HouseAtreides
New member
האופציות שניתנו במקור היו "בלתי נסלח/להבליג"
אז מובן שחלק מהתגובות יהיו כמו במבחן אמריקאי, בחירה באחת האופציות, בדיוק כפי שניתנה בשאלה המקורית.
אני חושב שבפועל הדברים מורכבים יותר, וכך גם התייחסתי אליהם. "להבליג" אינו ההיפך המילולי של "בלתי נסלח". הבלגה קשורה לתגובה - האם לעבור לסדר היום או לא. סליחה קשורה להרגשה - איך האירוע נחווה. בחיי היומיום, פעמים רבות מבליגים בפועל ועוברים מהר מאד לסדר היום, גם אם אירוע כלשהו ממשיך לצרוב ככואב ולא נסלח, וגם ההיפך קורה - לא עוברים בקלות לסדר היום, גם אם קל מאד לסלוח. זה מפני שאופן התגובה תלוי בעוד גורמים, מלבד איך מרגישים עם האירוע.
השאלה המקורית יכולה להתפרש כ"איך היית מגיבה לאירוע כזה? האם היית עוברת עליו לסדר היום או נמנעת מתגובה"?
או (פחות סביר) כ: "איך היית מרגישה עם אירוע כזה? האם היית סולחת, או לעולם לא?"
ולכן, גם התגובות, למשל "זה בלתי נסלח לחלוטין", יכולות להתפרש כ"בשום אופן לא הייתי עוברת לסדר היום", או (פחות סביר) כ"לעולם לא הייתי סולחת".
בנוגע לדה לגיטימציה - לא אמרתי שעשית משהו כזה בכוונה, אבל אם ניקח את ההודעה הזו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=68&MessageId=173447048
אז בהחלט, יש בה סדרת כשלים נפוצים, שמעודדים דה לגיטימציה לכל תחושה שונה מאשר "זה לא כזה נורא, צריך לעבור הלאה".
- "אני מניחה שזה סוג ששוכב באופן קבוע" - פרטנרית קבועה היא לא כרטיס מינוי לקאנטרי קלאב. לאף אחד אין זכות אוטומטית להיכנס ולגעת במה שהוא רוצה, נדרש רצון ושיתוף פעולה בכל פעם מחדש.
- "האם מין אנאלי זה מעין קו אדום ברור ומוגדר, או שהנושא לא עלה לדיון מעולם" - זה מזמין תחושת אשמה של "למה לא הגדרתי מראש קוים אדומים", כשבפועל, כאמור, אין מינוי לקאנטרי קלאב, ועל הצד היוזם מוטלת האחריות לוודא שיש רצון ושיתוף פעולה בכל פעם מחדש.
- "בעיני זה כמעט בלתי אפשרי תוך כדי סקס, ועוד כששני בני הסוג שיכורים, לעצור לפני כל פעולה כדי לוודא הסכמה" - לא צריך לוודא הסכמה, צריך לוודא רצון, והאחריות לכך מוטלת על הצד היוזם. כשיש תקשורת טובה, אין צורך לעצור לפני כל פעולה או לשאול מילולית כדי לוודא רצון.
אז מובן שחלק מהתגובות יהיו כמו במבחן אמריקאי, בחירה באחת האופציות, בדיוק כפי שניתנה בשאלה המקורית.
אני חושב שבפועל הדברים מורכבים יותר, וכך גם התייחסתי אליהם. "להבליג" אינו ההיפך המילולי של "בלתי נסלח". הבלגה קשורה לתגובה - האם לעבור לסדר היום או לא. סליחה קשורה להרגשה - איך האירוע נחווה. בחיי היומיום, פעמים רבות מבליגים בפועל ועוברים מהר מאד לסדר היום, גם אם אירוע כלשהו ממשיך לצרוב ככואב ולא נסלח, וגם ההיפך קורה - לא עוברים בקלות לסדר היום, גם אם קל מאד לסלוח. זה מפני שאופן התגובה תלוי בעוד גורמים, מלבד איך מרגישים עם האירוע.
השאלה המקורית יכולה להתפרש כ"איך היית מגיבה לאירוע כזה? האם היית עוברת עליו לסדר היום או נמנעת מתגובה"?
או (פחות סביר) כ: "איך היית מרגישה עם אירוע כזה? האם היית סולחת, או לעולם לא?"
ולכן, גם התגובות, למשל "זה בלתי נסלח לחלוטין", יכולות להתפרש כ"בשום אופן לא הייתי עוברת לסדר היום", או (פחות סביר) כ"לעולם לא הייתי סולחת".
בנוגע לדה לגיטימציה - לא אמרתי שעשית משהו כזה בכוונה, אבל אם ניקח את ההודעה הזו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=68&MessageId=173447048
אז בהחלט, יש בה סדרת כשלים נפוצים, שמעודדים דה לגיטימציה לכל תחושה שונה מאשר "זה לא כזה נורא, צריך לעבור הלאה".
- "אני מניחה שזה סוג ששוכב באופן קבוע" - פרטנרית קבועה היא לא כרטיס מינוי לקאנטרי קלאב. לאף אחד אין זכות אוטומטית להיכנס ולגעת במה שהוא רוצה, נדרש רצון ושיתוף פעולה בכל פעם מחדש.
- "האם מין אנאלי זה מעין קו אדום ברור ומוגדר, או שהנושא לא עלה לדיון מעולם" - זה מזמין תחושת אשמה של "למה לא הגדרתי מראש קוים אדומים", כשבפועל, כאמור, אין מינוי לקאנטרי קלאב, ועל הצד היוזם מוטלת האחריות לוודא שיש רצון ושיתוף פעולה בכל פעם מחדש.
- "בעיני זה כמעט בלתי אפשרי תוך כדי סקס, ועוד כששני בני הסוג שיכורים, לעצור לפני כל פעולה כדי לוודא הסכמה" - לא צריך לוודא הסכמה, צריך לוודא רצון, והאחריות לכך מוטלת על הצד היוזם. כשיש תקשורת טובה, אין צורך לעצור לפני כל פעולה או לשאול מילולית כדי לוודא רצון.