אפשר לספר משו מעצבן?
עכשיו, אני הבטחתי לשמור על אופטימיות ושמחה בתהליך של הכניסה להיריון, עם כמה שקשה נפשית. אבל...
ביום שישי האחרון הייתה לי קצת נפילה (לא תאמינו כמה זה שטותי... החלטתי לעשות בדיקה עם מקלון ביוץ
ואחר-כך התבאסתי על עצמי וגם על בעלי המסכן. אנחנו כבר אחרי סשן פיוס, אז בתחום הזה כבר בסדר), והייתי במצב-רוח קצת לא נעים.
בערב
אכלנו עם ההורים שלו. בעלי מתכנן הסבה (כלומר, הוא סטודנט לתואר ראשון וחושב אחרי התואר הנוכחי ללכת לתואר נוסף בתחום אחר לגמרי) וסיפר להורים. הם ממש לא אהבו את הרעיון.
התחלנו להסביר להם את התוכנית, ולמה המסלול שלו כן הגיוני וכן יהיה טוב למשפחה (בעיקר אם הוא יעבוד בתחום שיספק אותו ולא רק כדי להרוויח, שאם זה אפשרי אז זה אמור להיות אידיאלי) , ואיכשהו הגענו לתכנוני משפחה וכו' וכו'
ואז הם אומרים לנו שלדעתם אנחנו לא צריכים להביא ילדים עדיין, ואיזה חוסר אחריות זה יהיה מצידנו, ושאנחנו אפילו לא יכולים לדעתם.
זה מאוד תינוקי מצדי שקיוויתי שבעוד כמה ימים ביוא"ב 14 (ואחרי חצי שנה) התשובה תהיה חיובית סופסוף?