בתור אחת שהייתה אכולת שקרים כל השנים, והאמינה שיש לה את המשפחה הכי מושלמת.. אחת שהאמינה (יותר נכון שטפו לה את המוח) שאבא שלה הוא המשיח.. אה, אבא שלה אמר לה את זה..
לקח לה יחסית הרבה זמן להתפכח. אבל, וואו כשהיא הגיעה לרגע הזה שהיא הסתכלה על החיים מנק' מבט שלה, אפחד לא יכול להזיז אותה מדעותיה וגישתה לחיים.
אז נכון שהיא לא הכי דתיה בעולם, אבל ההורים שלה לא חינכו אותה לאהוב, אלא לפחד!
היא מונעת מפחד. בכל תחומי החיים. אם זה דת, אלוהים, חיי חברה, ואם זה להיות בלילה ולפחד מכל מיני דברים.
מה היא אמורה להרגיש כשאבא שלה אומר לה שהיא מגעילה וצריכה להיגעל מעצמה? שהיא מושחתת?
שיט, היא מתחילה להאמין לו.. זה לא בשליטתה.
אבל... היא יודעת שהיא לא כזאת.. שמישהו רק יגיד לה את זה!
והיום הוא אמר לה שהוא יותר לא משלם לה על הטיפול. אז סבבה, פגישה אחרונה.. ומעכשיו תלונני לקירות. כי אין לך חברים או מישהו שבאמת אכפת לו ממך. לא נורא
