אני לא חושבת שמישהו בא לראות
את המפץ בגלל איזה שחקן שהיה שם, אפילו אם הם הכירו אותו ממקודם בגלל משהו. זה עדיין לא שם שמביא קהל. הסדרה הצליחה מסיבות אחרות שאפשר לנתח אותם, אבל לא בגלל השמות של הקאסט, לא בהתחלה. (מיים הגיעה גם רק בעונה 4, אאל"ט. וגם היא לא שם שמביא קהל לדעתי, אפילו אם מכירים אותה).
מצד שני, אני לא חושבת שאף אחד התחיל לראות חברים בגלל איזה חבר קאסט, אאל"ט כן רובים היו יחסית אנונימיים בהתחלה, או ידועים ברמה של זיהוי פרצוף (ליסה קודרו שיחה במשתגעים מאהבה, אאל"ט). אבל שוב, לא ברמה של שם שיביא קהל, לדעתי.
אני חושבת שההצלחה של המפץ היא קשורה כנראה לשעת השידור, הקומדיה הלא מתחכמת והפשוטה, המבנה הסיטקומי. העובדה שזו סדרה מאוד "אפיסודיאלית", אין הרבה המשכיות, ואין תחושה שצריך לראות את כל הפרקים כדי להבין. זו בין הסדרות האחרונות שנשארו שמרגישים שפשוט אפשר לפתוח סתם על פרק ולהנות ולא נורא אם פספסנו משהו. כאמור, אין הרגשה של ניסיון לשבור מוסכמות, או הומור מתוחכם מדי, או שבירת פורמט או בדיחות מטא ודברים מסוג זה, ואני מניחה שיש אנשים שמתגעגעים לזה מאחר שאין כמעט סדרות כאלה היום. לדעתי זו סיבת ההצלחה של התוכנית.