טוב, לחפור אני יודעת...
ולמקרה שזה לא היה ברור זה הסמיילי שלי מעכשיו
אז ככה, היו בכל הערב הקרנה בערך 18 סרטים, שלי היה הרביעי! (לסדר אין איזה סיבה מיוחדת זה דיי אקראי)
הגעתי עם המשפחה וכולי רעדתי והייתי בלחץ היסטרי, ישבתי ליד החברה הכי הכי (גם העורכת של הסרט) והוא כל הזמן צעקה עלי להרגע (ככה אנחנו מתקשרות. הכי מרדית' וכריסטינה).
הסרט הראשון התחיל ואני התחרפנתי ברמות על. המשכתי להתחרפן ואז הסרט שלי עלה, עקבתי אחרי האנשים בקהל ובחנתי את התגובות שלהם באופן דיי קריפי, ואז הגיע הסוף של הסרט, בזמן המחיאות כפיים אני בכיתי כמו ילדה קטנה (זה סרט על נושא מאוד אישי, מותר לי!) ואז כבר נרגעתי כי הייתי אחרי זה.
אחרי עוד כמה סרטים הייתה הפסקה ותכננתי ללכת לשירותים כדי לנקות את כל האייליינר המרוח, אבל לא הצלחתי להגיע לשירותים- כל צעד שעשיתי פנו אלי מלא מלא אנשים, מהשכבה ובכלל, חיבקו אותי ופירגנו, אמרו שהסרט מדהים ובין הטובים ביותר השנה, אמרו לי כל הכבוד ועשו לי ממש כיף, כל המורים שלי ניגשו ואמרו כמה הם גאים וכאלה מהשכבה שבחיים לא דיברתי איתם אפילו חיבקו אותי ואמרו לי כמה שהסרט ריגש אותם. הפירגון המשיך גם בסוף הערב וגם בסמינר שנמשך יומיים יום אחרי הטקס, לכל מקום שהלכתי אמרו רק דברים טובים ופיזרו מחמאות. כיף כשקורים דברים טובים, לא טיפוסי לי בכלל