טוב.

[neurotica]

טוב.

 

[neurotica]

מי ראה את הפרק החדש של TNN?

לפרק

יש לי יותר מדי רגשות (ופחות מדי יכולת לנסח אותם בצורה ברורה).
אני כ"כ שונאת את העולם הזה. פשוט מדהים. באמת היה לי פיזית רע כשהאיש הזה העיר להם בחנות.
הפרק הזה לגמרי העביר אותי טלטלה רגשית. מצד אחד זה גרם לי לרצות להצית משהו, מצד שני היו פעימות לב ושמחתי והם בכו והיו חמודים והכובע ובא לי למעוך את שניהם, ובנוסף גם הילד הזה עיצבן אותי. רק אני רציתי לתפוס אותו בשיער ולהטיח אותו במשהו?
הכל פשוט היה.. מציאותי מדי. וקשה לי להתמודד עם זה.

 

[aesu]

אני. מה זה

כל העצב הזה.
הקטע בחנות הרגיש יותר ראליסטי ועצוב מאשר רוב העלילות שנתקלתי בהם בטלוויזיה. אני לא מבינה איך יכול להיות את זה מצד אחד, ואת הסיפור עם הבעל הטיפש שלה מצד שני.

 

[5ifi]

ראיתי,
זה באמת היה רגע כזה ש-אעעע.
מה שממש דיכא אותי היה הקטע אחר כך דווקא, כשבריאן בכה בבית, כי הוא באמת צדק. אבל עם כמה שזה מבאס- להתמרמר ולהתבאס לא עוזר לאף אחד, אז זה דווקא היה קטע שהם העבירו בצורה מעולה בפרק- דייוויד היה בקטע של 'נתעלם וזה יעבור', אבל זה לא ממש יעבור אם נתעלם ולכן כשגולדי אמרה שבפעם הבאה היא תעמוד לצידם- וול, זה עודד אותי. לא בקטע של הסדרה, מן הסתם (גם, אבל לא רק), יש אנשים בורים, יש אנשים מעפנים, זה לא אומר שצריך לשתוק להם. בסופו של דבר הדעות תמיד יישארו חלוקות, אבל לפחות אנשים ילמדו להביע אותן בצורה מכובדת, זה לא הרבה אבל אני חושבת שברמה הפרטית, זה כל מה שצריך.

והילד הקטן גורם לי לאותה תחושה כמו הידיעה שפיפטי שיידס אוף בננה הוא רב מכר מהיר יותר מהארי פוטר.
פשוט... וואט.

אבל, היי, גיף משמח!

 

[5ifi]

ווהו,

מעליי, שכחתי.

 

[neurotica]

אוף. אני פשוט רוצה שהם יאמצו אותי.

ולא יודעת, גם הקטע של גולדי לא כ"כ עודד אותי. אני לא יודעת להסביר את זה. זה נחמד שיש אנשים מחוץ לקהילה שתומכים, כמונו, אבל זה עדיין לא מרגיע את כל האנשים המגעילים שלא. באופן נקודתי זה לא באמת משנה שום דבר. גם אם היא היתה מתערבת באותה שיחה זה לא היה מביא לשום שינוי, האיש המגעיל היה מקלל אותה בדרך כזו או אחרת וממשיך לנהל את חייו באותה צורה בדיוק.

ושכחתי בכלל להתייחס לקטע המעצבן השני - מה שקרה לדייויד במכון. אני לא יודעת איך להתייחס לזה. משהו בכתיבה שם עיצבן אותי. כאילו, אתם כ"כ רוצים שנאהב את ההומואים אבל על הדרך אתם הופכים את הבחור עם הפיגור השכלי לבחור הרע? זה צרם לי ברמות שרק גלי צורמת לי בד"כ.

ועוד משהו - הם רק בויפרנדס?

 

[5ifi]

אוי, הקטע במכון עם הבחור המפגר, כאילו,

בנאדם...
לא.
זה באמת היה סתם ומגעיל וסר טעם.

וזה עניין של דעת קהל, אולי גולדי לבדה לא תעצור את ההמון, אבל כשיש תמיכה בקהילה, אז כן, ברור שיש לזה השפעה ואנשים לא יכולים לעשות היום את מה שהם עשו פעם.

בויפרינדס... מי? הארי ודאגי, אנשי הגיף? הם סטרייטים עם תעודות, אבל הם הזוג האהוב עליי. אחרי קליין.

 

[neurotica]

לא, בריאן ודייויד.

(ברייויד

)
במשרד של מנהל המכון, דייויד אומר ש my boyfriend and I הופכים לאבות או משהו כזה, ואז הבחור השני אומר שהוא והבויפרנד שלו התארסו. רק אני חשבתי שהם נשואים?

 

[רינגו סטארית]

הגיף הזה עונה על שאלתך

http://jupid.tumblr.com/post/31402032018

 

[neurotica]

באיזה סטייט הם בכלל?

 

[רינגו סטארית]

הם בלוס אנג'לס אם אני לא טועה.

אני זוכרת שדיברו על זה בפרק הקודם.

אבל נישואים חד מיניים מותרים בקליפורניה, לא? עכשיו אני מבולבלת.

 

[neurotica]

אהה, זה כל הסיפור עם פרופוזישן 8.

לפי וויקיפדיה הם עדיין מנסים להעיף את האיסור הזה באופן סופי.

 

[mich223]

אני לא חושבת שהם התייחסו

לבחור עם הפיגור השכלי כאדם רע. לא כעסתי עליו, כעסתי על העולם. כי ככה חינכו אותו, ואני לא חושבת שהוא יכול להגיד "לא, זה סבבה". זה בשביל להראות שזה בכל. מקום.

(וחוץ מזה, ראין מרפי היייייייי)

 

[5ifi]

הבחור הזה לא הוצג כתוצר של חינוך לקוי

הוא היה נראה מאוד עצמאי. פיזית ומחשבתית.
זה סתם היה מגעיל.

 

[neurotica]

 

[aesu]

זה לא סתם היה מגעיל.

זה בא להראות שכל האנשים יכולים להיות מגעילים, גם אנשים עם פיגור או בעיות. כמו בקי.
גם ההומו השני לא הוצג באופן כזה ידידותי.

 

[5ifi]

כן, אבל ההומו השני אחר כך הוצג באור חיובי

בזמן שהבחור עם הפיגור נשאר מעין כדור של רוע. אני לא חושבת שזה כמו בקי, כי בקי הראתה שני צדדים- פה הם יצרו דמות שהיא גם (סליחה שאני שיטחית, אבל זאת תקשורת חזותית והכל, אי אפשר להתעלם מזה) מכוערת מאוד, גם קולנית מאוד וגם פשוט מגעילה. זה ליצור דחייה נטו.
זה סתם הרגיש רע, זה ליצור דמות שאפילו אתה לא אוהב וזה מגעיל.

 

[aesu]

אני מסכימה שיצאה פה דמות

די מגעילה, אבל אני לא חושבת שזה היה סתם, כן הייתה להם מטרה פה.

 

[mich223]

 

[Rawsome]

אוקיי. אפשר לספר סיפור אמיתי?

זה קצת יושב עלי כמה חודשים וממש רציתי להוציא את זה איכשהו והנה הקשר מעולה.

אז ביום האחרון של בי"ס ישבתי עם חברה שלי באחת הכיתות, ואז נכנסו עוד כמה בנות. והתחילה שיחה בזה שמישהי אמרה "אוי גיליתי שחברה של אחותי לסבית, זה ממש עצוב". שאר הבנות הגיבו בכל מיני "אוי ממש עצוב" "איכס" "זה מחלת נפש" וכו' וכו', אני לא ששה לפרט הכל אבל אתן יכולות לדמיין
אני וחברה שלי מחליפות מבטי "אבל מה"
השיחה שלהן ממשיכה, אני לא ממש זוכרת אותה במדוייק, כל הזמן הזה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, להגיב לא להגיב, מה בכלל להגיב?
באיזשהו שלב חברה שלי אומרת "מה אתן סתומות, זאת לא מחלה"
ומייד מקבלת מהן ממש התקפה בתגובה " אם זאת לא מחלה, אז מה זה???" וכו' וכו'.
מאותו שלב גם חברה שלי לא מגיבה יותר ומתישהו אני לא יכולה לסבול את זה ויוצאת.
מצד אחד זה היה מבאס שזה קרה ביום האחרון של בית ספר כי זה שלח אותי לחופש בעצבים. זה דיכא אותי ברמות שקשה להסביר.
ומצד שני שמחתי שאני לא אראה אותן חודשיים כי לא ממש הייתי יכולה להסתכל להן בעיניים ביום הבא בלי לרצות לבכות איפשהו.
ועכשיו הסבר:
ברוב המובנים, אלה לא בנות מטומטמות
אלה לא בנות רעות.
חלקן פחות או יותר חברות שלי
ואת כולן אני לא שונאת בשום מובן שהוא.
להיפך, את רובן אני אוהבת, מעריכה את דעתן לגבי הרבה נושאים ואני נהנית לדבר או לבלות איתן.

אני לא אגיד שההערכה שלי כלפיהן לא צנחה במיליון אחוז בערך.
היא כן.
ומצד שני, האם מעכשיו זה יהיה הפרמטר היחיד שלי לשפוט מישהו? היחס שלו לקהילה הלהט"בית? הרי לא כל מי שתומך בקהילה הוא אדם טוב.
אז נכון שאני מנסה לשאוף להתחבר לאנשים הכי טובים ורגישים ופתוחים מחשבתית בכל בתחומים שחשובים לי.
אבל כמה אנשים כאלה יישארו בסוף בעולם שלי? איך אפשר להחליט מה חשוב יותר ומה פחות?

אני חוזרת לאותן בנות.
אלה האנשים שאני חיה איתם. באמת ובתמים חינכו אותן בצורה מסויימת. הן דתיות. הן באמת מאמינות שלהיות הומו זו תועבה עצומה.
אני לא יודעת אם אותי חינכו בצורה פתוחה יותר, או שמהאופי שלי אני פתוחה יותר, או שעד שתכיר באמת מישהו/י הומו/לסבית ותראה בנאדם מדהים עומד לפניך, לא תבין שזה לא משנה כלום.
אני לא זוכרת אם חשבתי כמותן פעם. יכול להיות שכן.

אבל מה שבאמת הטריד אותי ושקשור לדיון המקורי. למה לא אמרתי כלום? מה יכולתי להגיד?
אני שונאת עימותים ובורחת מהם כמו אש. אבל הפעם באמת ייסרתי את עצמי ששתקתי.
ניסיתי לחשוב מה יכולתי להגיד. מה הייתי מצליחה להגיד.
כי כל מה שהיה לי בראש כששמעתי מסביב את השיחה הבאמת נוראית הזאת היה "תתעלמי תתעלמי תתעלמי".

לא ניסיתי להביע בהודעה הזאת איזשהו מסר ברור. זה שהיא כולה מבולבלת זה בגלל שגם אני כולי מבולבלת בעניין. כל הסימני שאלה לא היו רטוריים בכלל.
ביטאתי את עצמי גרוע וסליחה, בכל מקרה אני אשמח לשמוע כל תגובה שהיא.



ובקשר לפרק מה זה היה בכיתי כמו החיים.

בריאן, you cry - i cry
you smile - i cry