבר עליה, במיוחד כשבהמשך מתארים איך זרקו את הגופה של קאט לנהר(האפילוג! העיניים!) ואיך שחיברו את הראש של גריי ווינד לרוב (או ההפך?) ואוייי גריי ווינד! עוד זאב שמת. רוב היה צריך להקשיב גם לו! טוב בא לי לבכות שוב. די! הסטארקס בסכנת הכחדה
קאט לעולם לא תגלה שכל הילדים שלה היו בחיים ואריאה לעולם לא תראה את אמא שלה

אריאה - "valar morghulis" אפשר לאמץ אותה? היא הדמות שתדהים אותי כל פרק מחדש וכל פעם שאני אחשוב שהיא הפסיקה להפתיע אותי היא תפתיע אותי עוד יותר
אני אדלג לקטע שהיא פגשה את האונד(מצחיק שהיא כל הזמן רוצה להרוג אותו) והוא אמר לה שהוא מתכוון לקחת אותה לאמא שלה. כמה שמחתי בקטע הזה! כ"כ התרגשתי! אני חושבת שלא התרגשתי ככה בספר של מרטין ממקרה שעומד לקרות(
) אמרתי לעצמי "יש! סופסוף קאט תגלה שהבת שלה בחיים, זה יתן לה תקווה! יש!!! וסופסוף אריאה לא תהיה לבד
" אבל כמובן שזה לא יקרה
היו סימנים בכל הפרקים לפני כמו הזקנה עם החלמות על הטווינס ועל המוות וכמו ההרגשה הלא טובה שהייתה לה כשהם התקרבו לטווינס. המצחיק זה שהדבר שחשבתי שיקרה זה שאולי היא תפספס אותם, שקאט ורוב ויחזרו לפני שהיא תספיק להגיע אליהם (יחזרו... התמימות
) ועוד בפרק אחרי, עם איך שהוא נגמר, חשבתי שהרגו גם אותה
אני אפילו לא רוצה לתאר מה זה העביר לי בראש, אבל בואו נגיד שלא נרגעתי עד שבדקתי שיש עוד פרק שלה (כמובן שהוא יהיה לקראת הסוף
) אני ממש רוצה לדעת מה יקרה איתה עכשיו ולאן היא תגיע ולגלות קצת יותר פרטים על המטבע
שי-וולף

סנסה -
הילדה הזאת עברה חתיכת התעללות בספר. הפרקים שלה ממש עניינו אותי. הקטעים שטיריון דיבר על איך שהיא מתמודדת עם המוות של קאט ורוב עשו לי צמרמורת
די נרגעתי וקיבלתי את הקטע שהיא וטיריון התחתנו בלי שאף אחד עצר את זה באמצע(ממש כמו המוות של נד
), אבל זה טיריון וזה החלק הפחות גרוע. בעצם, מילה על החתונה, זה היה נוראי! איך שמרטין הנחית את זה עלינו כאילו כלום! *שיר להרגע... לנשום... זה עבר....*. אני חושבת שסנסה בספר הזה קצת יצאה מהתמימות שעטפה אותה. חבל לי שזה קרה כמו שזה קרה, אבל הידד! הקטע בסוף עם הזמר שכמעט אנס אותה וליטלפינגר שנישק אותה היו נוראים
תעזבו את הילדה בשקט! תנו לה לחיות חיים נורמלים עד כמה שאפשר. חיים נורמלים אצל ליסה...
אוף. היא ילדה טובה סך הכל, למה להתעלל בה?
מה הקשר ליטלפינגר? *נזכרת בנשיקה* למה הוא עשה את זה? יש לו מניע מאחורי זה? זה בגלל שהיא מזכירה לו את קאט? מה הולך שם? מה יהיה איתה עכשיו?

בראן - אני ממש אוהבת את מה שהוא, זה מגניב
אני מנסה לשחזר בכללי את מה שקרה איתו וחוץ מהחלומות והפגישה עם סאם בסוף לא מרגיש לי שקרה יותר מידיי. בעצם הכל קורה בחלומות שלו
את ג'וג'ן ומירה הם תוספת נחמדה לבראן, ביחד עם הודור. כ"כ שמחתי שהוא נפגש עם סאם
(אני אעזוב את העובדה שכמעט חטפתי התקף לב ממי זה יכול להיות עד שגילו שזה סאם
) אני לא יודעת אם הזכירו או אם פיספסתי, אבל לאן בעצם הם הולכים? מה הם רוצים לעשות?

הודור - הודור! הודור הודווווור הודור הודור? הודור! HODOR! דמות גאונית! גאון מי שהמציא אותה
איך אני אמורה להמשיך לבכות בפרק של בראן, אחרי החתונה האדומה, שכתוב שהוא חלם שרוב וקאט מתים ובמקום מתים יש "...'הודור'"?! מצאתי את עצמי נקרעת מצחוק עם דמעות של עצב
הזכיר לי קצת את הפרקים של המאסטר בדוקטור
מה שאני אוהבת בהודור זה שמרטין מצליח להעביר איתו כ"כ הרבה רגעים משעשעים/עצובים והוא בסך הכל דמות שאומרת מילה אחת

ממש ריחמתי עליו כשבראן נכנס אליו והוא נלחץ וצעק הודור כ"כ הרבה פעמים
גם אהבתי שגילו את השם האמיתי שלו

בקיצור, "'Hodor', said Hodor"
ג'ון - "The wall was his, the night was dark, and he had a king to face" ג'ון סנואו, למה אתה מדהים? ולמה אתה נאמן לחומה לא משנה מה? "Jon Stark" זה נשמע כ"כ טוב וזה היה יכול להיות כ"כ מעולה! אני ממש מדמיינת אותו בתור הלורד של ווינטרפל וזה גורם לי להעלות חיוך מטופש על הפרצוף
בעצם... זה מזכיר לי שהוא תמיד חלם על זה ומה זה בעצם אומר בשבילו ו...רוב וקאט
. האמת שכשאני חושבת על זה עכשיו אני קצת שמחה שהוא סרב להצעה לסטאניס, למרות שזה יעלה לו
אם הוא היה מסכים הוא היה צריך להיות כפוף אליו ולעשות רק מה שהוא אומר וזה לא היה נותן לו להיות מי שהוא באמת, אז אני ממש מקווה שההחלטה הזאת שלו לא תהרוג אותו בסוף (פליייז מרטין
)
על ג'ון וייגריט - למה להרוג לי את ייגריט? למה? למה? למה? עוד לא התאוששתי מהמוות האכזרי הקודם ואתה הורג לי את ייגריט?
אוף. פשוט אוף. בפרק הזה שהיא מתה, בשורות האחרונות עם ג'ון, שמתי לב שאני פשוט מתחננת ביחד איתו שהיא תהיה בסד ושהיא תקבל את milk of the puppy ושהיא לא תמות כי היא kissed by fire, אבל you know nothing, jon snow<img src="http://timg.co.il/f/Emo14.gi
 

shirush3

New member
חפירת סופת חרבות - הלאניסטרים
הכל

הלאניסטרים:
החתונה של ג'ופרי -
המלך מת! המלך מת! *רוקדת את ריקוד האושר* המלך מת! לה לה לה מת! יש צדק בעולם
גם הרעים מתים! אני ממש לא צפיתי את זה. התרגלתי שרק הטובים מתים כל הזמן (יותר נכון הסטארקים) שחשבתי שאין סיכוי שג'ופרי ימות. אני שמחה שזה קרה, פחות שמחה שהאישמו את טיריון ואת סנסה, ועוד פחות שמחה שטיריון חושב שזאת באמת סנסה, אבל המלך מת והציפורים חזרו לצייץ ולא רק דברים רעים קורים

טיריון -
כמה רגשות הוציאו ממני הפרקים שלו
כל הסיפור אחרי המלחמה והזילזול של אבא שלו היה נוראי. באמת כאב לי עליו. אבא שלו בחיים לא העריך אותו ותמיד האשים אותו במוות של אמא שלו. בהתחלה היה פרק, שטיווין מאשים אותו, שממש גרם לי לרצות לחבק אותו
אחרי זה היה את כל סיפור החתונה עם סנסה שפשוט נדהמתי מהתגובה שלו! בעצם זה טיריון, אבל עדיין
הוא היה הדבר היחידי שעודד אותי בכל הסיפור ונתן לי תקווה להמשך. כ"כ שמחתי שהוא אמר לה שהוא לא יפגע בה ואח"כ בהמשך רואים שהוא באמת רוצה שיהיה לה טוב
המשפט של טיריון היה נוראי והוא יצא גאוני בו
זה הזכיר לי את המשפט עם ליסה בספר הראשון
בכל זאת, עם כמה שזה הצחיק אותי זה היה עצוב ונכון. מאשימים אותו כי הוא גמד. אני לא זוכרת בדיוק את המשפט המדויק, אבל הוא צדק בכל מילה שלו. הקרב היה זוועה
ציפיתי שהוא כן יזוכה, אבל הו וול... אה ושאי
חתיכת זו... קראתי כמה פעמים בשביל להבין שהיא מאשימה אותו
. הפרק האחרון של טיריון היה בין הפרקים היפים של הספר, לדעתי. "handless and noseless the lannister boys" זאת הייתה שיחה דיי מרגשת ועצובה
הגלוי על טישה, שהיא לא באמת הייתה זונה היה ממש כואב
ואח"כ שטיריון צעק על ג'יימי שהוא כן רצח את ג'ופרי היה גם רגע כואב
לגבי טישה, כשאני חושבת על זה עכשיו, זה היה מקרה נוראי כי כמו שטיריון אמר טיווין הכריח אותו להסתכל ולראות שהיא זונה ואם היא לא אני לא רוצה לחשוב על מה המסכנה עברה
הקטעים האלה גרמו לי לשמוח כשטיריון עמד מול טיווין וירה בו. כל מה שהוא אמר לו בסוף היה נכון וכ"כ הגיע לו! אהבתי את הקטע שטיריון ביקש ממנו למות מהר ואז היה כתוב שפעם ראשונה אבא שלו באמת הקשיב לו

ג'יימי - ג'יימי
איך זה קרה?! מרטין לא נורמלי! לא יודעת למה, אבל תמיד חשבתי שג'יימי הוא שטן כמו סירסי, יכול להיות שזה בגלל שהוא העיף את בראן מהחלון
וכלל שעברו הפרקים שלו ככה הבנתי שהוא ממש טוב וכל הדברים ה"רעים" שהוא עשה היו מתוך אהבה למשפחה שלו/סירסי. לרגע לא חשבתי שהוא באמת אוהב את טיריון וכ"כ שמחתי לראות שכן. ריחמתי עליו אפילו בקטעים אחרי שכרתו לו את היד ושהוא עכשיו בלי היד שמחזיקה את החרב? אני חושבת שגם אותו אפשר להגדיר בתור "נפגע טיווין". הורג אותי שהוא מאוהב בסירסי
הלוואי שהוא יתאהב במישהי אחרת כבר

סירסי - השטן
היא אישה נוראית! הפעם היחידה אולי שריחמתי עליה בספר זה שניסיתי להכניס את עצמי למה עבר עליה כשג'ופרי מת. אין לי אפילו מה להגיד עליה
 

shirush3

New member
חפירת סופת חרבות - כל השאר
הכל

שאר הדמויות:
דאני -
. נכון שהיא צריכה כאפה שתישר אותה קצת והיא צריכה להקשיב לאנשים שמבינים יותר טוב ממנה, אבל אני עדיין אוהבת אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל הדרקונים או בגלל שחזרה הסדרה וזה הזכיר לי כמה אהבתי אותה שם, אבל דאני
. אני ממש רוצה לראות אותה מגיעה לשמי קינגס לנדינג והורגת את כל הלאניסטרים חוץ מטיריון... בעצם ג'יימי נורמלי וכל השאר דיי מתו אז את סירסי! אני רוצה לראות אותה שורפת את סירסי ומתיישבת על הכס
מה היא נשארת עכשיו איפה שהיא נמצאת? הקטע שהכי אהבתי שלה בספר זה הקטע שכולם מרימים אותה וקוראים לה "אמא" זה היה יפה! בכללי אני מאוד אוהב את הרעיון שלה של לשחרר עבדים, אבל זה יותר מורכב ממה שהיא עושה את זה וראינו את ההשלכות בספר. בגזרת בריסטאן/ג'ורה - הקטע עם באריסטן היה מפתיע
ולא חשבתי שג'ורה באמת שלח עליה דיווחים כל הזמן. זה בעצם מסביר הרבה דברים
אני מבינה למה היא נפגעה ממנו, אבל היא קצת קשה איתו לפעמים, במיוחד בקטעים שהוא מאוהב בה והיא דואגת להדגיש שהיא לא. מה אני בכלל חושבת על ג'ורה-דאני? זה הזוי לי האמת
הוא פי 3 מהגיל שלה, זה נוראי
, אבל הוא גם באמת דואג לה והוא היחידי שאכפת לו ממנה שם אז... נראה מה יהיה בהמשך
דאבוס - אביר הבצל
זה כיף לקרוא דמות שהיא נורמלית ולא משוגעת/קיצונית כמו שאר הדמויות. אני מודה שבהתחלה הוא לא הכי עניין אותי, אבל עם הזמן הוא ממש מעניין! אני אוהבת את איך שהוא שונא את מליסינדרה ואת איך שהוא נאמן לסטאניס, למרות שלפעמים אני מעדיפה שהוא יהיה במקום סטאניס

משפחת טיירל - מלכת הקוצים היא דמות גאונית
חבל שלא הראו מממנה יותר. בכל מקרה, אני עדיין תוהה מה המניע שלהם בכל העלילה
אני מקווה שזה יתגלה בספרים הבאים
 

shirush3

New member
המשך


ליסה - ביי ביי ליסה!
אני לא יודעת מה אני מרגישה לגבי המוות שלה. מצד אחד ממש שמחתי כשליטלפינגר הביא את סנסה וסיפר לה עליה ואז הן נפגשו ודיברו, ומצד שני נזכרתי כמה היא אישה פסיכית. היא רצתה לחתן את סנסה לרוברט
את רצינית? באמת?! זה הרג אותי
בכלל רוברט ילד עוד יותר פסיכי... האמת שהוא נורא דומה לליסה כשאני חושבת על זה
גם הסיפור שלה ושל ליטלפינגר היה הזוי ונוראי
איך שהיא דיברה אליו ועל הבטן הגדולה שהוא יעשה לה
אבוי! יותר מזה הכמעט להרוג את סנסה בגלל שליטלפינגר האידיוט נישק אותה
ליסה, את אישה חולה!
הרגע הזה שליטלפינגר אמר לה שהיחידה שהוא אהב הייתה קאט היה רגע ברור וצפוי, אבל מעולה! והדרך שהיא מתה בה הייתה קצת אירונית "mommy i want to see the little man fly" זה כבר לא הליטל מן
טוב, עכשיו רגע רציני - מה יהיה עכשיו?!
איך מרטין מסיים לי ככה ספר?! אה היה גם את האפילוג
|פרצוף מפוחד ומזועזע ביותר|
 

shirush3

New member
עוד המשך


סאמואל - כ"כ שמחתי שמרטין לא הרג אותו
ממש אהבתי את הקטע שהוא היה זה שהרג את את אחד מהOTHERS.זה היה ספר חתונות, שירים ודילול רציני של דמויות תמיד צחקו עליו ואמרו עליו שהוא פחדן ובלה בלה בלה והוא עשה משהו שאחרים לא הצליחו. אני אוהבת אצלו את הקטע שהוא צנוע ושהוא אומר שזה רק הדראגון גלאס שג'ון נתן לו, אבל בכל זאת לפעמים בא לי לצעוק לו שיקח קרדיט, מגיע לו
הקטעים שלו עם גילי היו מעולים! אני לא יודעת אם היא עשתה אותו אמיץ כמו שהוא חושב, אבל להיות איתה בהחלט גרם לו לנצל את הפוטנציאל שלו והשיר של הילדים המיס אותי
. הקטעים שלו ושל ג'ון בסוף הרגישו לי מר-מתוק
לא הבנתי למה בעיקרון בראן לא רוצה שאף אחד ידע שהם בחיים? אפילו לא ג'ון? הוא איבד את ייגריט (עוד לא נרגעתי
), את רוב (מזה בכללל לא נרגעתי
), הוא חושב שאחים שלו מתים ואין לו מושג מה קורה עם אחיות שלו. אז לראות את סאם יודע ולא אומר כלום היה לי עצוב, אבל לפחות הם נפגשו שוב
. אחרי החתונה האדומה אני ממש מאושרת כשדמויות מצליחות להפגש
. בחזרה לנושא סאם-ג'ון הסוף גם היה יפה, שהם גרמו לג'ון להבחר להיות הקומנדר שלהם

זה היה ספר חתונות, שירים ודילול רציני של דמויות (וואוו ממש הרבה דמויות מתו
)
אני בטוחה ששכחתי עוד מלא דברים


ממש מעניין אותי יהיה עכשיו, כשכל המאזן כוחות משתנה לגמרי (להתראות לאניסטר?)
וכשאני חושבת עכשיו על הסוף ועל השלג שסנסה תיארה יש לי דבר אחד להגיד:"Winter is coming"
 

עדושית

New member
שיר את מעולה!


איזה כיף זה חפירות מרטין על הבוקר!

גאד. החתונה האדומה.
כי למרות שידעתי שזה הולך לקרות (ספוילרים ארורים) הפרק הזה שבר אותי. אני זוכרת שקראתי אותו בדיוק בקצב של התופים והלב שלי דהר. כי יש הרגשה (גם אם לא יודעים) שמשהו ממש רע הולך לקרות. התחושות של קייט (אמא תמיד צודקת?) וגריי ווינד היו רק הראשונות. כי אח"כ כשנכנסים לחתונה יש את הזמרים שלא יודעים לשיר והאוכל המזעזע והכל. פשוט הכל נותן לך את התחושה שמשהו פה לא הולך להיות טוב. ואז הם מפסיקים לשיר. ומתחילים לירות

ואת קוראת ורק מקווה שלא הבנת נכון. ארור תהיה ג'ורג' מרטין

אני זוכת שאחרי הפרק הזה פשוט ישבתי ובהיתי בהלם בספר איזה 10 דק'. לא יכולתי לזוז. ישבתי ובהיתי בספר עם דמעות בעיניים. לא האמנתי שהוא יעשה את זה.
להרוג את רוב. ואת קייט. ואת גריי ווינד. ועוד ככה?! זוועה. הפרק הזה צילק אותי לכל החיים.
אבל עם כמה שהוא היה נורא ככה הוא כתוב מעולה
גאון מרושע המרטין הזה..

אריה - לרגע לא חשבתי שמרטן יתן לה להגיע לאמא שלה. אבל מסכנה הילדה, למה לתת לה להגיע כלכך קרוב כדי להבין שברגעים אלה אמא שלה ואח שלה נרצחים. למה ילדה בגיל שלה צריכה להיות כל כך קרובה למוות של ההורים שלה. זה פשוט נוראי
שההאונד נתן לה את המכה בראש הייתי בטוחה שמרטין הרג לי גם אותה וכבר הייתי מוכנה ללכת ולהרוג אותו באופן אישי. למזלו זה לא קרה
אני ממש רוצה שהיא תמצא את נימריה כבר!! תמיד יש סיפורים על להקת זאבים באזור שלה, שמונהגת ע"י שי וולף גדולה במיוחד, קדימה ילדונת, תמצאי את נימריה ותהרגי את כל האנשים ברשימה שלך!
אריה אחת הדמויות האהובות עליי ובאמת ילדה שאני מוכנה לאמץ.

סאנסה - היא ממש מתבגרת בספר הזה. ואולי אפילו טיפ-טיפה מתפכחת. אבל לצערה לא מספיק. היא באמת חשבה שהשיכור הזה הוא האביר שיציל אותה?!
סאנסה די להיות ילדה טיפשה. הכל מתמוטט סביבך ואת עוד מאמינה בשירים ואבירים?

אחרי ההלם מהחתונה בהפתעה שלה ושל טיריון, אני דווקא חושבת שהיא יכלה ללמוד ממנו המון. כי הוא אחד האנשים הכי חכמים בקינס לנדינג. אבל היא לא יכולה לראות מעבר למראה החיצוני שלו, וחבל. אז עכשיו היא תקועה עם ליטלפינגר שלגמרי רוצה אותה כי היא דומה 2 טיפות מים לאמא שלה. ואפילו קייט לא רצתה אותו אז סאנסה? אני ממש מקווה שהיא תלמד ממנו ותתפכח לחלוטין ותעשה לו את מה שהוא עשה לליסה


בראן - עוד ילד שאני ממש אוהבת. למרות שכן, הרבה לא ממש קורה איתו ואין לי ממש מושג לאן מרטין מתכוון להגיע איתו, אבל אני מקווה לטוב. הוא ילד כזה חמוד והוא כבר סבל כלכך הרבה, מגיע לו קצת טוב. בפגישה עם סאם ממש התרגשתי אבל זה נורא עצוב שסאם לא יכול להגיד לג'ון שהוא ראה את אחיו הקטן ושהוא לא מת

והודור- אני חושבת שזה רק מוכיח את הגאונות של מרטין. שאפילו דמות שאומרת רק מילה אחת, מצליחה להעביר הרבה מעבר.

ג'ון מעולה ואין הרבה איך להסביר עד כמה שהוא מעולה ומושלם במילים אפילו. בספר החמישי הוא מתפתח אפילו יותר.

החתונה של ג'ופרי -
הוא מתתתתתתתתת!!!!!!! יש צדק בעולם!!!
קיפצתי מאושר בפרק הזה. לפחות משהו טוב אחד קרה בספרים של מרטין
.
ואני חושבת שהמטרה של משפחת טרייל מתחלקת לפחות לשתייםץ האבא של מרג'רי רוצה שהבת שלו תהיה מלכה. למה? ככה. ואני חושבת שמרג'רי לא ממש מתנגדת לעניין.
והסבתא - מלכת הקוצים האדירה שחבל שאין ממנה יותר - הסבתא הרבה יותר חכמה מכל שאר המשפחה שלה ביחד. היא רואה את האמת. שיש בעיות במשפ' לאניסטר, שג'ופרי מפלצת והיא לא רוצה שהנכדה שלה תתחתן עם כזה ייצור. אז היא מחליטה לקחת את העיניינים לידים ולעשות מעשה


טיריון - מעולה בספר הזה ובכלל. כל פרק שלו זאת גאונות לשמה. כל משפט שלו כל מחשבה שלו, הכל

איך שהוא התייחס לסאנסה, למרות שהוא נפגע ממנה, זה היה נורא בוגר ומקסים מצידו
וכ"כ לא לאניסטר לייק.

כל השיחות שלו עם אבא שלו ועם סרסיי ואפילו עם ג'וף. הוא כל הזמן מנסה להיות בסדר איתם, וזה פשוט לא מצליח לו. אז הוא מפסיק לנסות

קצת עצוב לי עליו, בספר הזה במיוחד. כי אחרי שהוא עזר להם לנצח את המלחמה, להשתלט על ההמונים וכל הטוב שהוא עשה - הכל נשכח לו. הוא לא מקבל קרדיט אפילו לשניה. הוא נלחם בזמן שג'ופרי התחבא מתחת לחצאיות של אמא שלו, הוא נפצע ומה הוא מקבל? את ההתנכרות של אבא שלו, שוב ושוב ושוב

אח"כ הוא "מקבל" אישה-ילדה שלא יכולה אפילו להסתכל עליו, מאשימים אותו ברצח של האחיין שלו. שאיי הכלבה בוגדת בו בלי להניד עףעף ואז הוא מגלה משהו שבכלל שובר אותו, שכל השנים שיקרו לו ושטישה בכלל לא הייתה זונה

מסכן, הוא עבר הרבה בספר הזה. ואני חושבת שזה די שבר אותו. השיחה שלו עם ג'יימי שברה לי את הלב. ריחמתי על שניהם. כי בלי האבא שלהם הם יכלו להיות אפילו יותר קרובים, כי ברור שהם אוהבים אחד את השני, אבל עכשיו מה יהיה איתם?

המוות של שאיי וטיווין היה כתוב מעולה
שמחתי שהוא הרג את אבא שלו. איט וואז לונג אובר דו. הגיע לו למות איך שהוא מת. מעל האסלה ועם זונה במיטה.
(חכי תקראי את התגובה של סרסיי הטיפשה לעניין).

ואם כבר סרסיי - היא פשוט מפגרת. ויהירה. וזה תמיד שילוב רע. היא חושבת שכל העולם בכיס שלה, היא חושבת שהיא מסובבת את כולם על הזרת הקטנה שלה. אבל בת'כלס היא נורא שקופה. והיא לא קולטת את זה. אפילו במוות של ג'ופרי לא הצלחתי לרחם עליה.

את ג'יימי אני ממש אוהבת. הספר הזה גרם לי לשנות את דעתי עליו ב180 מעלות. רואים שהוא עושה הכל מאהבה לסרסיי. או לפחות עשה הכל מאהבה, אני מקווה שזה ישתנה אצלו קצת עכשיו שטיריון אמר לו שהיא בוגדת בו. אני מקווה שהוא יהיה בסדר בלי יד
ושמרטין לא יהרוג לי אותו עכשיו שהוא טוב, כי זה לא פייר לגרום לי לאהוב דמות ששנאתי ואז להרוג לי אותה


דאני - עם דאני יש לי יחסי אהבה-שנאה
לפעמים אני ממש אוהבת אותה ולפעמים בא לי לרצוח אותה. היא קצת כמו סאנסה בקטע של אהבה, אבירים וגברים יפים. אז כן הן ילדות. אבל הן לא חיות בתקופה שיש בה ילדות. הן חייבות להתפבגר ומהר אם הן רוצות להישאר בחיים.
אני מאד אוהבת את ג'ורה. כן הוא שלח עליה את הדיווח לרוברט, אבל הוא גם היה זה שהציל אותה מאותו הרעל. ונכון שהוא מבוגר ממנה בהרבה, אבל גם הבעל שלה היה בן 40 כשהיא הייתה בת 14. אז זה לא תירוץ האמת. הוא פשוט מכוער בעיניה. והיא טיפשה. כי ג'ורה הוא היועץ הכי חכם שלה, אפילו יותר מבאריסטן.

דאבוס - הוא דמות מעניינת, נכון שבהתחלה הפרקים שלו משמימיים. אבל אח"כ רואים כמה הוא שונה. הוא לא באמת אביר/אציל או משהו כזה. הוא איש פשוט וזה מעניין לקרוא את הנק' מבט שלו על כל השיגעונות שהולכים שם. אני ממש בעד שהוא יהרוג את מליסנדרה כבר. האישה נורא טיפשה.

אני ממש מחכה שתקראי את הספרים הבאים כבר!

למרות שמגיעה לך הפסקה קטנה (אבל רק קטנה!
). בספר הרביעי אין את כמה מהדמויות שאנחנו הכי אוהבים אומנם אבל עדין קורים שם הרבה דברים
 

עדושית

New member
למה יש גשם ביום העצמאות?! אוף!

רציתי ים!
התכוונתי ללכת לים.
שמישהו יפסיק את הגשם במיידית!
אני רוצה
 

עדושית

New member
גם אני בסוף הייתי בים


נראה לך שטיפת גשם זה מה שיעצור אותי?!
אז מה אם ירד עלינו מבול בשלב מסוים

ים זה הכי כיף
 
אוווף המזג אוויר הזה

הייתי אמורה לעשות שבת על החוף בים המלח :((
מה קשור גשם עכשיו?
 

עדושית

New member


אבל לא היה גשם מטורף.. רק לכמה דק' ממש.
כל שאר היום הייתה שמש+רוחות.
ואולי עד הסופ"ש זה בכלל ישתנה..
 

עדושית

New member
עצמאות


כמו בכל שנה, המעבר הזה בין השכול והאבל לשמחות ולחגיגות השונות לא קל. אבל זה מעבר שצריך להיעשות, כי במותם ציווי לנו את החיים.

אז בואו לאחל למדינה הקטנטנה והצעירה שלנו - המון המון מזל טוב!

לעוד הרבה שנים טובות


https://www.youtube.com/watch?v=tfUneXskNOA


חג
שמח!
 
יום עצמאות שמח!


לדעתי המעבר החד הזה מהשכול והאובדן, ההתכנסות הקולקטיבית יחד עם משפחות השכול אל החגיגות, השמחה, הגאווה במדינה והביחד מתמצת באיזושהי מידה את הישראליות והייחוד שלנו.
אתמול בערב יום העצמאות דבר ראשון ראיתי את הטקס מהר הרצל זה תמיד כיף ואני אוהבת את הקטע של הדגלנים, ואחרי זה נפגשתי עם חברים היה ממש כיף וראינו הופעה של גידי גוב היה מעולה והיום עשיתי על האש עם חברים
ואני ממש שמחה שלא היה בסוף גשם.
עכשיו חזרה לשגרה, לעבודות (רגילות ואקדמיות) ושאר ירקות
 

shoham95

New member
הדגלנות!


יא, אני כל כך אוהבת את הקטע הזה בטקס! כשהייתי קטנה כל שנה הייתי רק מחכה לזה
וטוב גם היום. נו. אני מודה
אבל השנה לא יצא לי לראות את זה


וגידי גוב
 
למעלה