חפירת סופת חרבות - סטארקים
(הכל)
הסטארקים:
החתונה האדומה (רוב וקאט) - "And who are you, the proud lord said, that I must bow so low?" טוב, להזכר בזה שוב מעלה לי דמעות, אבל צריך להמשיך. אני תמיד טענתי שרוב צריך להקשיב לאמא שלו. היא צדקה בעניין תיאון והיא מבינה קצת הרבה יותר ממנו, אבל למה שהוא יקשיב? גם אחרי שהוא התחתן היא צדקה בכל מה שהיא אמרה לו. ברגע שרוב התחתן ובעצם שבר את ההסכם עם הפריי ידעתי שזה יעלה לו ביוקר. על קאט בעיקר ריחמתי כל הפרק, שהיא לא יודעת שלמעשה כל הילדים שלה עדיין בחיים ושאין לה מה לסבול יותר. קיוויתי שהיא תגלה את זה ותחזור להיות רגועה, אבל אצל מרטין אין תקווה. כשהתחיל הפרק ידעתי שאריאה התקרבה לטווינס ושאחרי הפרק של קאט יש עוד פרק של אריאה, אז ממש התלהבתי בהתחלה וכשהיה השיר של The Rains of Castamere התלהבתי עוד יותר (השירים בספר
"A bear there was, a bear, a bear! All black and brown, and covered with hair!"). הכל היה טוב ויפה, אבל אז פתאום קאט הבינה משהו *עצירה* חזרתי לקרוא שוב את מה שהיה כתוב *רגע רגע מה הולך פה?* וקראתי שוב *OMG!* ואז התזמורת התחילה לירות חיצים *שלא יפגעו ברוב* ואז המוזיקה הפסיקה ונשאר תוף שהגדיר בדיוק את קצב פעימות הלב שהיה לי עד סוף הפרק. אני גם התחננתי שוולדר פריי יתן לרוב ללכת *ממשיכה לקרוא... אולי בכל זאת everybody lives
* רוב מת. *קוראת שוב* רוב מת. *לא קראתי נכון, אין מצב* קראתי נכון, רוב מת. *דמעות, אני אמשיך לקרוא אולי זה רק חלום רע* "ned, please, make it stop, make it stop" *אולי נד יפסיק את זה!!* "no dont cut my hair...." *מההה הם לא יחתכו לה את השיער
* "then the steel was at her throat, and its bite was red and cold" *שיר מתה
* זה היה הפרק הכי נוראי שקראתי אבר, יחד עם זאת זה גם הפרק הכי גאוני שקראתי. נעזוב רגע את העובדה שלא הפסקתי לבכות אחריו... הוא מעולה! הוא כתוב כ"כ טוב עד שהרגשתי שאני שם ושאני לא מצליחה לעצור את זה. באמת ראיתי את זה קורה, הרגשתי כאילו שאני שומעת את המוזיקה ואת הקול של התופים (אההה sound of drumbs
תופים זה השטן!
) זה מדהים...
אני חושבת שעדיין לא התגברתי על החתונה האדומה ואני בספק אם אני אתגבר עליה, במיוחד כשבהמשך מתארים איך זרקו את הגופה של קאט לנהר(האפילוג! העיניים!) ואיך שחיברו את הראש של גריי ווינד לרוב (או ההפך?) ואוייי גריי ווינד! עוד זאב שמת. רוב היה צריך להקשיב גם לו! טוב בא לי לבכות שוב. די! הסטארקס בסכנת הכחדה
קאט לעולם לא תגלה שכל הילדים שלה היו בחיים ואריאה לעולם לא תראה את אמא שלה
אריאה - "valar morghulis" אפשר לאמץ אותה? היא הדמות שתדהים אותי כל פרק מחדש וכל פעם שאני אחשוב שהיא הפסיקה להפתיע אותי היא תפתיע אותי עוד יותר
אני אדלג לקטע שהיא פגשה את האונד(מצחיק שהיא כל הזמן רוצה להרוג אותו) והוא אמר לה שהוא מתכוון לקחת אותה לאמא שלה. כמה שמחתי בקטע הזה! כ"כ התרגשתי! אני חושבת שלא התרגשתי ככה בספר של מרטין ממקרה שעומד לקרות(
) אמרתי לעצמי "יש! סופסוף קאט תגלה שהבת שלה בחיים, זה יתן לה תקווה! יש!!! וסופסוף אריאה לא תהיה לבד
" אבל כמובן שזה לא יקרה
היו סימנים בכל הפרקים לפני כמו הזקנה עם החלמות על הטווינס ועל המוות וכמו ההרגשה הלא טובה שהייתה לה כשהם התקרבו לטווינס. המצחיק זה שהדבר שחשבתי שיקרה זה שאולי היא תפספס אותם, שקאט ורוב ויחזרו לפני שהיא תספיק להגיע אליהם (יחזרו... התמימות
) ועוד בפרק אחרי, עם איך שהוא נגמר, חשבתי שהרגו גם אותה
אני אפילו לא רוצה לתאר מה זה העביר לי בראש, אבל בואו נגיד שלא נרגעתי עד שבדקתי שיש עוד פרק שלה (כמובן שהוא יהיה לקראת הסוף
) אני ממש רוצה לדעת מה יקרה איתה עכשיו ולאן היא תגיע ולגלות קצת יותר פרטים על המטבע
שי-וולף
סנסה -
הילדה הזאת עברה חתיכת התעללות בספר. הפרקים שלה ממש עניינו אותי. הקטעים שטיריון דיבר על איך שהיא מתמודדת עם המוות של קאט ורוב עשו לי צמרמורת
די נרגעתי וקיבלתי את הקטע שהיא וטיריון התחתנו בלי שאף אחד עצר את זה באמצע(ממש כמו המוות של נד
), אבל זה טיריון וזה החלק הפחות גרוע. בעצם, מילה על החתונה, זה היה נוראי! איך שמרטין הנחית את זה עלינו כאילו כלום! *שיר להרגע... לנשום... זה עבר....*. אני חושבת שסנסה בספר הזה קצת יצאה מהתמימות שעטפה אותה. חבל לי שזה קרה כמו שזה קרה, אבל הידד! הקטע בסוף עם הזמר שכמעט אנס אותה וליטלפינגר שנישק אותה היו נוראים
תעזבו את הילדה בשקט! תנו לה לחיות חיים נורמלים עד כמה שאפשר. חיים נורמלים אצל ליסה...
אוף. היא ילדה טובה סך הכל, למה להתעלל בה?
מה הקשר ליטלפינגר? *נזכרת בנשיקה* למה הוא עשה את זה? יש לו מניע מאחורי זה? זה בגלל שהיא מזכירה לו את קאט? מה הולך שם? מה יהיה איתה עכשיו?
בראן - אני ממש אוהבת את מה שהוא, זה מגניב
אני מנסה לשחזר בכללי את מה שקרה איתו וחוץ מהחלומות והפגישה עם סאם בסוף לא מרגיש לי שקרה יותר מידיי. בעצם הכל קורה בחלומות שלו
את ג'וג'ן ומירה הם תוספת נחמדה לבראן, ביחד עם הודור. כ"כ שמחתי שהוא נפגש עם סאם
(אני אעזוב את העובדה שכמעט חטפתי התקף לב ממי זה יכול להיות עד שגילו שזה סאם
) אני לא יודעת אם הזכירו או אם פיספסתי, אבל לאן בעצם הם הולכים? מה הם רוצים לעשות?
הודור - הודור! הודור הודווווור הודור הודור? הודור! HODOR! דמות גאונית! גאון מי שהמציא אותה
איך אני אמורה להמשיך לבכות בפרק של בראן, אחרי החתונה האדומה, שכתוב שהוא חלם שרוב וקאט מתים ובמקום מתים יש "...'הודור'"?! מצאתי את עצמי נקרעת מצחוק עם דמעות של עצב
הזכיר לי קצת את הפרקים של המאסטר בדוקטור
מה שאני אוהבת בהודור זה שמרטין מצליח להעביר איתו כ"כ הרבה רגעים משעשעים/עצובים והוא בסך הכל דמות שאומרת מילה אחת
ממש ריחמתי עליו כשבראן נכנס אליו והוא נלחץ וצעק הודור כ"כ הרבה פעמים
גם אהבתי שגילו את השם האמיתי שלו
בקיצור, "'Hodor', said Hodor"
ג'ון - "The wall was his, the night was dark, and he had a king to face" ג'ון סנואו, למה אתה מדהים? ולמה אתה נאמן לחומה לא משנה מה? "Jon Stark" זה נשמע כ"כ טוב וזה היה יכול להיות כ"כ מעולה! אני ממש מדמיינת אותו בתור הלורד של ווינטרפל וזה גורם לי להעלות חיוך מטופש על הפרצוף
בעצם... זה מזכיר לי שהוא תמיד חלם על זה ומה זה בעצם אומר בשבילו ו...רוב וקאט
. האמת שכשאני חושבת על זה עכשיו אני קצת שמחה שהוא סרב להצעה לסטאניס, למרות שזה יעלה לו
אם הוא היה מסכים הוא היה צריך להיות כפוף אליו ולעשות רק מה שהוא אומר וזה לא היה נותן לו להיות מי שהוא באמת, אז אני ממש מקווה שההחלטה הזאת שלו לא תהרוג אותו בסוף (פליייז מרטין
)
על ג'ון וייגריט - למה להרוג לי את ייגריט? למה? למה? למה? עוד לא התאוששתי מהמוות האכזרי הקודם ואתה הורג לי את ייגריט?
אוף. פשוט אוף. בפרק הזה שהיא מתה, בשורות האחרונות עם ג'ון, שמתי לב שאני פשוט מתחננת ביחד איתו שהיא תהיה בסד ושהיא תקבל את milk of the puppy ושהיא לא תמות כי היא kissed by fire, אבל you know nothing, jon snow<img src="http://timg.co.il/f/Emo14.gi
הסטארקים:
החתונה האדומה (רוב וקאט) - "And who are you, the proud lord said, that I must bow so low?" טוב, להזכר בזה שוב מעלה לי דמעות, אבל צריך להמשיך. אני תמיד טענתי שרוב צריך להקשיב לאמא שלו. היא צדקה בעניין תיאון והיא מבינה קצת הרבה יותר ממנו, אבל למה שהוא יקשיב? גם אחרי שהוא התחתן היא צדקה בכל מה שהיא אמרה לו. ברגע שרוב התחתן ובעצם שבר את ההסכם עם הפריי ידעתי שזה יעלה לו ביוקר. על קאט בעיקר ריחמתי כל הפרק, שהיא לא יודעת שלמעשה כל הילדים שלה עדיין בחיים ושאין לה מה לסבול יותר. קיוויתי שהיא תגלה את זה ותחזור להיות רגועה, אבל אצל מרטין אין תקווה. כשהתחיל הפרק ידעתי שאריאה התקרבה לטווינס ושאחרי הפרק של קאט יש עוד פרק של אריאה, אז ממש התלהבתי בהתחלה וכשהיה השיר של The Rains of Castamere התלהבתי עוד יותר (השירים בספר
אני חושבת שעדיין לא התגברתי על החתונה האדומה ואני בספק אם אני אתגבר עליה, במיוחד כשבהמשך מתארים איך זרקו את הגופה של קאט לנהר(האפילוג! העיניים!) ואיך שחיברו את הראש של גריי ווינד לרוב (או ההפך?) ואוייי גריי ווינד! עוד זאב שמת. רוב היה צריך להקשיב גם לו! טוב בא לי לבכות שוב. די! הסטארקס בסכנת הכחדה
אריאה - "valar morghulis" אפשר לאמץ אותה? היא הדמות שתדהים אותי כל פרק מחדש וכל פעם שאני אחשוב שהיא הפסיקה להפתיע אותי היא תפתיע אותי עוד יותר
סנסה -
בראן - אני ממש אוהבת את מה שהוא, זה מגניב
הודור - הודור! הודור הודווווור הודור הודור? הודור! HODOR! דמות גאונית! גאון מי שהמציא אותה
ממש ריחמתי עליו כשבראן נכנס אליו והוא נלחץ וצעק הודור כ"כ הרבה פעמים
בקיצור, "'Hodor', said Hodor"
ג'ון - "The wall was his, the night was dark, and he had a king to face" ג'ון סנואו, למה אתה מדהים? ולמה אתה נאמן לחומה לא משנה מה? "Jon Stark" זה נשמע כ"כ טוב וזה היה יכול להיות כ"כ מעולה! אני ממש מדמיינת אותו בתור הלורד של ווינטרפל וזה גורם לי להעלות חיוך מטופש על הפרצוף
על ג'ון וייגריט - למה להרוג לי את ייגריט? למה? למה? למה? עוד לא התאוששתי מהמוות האכזרי הקודם ואתה הורג לי את ייגריט?
(
