רינגו סטארית
New member
אני מאוד מבינה אותך.
גם אני למדתי בתיכון דתי, והסיפור שלך הזכיר לי שכשרק התחלתי ללמוד בתיכון הזה, הייתה שם מישהי שהכרתי מכנסים של אנימה או משהו אז הסתובבנו קצת ביחד, וכשבנות מהשכבה שלי ראו את זה הן באו אליי ואמרו לי "אל תסתובבי איתה, היא לסבית, היא תאנוס אותך."
אני זוכרת את חוסר האונים המטורף שהייתי בו כי מצד אחד לא יכולתי לשתף פעולה עם ההומופוביה המזעזעת הזו, ומצד שני, בית ספר חדש, אני כולה בכיתה ז', לא רציתי לסמן את עצמי ישר כבחורה האאוטסיידרית שינדו אותה כי היא מסתובבת עם הלסבית של בית הספר.
לחץ חברתי ומוסכמות חברתיות גורמים לאנשים להתנהג בצורה נוראית. ולפעמים כדי לעשות שינויים בתוך חברה מישהו צריך לשלם מחיר. לא כולם מספיק אמיצים בשביל לקום ולדבר ולהגן, בטח בגיל צעיר.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתרחקת קצת מאותה בחורה, ועד היום אני מתחרטת על זה. אז מה הדבר הנכון לעשות? לא יודעת.
גם אני למדתי בתיכון דתי, והסיפור שלך הזכיר לי שכשרק התחלתי ללמוד בתיכון הזה, הייתה שם מישהי שהכרתי מכנסים של אנימה או משהו אז הסתובבנו קצת ביחד, וכשבנות מהשכבה שלי ראו את זה הן באו אליי ואמרו לי "אל תסתובבי איתה, היא לסבית, היא תאנוס אותך."
אני זוכרת את חוסר האונים המטורף שהייתי בו כי מצד אחד לא יכולתי לשתף פעולה עם ההומופוביה המזעזעת הזו, ומצד שני, בית ספר חדש, אני כולה בכיתה ז', לא רציתי לסמן את עצמי ישר כבחורה האאוטסיידרית שינדו אותה כי היא מסתובבת עם הלסבית של בית הספר.
לחץ חברתי ומוסכמות חברתיות גורמים לאנשים להתנהג בצורה נוראית. ולפעמים כדי לעשות שינויים בתוך חברה מישהו צריך לשלם מחיר. לא כולם מספיק אמיצים בשביל לקום ולדבר ולהגן, בטח בגיל צעיר.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתרחקת קצת מאותה בחורה, ועד היום אני מתחרטת על זה. אז מה הדבר הנכון לעשות? לא יודעת.
