המשך
הכפול של סיקס דייס היה ממש מגניב!
אני ממש אוהבת את הקו של אבא-של-מרדית' (חוץ מהסוף שלו
אבל אני אגיע לזה), אז זה היה מוצלח מאוד.
אבא של ג'ורג'
המוות שלו היה עצוב, באמת קיוויתי שהוא יחיה
אבל ג'ורג'. בואו נדבר על ג'ורג'.
בהתחלה חיבבתי אותו, לפעמים אפילו אהבתי אותו, אבל לא עד הסוף. אבל כן, חיבבתי אותו. והוא היה ממש אחלה. והצחיק אותי, והיה חמוד, והכל טוב. יופי.
אבל אז, באיזשהו שלב (אני חושבת שבעונה הזו, אולי מתישהו בעונה השנייה), הוא התחיל להיות מעצבן. ממש מעצבן. ממש ממש מעצבן. עכשיו אני לא יכולה לסבול אותו. הוא הפסיק להיות מצחיק, הוא דמות כזאת מדכאת (ואין לי בעיה עם דמויות מדכאות, כל עוד זה נעשה בצורה טובה. אבל כאן זה לא!), הוא משעמם ורוב הזמן מעצבן ומציק. והוא בגד בקאלי! טוב, אני אגיע לזה (
), אבל, כן. מעצבן. לא יכולה לסבול אותו. אבל בכל זאת היה לי עצוב בשבילו על מה שקרה לאבא שלו (הוא היה כזה חמודי
).
פרק 13! ממש טוב! בפרק הזה ג'ורג' דווקא כן היה משעשע, ופרי קליניק! כמו בהאוס! הא! והצ'יף מחליט לפרוש, ווהו
ודרק, ומרדית', והוא היה כזה דרימי כשהוא אמר לה שהוא תמיד יופיע, גם כשהם יריבו
וגם החולה האמיש הייתה ממש מגניבה. בקיצור, פרק מעולה, חוץ מהסוף שלו. גאד. גם ברק וגם ג'ורג' מציעים נישואים... זה היה כל כך לא קשור. הטיימינג, בעיקר.
כלומר, אני מבינה שברק וכריסטינה הגיעו לשלב הזה כי הם הרבה מאוד זמן יחד (אני לא חושבת שהם מתאימים בתור זוג, אבל זה לא קשור). אבל דווקא עכשיו? אחרי ריב ענק ביניהם ואחרי שהם לא דיברו כל כך הרבה זמן? בסדר, אני מבינה, הוא התרגש שהיא נתנה לו "לנצח", אבל אתה לא צריך להציע נישואים בכל פעם שיש דבר שמשמח אותך. אתה לא רוס מחברים.
וגם הקטע של ג'ורג' וקאלי לא היה ברור... הם היו ביחד רק כמה חודשים, לא? שלא לדבר על זה שהם התחתנו בווגאס |וואט| זה היה ממש הזוי. וכן, שתי הצעות נישואים באותו הזמן... ברור
בקיצור, הקטע הזה היה מיותר בעיניי. אבל לא נורא.
גם פרק 14 היה מעולה. הסיפור של החולה הרעילה היה ממש מעניין (ומלחיץ), אהבתי אותו ממש.
וחוץ מזה, כמובן- אליס גריי. צלולה. מה. איך.
אז בדקות הראשונות זה היה בעיקר הזוי ומה נסגר. אבל אחר כך זה נעשה מצוין ומעניין. בהתחלה שמחתי בשביל מר שאמא שלה צלולה, ויכולה להכיר אותה, גם אם זה למשך תקופה קצרה. מהר מאוד התברר שזה אחד הדברים היותר גרועים שהיו יכולים לקרות לה. ה"אכזבה" של אליס מכך שמר היא ordinary... קודם כל, כאב לי בשבילה. דבר שני, ממש לא הסכמתי איתה, כמובן. כי ברור שלהיות דוקטור זה לא ordinary. ומר היא ממש לא ordinary (ומישהו חכם מאוד
אמר לפניי There is no such thing as an ordinary human
)
וזה היה עצוב. כי מר הכי רצתה שאמא שלה לא תהיה מאוכזבת ממנה. ובסוף היא יוצאת עליה ככה, אומרת לה שהיא סתם רגילה. וזה היה הזמן היחיד בו היא יכולה לדבר עם אמא שלה כמו שצריך. כשהיא צלולה. וזה מה שהיא אומרת לה. דווקא זה. מראה לה דווקא אכזבה, במקום משהו טוב. וזה כואב.
הכנות של מר כשהיא צעקה עליה הייתה כל כך אמיתית ויפה וכואבת, וכן, היא לא סתם ordinary, היא הרבה יותר מזה.
פרקים 15-16-17
וואו. אלה שלושה פרקים מעולים ומותחים!
הסיפור של איזי והניתוח היה ממש אדיר. איזי יצאה מלכה.
אלכס והבחורה המסתורית (שלימים תתגלה כמישהי ממש מעצבנת, אבל בשלב הזה היא עוד הייתה חמודה)- הוא היה ממש חמוד ומקסים אליה. הסיפור שלה היה עצוב ומעניין. אני חושבת שזה היה השלב בו אלכס הפסיק להיות מוזר ולא ברור והתחיל לקבל איזשהו אופי ברור. וזאת הייתה הבעיה שלי עם אלכס, בעונות 2 ו- 3. בהתחלה הוא היה מעצבן ולפעמים חמוד, אבל היה ברור מה הוא, לפחות. גם אם מה שהוא היה לא תמיד מצא חן בעיניי. אבל אז הגיע כל עניין הבחינה, שהוא לא עבר, והוא התחיל להיות ממש מוזר. אז בשלב הזה עוד הבנתי, בסדר, הוא לא עבר את הבחינה, הגיוני שהוא יתנהג ככה. אבל עברו כמה פרקים והוא עבר את הבחינה, אבל המשיך להתנהג ככה. בצורה מוזרה. וממש לא הצלחתי להבין אותו. מה הוא, מה הולך איתו, מה נסגר. וזה ממש הפריע לי. זה נמשך לאורך כל העונה השנייה והשלישית- עד שהגיעה אווה והוא התחיל לצאת מהקטע ההזוי הזה שלו. הוא אמנם רק מתחיל, ועדיין לא ברור לי עד הסוף, אבל לאט לאט. אני מקווה שמעכשיו והלאה הדמות שלו תהיה ברורה ורק תתפתח ותשתפר.
אניוואי, הסיפור הזה עם אווה היה טוב (עד שהוא כבר לא
).
אבל כל זה באמת כלום לעומת מרדית'
וואו. כשהיא טבעה הייתי ככה
לאאא מה הולך כאן
זה היה ממש מלחיץ ואומייגאד, מרדית' טובעת לאאאא
דרקקק תלך כבר להציל אותה! נו כבר! ואז הוא רואה את הילדה! והיא מכוונת אותו! ואעעע תמצא אותה כבר נו תציל אותה
ואז היא מצביעה על המים והוא הולך להציל אותה והיא כחולה והוא מנשים אותה ושתחיה שתחיה שתחיה (לא שהיה לי ספק לרגע אבל נו) ואע אומייגאד. כל הסצנות האלה שלהם נעשו פשוט מעולה וזה היה ממש אדיר ומלחיץ.
והוויסאובר בתחילת פרק 17 היה מהמם. וכל הפרק. אע.
כל המתים שהגיעו ל"חלום" הזה של מרדית' היו מעולים. כשראיתי את ההוא מהכפול של 2 הייתי ככה
ואז דני ומה קורה כאן. ובוני. ומטופלת שאני לא מכירה. והכל היה שם כל כך טוב! מר שלא מבינה מה הולך וחושבת שאלה החיים ורוצה להציל את בוני, והמתים שנעלמים פתאום ומופיעים פתאום, והשיחות שלה איתם, והוידוי שלה- שהיא לא נלחמה, ובסוף- הרצון העצום שלה להלחם ולחיות. אני ממש אוהבת פרקים כאלה, זה היה ממש מעניין וטוב ויפה.
כולם היו מעולים בפרק הזה! וזה היה אחד הפרקים הטובים בעיניי.
פרקים 18-19
אז בפרקים האלה קרה דבר אחד ממש טוב ודבר אחד ממש נוראי.
נתחיל בטוב: קולין מרלו! הוא היה כזה מעולה. קיוויתי שהוא יישאר הרבה (שיהיה הצ'יף!) והתבאסתי כשהוא עזב.
ונמשיך ברע, באמת באמת רע: איזי וג'ורג'. מה. מה. מה.
אני מנסה להכחיש את זה, להתעלם ממה שקרה שם, אבל אי אפשר! הם לא מפסיקים להתעסק בזה!
קודם כל, זה לא קשור. בכלל. כאילו, איזי וג'ורג'? מאיפה זה צץ בכלל? כשהם היו שיכורים וג'ורג' אמר לה שקאלי חושבת שהיא מאוהבת בו ולכן היא "מפריעה" להם, ואיזי צחקה, כל מה שעבר לי בראש היה "לא לא לא בבקשה לא זה לא הולך לקרות בבקשה לא" ואז הגיע השלב שהיא מסתכלת עליו והוא עליה... ונו. לא. בבקשה לא. אבל כן. זה כן. כמובן.
ומגיע הבוקר אחרי, ורואים את איזי שוכבת במיטה וכל מה שעבר לי בראש היה "בבקשה שהיא תהיה ריקה בבקשה בבקשההההההה" אבל לא. היא לא ריקה. כמובן.
ואז ג'ורג' לא זוכר כלום וכל מה שעבר לי בראש היה "שלא יזכור שלא יזכור ושגם אני לא אזכור" אבל לא. הוא זוכר. וגם אני
. כמובן.
ואז התחיל כל הסיפור המחריד הזה של ג'ורג' ואיזי שפשוט לא נגמר. ג'ורג' נזכר, ג'ורג' אוהב אותה, היא אוהבת אותו, הו, יופי. ממש.
א', זה לא אמין! אוקיי? זה פשוט לא אמין! מאיפה זה בא פתאום? משום מקום! זה כל כך לא קשור.
ב', הם לא מתאימים! הם פשוט לא! שוב, זה לא קשור.
ג', למה כולם בביה"ח צריכים להיות עם כולם? למה הם עושים שם איזשהו סבב, שבסופו של דבר איכשהו כולם מצליחים לעבור על כולם שם?! כאילו מה, השלב הבא זה ג'ורג' עם כריסטינה?
ד', ג'ורג' בגד בקאלי! הוא בגד בה, וכן, הוא מרגיש רע. יופי. ממש עוזר. ומה זה החרטוט הזה של "אני לא רוצה לפגוע בה בשביל שהמצפון שלי יהיה נקי"? תספר לה! אתה לא יכול לשקר לה ככה! ואז הוא מתנשק עם איזי במעלית WTF?! יפה שהוא רצה לעבור בית חולים, לפחות הוא לא החליט להשאר שם ולבגוד בקאלי בלי הפסקה, אבל מה, מאיפה הגיעה המשיכה הכל כך חזקה הזאת שהוא לא יכול להתמודד איתה? למה אתם מדברים שטויות? ג'יזס. זה היה כל כך מיותר ולא קשור ולמה זה קרה בכלל. אני מקווה שבעונה הבאה לא יתעסקו בזה יותר. (והלוואי שג'ורג' יפסיק להיות דוקטור. הנה הוא לא עבר את המבחן, זאת הזדמנות טובה. שיעזוב כבר! די!)