קצרים ליום ראשון

[susieada]

הדברים ה"קטנים" שמביאים לשבירה...

פציעה "צנועה" לעומת מה שעברת בשנה שעברה, אך ה"קטנה" היא מה שעוצרת אותך עכשיו, מה שגורמת לשבירת המטרה הקרובה, למניעת ריצות או רכיבה סתמית בפארק, אפילו זמנית.
חיבוק לך בבכי.
חיבוק לך בהתמודדות עם הפחדים.
חיבוק לך ביכולת/צורך לזקוף גב, בכניסה לשגרת העבודה החיצונית עם לב שבור פנימי...
מקווה שמחר יביא קצת אור.
באהבה.

 

[tamark4]

זה כל כך מובן

ולפחות תחסכי את הכעס על עצמך - אישה אחת חכמה (מאוד) שאת אולי מכירה קצת אמרה לי פעם שזה המקום שלנו לעשות דרמות, ולקחת רגשי וזה לא רק בסדר - מזל שזה כך.
יקירתי, את עוף החול ואת תחזרי ותרוצי ותעשי את כל מה שאת חולמת עליו. לא מאמינה ? יש הוכחות.

 

[מתאמנתחדשה]

אני חושבת

שאת צריכה לעשות מה שאני עשיתי בפציעה האחרונה שהשביתה אותי.. לקרוא את הפוסט המדהים שלך אחרי ריצת ה100 ק"מ ומזה לשאוב את הכוחות. שבסוף.. גם אחרי פציעה קטלנית כמו הקודמת, את תמיד מצליחה לאסוף את השברים , לחזור ובגדול.. בעצם 100 ק"מ זה לא בגדול.. זה בענק!!
זה רגעי, זה כואב, זה מעצבן , אבל זה מחשל אותך ואת תחזרי מהר .. והכאב יישאר רק זיכרון מר שלא יחזור.
בהצלחה!

 

[Springy]

תבכי ותכעסי ואל תשאירי כלום בפנים

זה לא הוגן ומגיע לך להימצא קצת בתוך הרגשות האלה, בלי להרגיש שאת עושה דרמות גדולות מדי. זו דרמה ומגיע לך לתת לה את מקומה הראוי.
בזמנים כאלה צריך בעיניי לעבוד על איזון עדין שבין לחוות את הרגש במלוא עוצמתו, לכעוס, להתאבל - ולתפקד באופן מלא בעבודה ובבית בדיוק כפי שאת עושה, באופן שמסיח את הדעת ומכריח אותנו להכיר בכך שלמרות הכל המציאות ממשיכה להתקיים ואי אפשר לשקוע.
את אישה חזקה והשראה לכולנו! נשבעת לך שבכל פעם שאני מרחמת על עצמי (נגיד הבוקר בעודי מדשדשת במי בוץ ורטובה עד לשד עצמותיי) אני נזכרתי בך, בפוסטים שקראתי שוב ושוב, ומזכירה לעצמי עד כמה רבה עוצמתה של הרוח על הגוף.
שלא יהיה לך שום ספק - גם זה יהיה סיפור ניצחון! זה כבר סיפור ניצחון!

 

[עוד נועה]

מותר ורצוי להשבר ולבכות

במיוחד ביום כזה, שנראה שהחלומות שלך הולכים ומתרחקים בגלל הפציעה ה%#@&% הזו.
לא תמיד צריך להיות חזקה ולהבין. לפעמים צריך גם להיות שם ולהרגיש. מקווה שמצאת לך זמן לסיים את המשימה הזו או לפחות לעשות אותה בלי לחץ של עבודה.

מצטרפת לקרן. כמה טוב שהצטרפת לעולם האולטרה כשהאופציות שקיימות רבות יותר ומצויינות. יהיו עוד מטרות מופלאות בהמשך. בינתיים מותר להצטער על מה שלא יהיה

השנה לפחות

זו בדיוק הכוס המלאה ומותר גם לא לראות את כולה כל הזמן.

 

[LilachiKtana]

אין שום דבר רע בלהישבר

להיפך, זה פורק המון לחצים ומאוד בריא להוציא הכל החוצה. זה חלק נורמאלי וחיוני בתהליך ההחלמה.
אני בטוחה שזה רק עיכוב לקראת האולטרה הבא. אם לא עכשיו אז אחר כך, את הריי חזרת כבר מפציעות קשות יותר. את תותחית!!

שולחת לך

, ותני לזמן לעשות את שלו. וכל רגש שיש לך- תוציאי אותו, ואל תשמרי כלום בפנים.

 

[בריצה קלה]

גדול גדול

כל כך כואב לקרוא אותך ככה
את כל-כך צודקת בכל מילה וכל משפט

מותר לבכות, מותר לכעוס, מותר להישבר
ואחרי הכל, את הרי יודעת, שעוד קצת והכל יראה יותר טוב ואת שוב תאספי את עצמך ותמצאי יעד חדש (אם האולטרא באמת הלך) ותתאמני חזק ותהיה מאושרת
ובינתיים, עוד

 

[מור שלז]

היום שאחרי... תודה לכן

תודה שאפשרתן לי לבכות, לפרוק, לקטר ולהיות חלשה
תודה שהזכרתן לי שזה בסדר לא לנסות ולהיות חזקה ולהתמודד כל הזמן
על ההזדהות המלאה הזו, ללא שמץ של שיפוטיות, ביקורת או גבה מורמת
הייתי זקוקה לזה, למילים החמות ולחיבוקים הוירטואליים
לתזכורת הזו שהיום אני חלשה וכאובה ובוכה אבל בסוף אני אקום (שוב) על הרגליים

אז פשוט תודה שאתן כאן בשבילי

 

[susieada]

נכדים, טריינר ופילאטיס!

לאט לאט חוזרת לשגרה.

היה כייף בצפון לחגוג ולהיות עם הנכדים.

דני רכב ביום שישי, לפני הגשם. אני נעזרתי בטריינר של בני בשבת! עבודה קשה. מנסה להיות מרוצה עם מידת הכושר, רמת הדופק, מהירות ממוצעת - לקבל את עצמי איפה שאני ולדחוף את עצמי הלאה, כמה שאפשר!

לא שחינו הבוקר (כמעט הייתי יכולה לשחות ברחוב שלנו! - דומה לצומת שחצתה Springy!) חסר לי ההתחלה הזאת של השבוע, והבריכה שלי סגורה בימי ראשון.

אך, אחרי יותר מחודש הפסקה, בעקבות הנסיעה, חזרתי הבוקר לפילאטיס. שריינתי שעה להגיע, אחרי ששמעתי על הפקקים של הבוקר, אך הגעתי בסדר, ספר ביד להעביר את זמן ההמתנה. עבדתי עם הרבה מרץ.. קצת יותר מדי מסתבר. גירוי יתר לכתף למקום שכאב לי בסתו. מקווה שיעבור מהר...

שאר היום עם כביסה, סידורים, יום רגוע.

ערב נעים לכולן.

 

[עוד נועה]

נשמע יופי של סופ"ש

טוב שיכולת גם לעשות טריינר ולהצליח להיות מרוצה (גם חלקית

)

 

[melon]

ריצת הכנה לחצי

השבוע רצנו את המסלול של החצי , 21.1 ק"מ.
בשבילי זאת היתה מין חזרה גנרלית - הכנת הבגדים והציוד מראש, שעון, טלפון , תמרים , קצת מלח ( שיהיה...) זמנים להגעה לנקודת היציאה מהבית , הכרת המסלול.
הקצב היה איטי (מידי ? ) ונינוח, האווירה היתה מדהימה , המון פטפטת והעידוד הקבוצתי היה מדהים. הרבה "היי 5" , חיבוקים ולחיצות ידיים כשסיימתי (פעם ראשונה שלי !) את המרחק בשעתיים וחצי עם המון כח ברגליים.
זה בעצם לרוץ חצי מרתון בלי לרוץ חצי מרתון ... לא נתפס לי עדיין המרחק הזה.
שבוע הבא - שבוע התאוששות....

 

[עוד נועה]

על המרחק החדש באימון. יש גישות שונות

לרוץ מרוץ כזה.
אני ממש לא מאמנת אבל נראה לי שאם רצים את כל המרחק, חייבים לעשות את זה לאט יחסית. כדי לא "להשרף" למרוץ.
יש מאמנים שלפני חצי ימליצו לרוץ פחות עם קטעים מהירים תוך כדי ריצה (זו גם הגישה שאני מחבבת) ויש כאלו שיעדיפו לרוץ את המרחק כולו בקצב איטי יותר.

לרוץ את המרחק כולו בקצב מרוץ, לא נראה לי מתאים למרוץ כזה כשהוא הראשון שלך. את הרי רוצה להגיע בשיאך.

חברה עשתה כזה דבר לפי עצה של מאמן. הלכה למרוץ חצי שלושה שבועות לפני חצי המטרה. התוצאה היתה שהיא לא הצליחה, מן הסתם, לעשות תוצאה בחצי הראשון אבל בחצי השני, היא לא הצליחה לרוץ יותר מהר ולהגיע לקצב המרוץ שלה.

21.1 זה השג מדהים בפני עצמו. שיהיה

 

[susieada]

כל הכבוד על השיא מרחק החדש!!

נשמע כייף של ריצה - היי 5ים עם החברים, סימולציה לכל הכרוך במירוץ, ועוד כוח ברגליים!
נהדר.
כמו שכתבה נועה, הקצב לא אמור להיות קצב תחרות.
ניצחת את המרחק!!

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

אני חושבת שזה רעיון מצוין

גישות יש מפה ועד להודעה חדשה, אני חושבת שלדעת שאת יכולה לעשות את המרחק הזה הוא כלי פסיכולוגי חשוב למרוץ עצמו בעיקר כשהוא לא נתפס. את מגיעה למירוץ בידיעה שאת יכולה וזה מאוד חשוב. גם אני עשיתי הכנה כזאת לפני החצי שנה שעברה.

 

[melon]

תודה על הפירגון

אכן, יש לי דבר אחד פחות לדאוג לגביו ביום המרוץ. כי לסיים את מרחק ראיתי שאני יכולה, וגם את המסלול ראיתי והוא שטוח למדי. אז נראה לי שנשאר עכשיו רק להנות...