כמה דברים
- מרדית' היא הלב של הסדרה זאת. לא משנה מה תגידו. כל הקטעים איתה היו מצויינים בלי יוצא מן הכלל. במיוחד הסצנה עם אלכס. הסצנה הכי טובה של הפרק. הם נראים יותר קרובים מאי פעם ואני אוהבת את זה.
- הקטעים עם מארק מאוד ריגשו אותי. ידעתי שזה יקרה, ולא ציפיתי להיות מופתעת. אבל הפלאשבקים תפסו אותי לא מוכנה והם לגמרי עשו את העבודה. מה שגרם לי כמעט לדמוע לא היו דרק וקאלי שאיבדו את החבר הכי טוב שלהם, לא סיפור האהבה של מארק ולקסי. אלא מארק סלואן. הפלאשבקים שניסו לייצג את המהות של מארק בתור חבר, אבא, מאהב הם אלו שהדגישו את החור שיהיה בלעדיו. בדר"כ כשדמויות מתות, מה שמעציב אותי זה הפרידה שלהן מהדמויות הקרובות אליהן. פה מה שהעציב אותי, הייתה הפרידה שלו מהאנטומיה. ממני כצופה. ואני אתגעגע אליו מאוד כדמות בסדרה לא כחבר לדרק/קאלי, אבא לסופיה וכו'....
- ממש ממש ממש אהבתי את אואן הפרק. בדר"כ אני לא יכולה לסבול אותו. אבל הפעם קרה ההפך. הוא היה כזה מרוחק מהכל, ובו בזמן יכולת לראות שהוא קרוב. אהבתי מאוד מאוד את השיחה שלו עם המתמחה. אני ממש לא רוצה שיהיה בינהם איזשהו סיפור. פשוט הצ'יף שנוזף במתמחה. לא יותר. אני עדיין חושבת שלו ולכריסטינה עדיף להיות רחוק אחד מהשני. אבל כשראיתי אותו עולה לטיסה, ממש רציתי שהוא יגיע לכריסטינה. ואז הוא הגיע לאפריל, וכל האהבה שהרגשתי כלפיו התפוגגה.
- אני ממש ממש רוצה לראות מה יקרה עם דרק. זו פעם נדירה בה אנחנו רואים את דרק מתמודד עם החולשות של עצמו. אולי סוף סוף הם ישתמשו בכישרון של פטריק דמפסי למשהו מועיל. אני חושבת שזה די שונה מעלילה שהייתה לברק. כי בניגוד אליו, שבילה את הזמן בלשקר לעצמו, דרק מתמודד עם האמת. יש לזה פוטנציאל עצום שבטח, לא יממש את עצמו.
- BCB קרע אותי מצחוק. ממש צחקתי בכל רם. פשוט כי יוצרי הסדרה ביטאו במילים את מה שאני מרגישה כבר מעונה 6. ביילי נהפכה לבוטי-קאל ביילי. זה ממש הצחיק אותי, פשוט כי זה נכון. הם הרסו את ביילי, לקחו את כל מה שהיה מעניין, מסקרן, וטוב בביילי וזרקו את זה לפח. הכינוי החדש שלה, הוא לדעתי בעצם הכרה של הכותבים בזוועה שנהייתה הדמות שלה. ולפחות עכשיו הם כותבים אותה ככה מתוך מודעות עצמית. ואולי מעכשיו זה יהיה מבדר קצת יותר, ובר צפייה.
- עוד משהו שממש אהבתי הייתה הסצנה של קאלי ואלכס. אני אוהבת את מערכת היחסים בין השניים. היא תמיד הייתה כזו מתחת לראדר. אבל תמיד מסקרנת.
- משום מה, התרגשתי גם מהסצנות של ג'קסון ומארק. מה שעשו עם שני אלה בעונה הקודמת היה אחת הסיבות שאהבתי את עונה 8. והיה נחמד לראות את ההשפעה שיש לזה על ג'קסון. ממש חיבבתי אותו הפרק. אבל נראה לי שזה יעבור לי כשאפריל תחזור.
- סמאשששששששששששששששששששששששששששששש! איזה כיף לראות אותו על המסך שלי! רק שיתנו לו לעשות יותר דברים מאשר להיות המתמחה הבלתי נראה של ביילי.
- קאלי ואריזונה מעייפות אותי בתור זוג. אהבתי את קאלי ממש הפרק וממש חיכיתי לראות מה יקרה לאריזונה. אבל אז כשראינו מה קרה לאריזונה זה היה כזה.. כבד מדי. לא יודעת להסביר. הן מעייפות אותי כשהן ביחד. אני מעדיפה אותן בעניינים אינדיבידואלים. המחסור של אריזונה ברגל זה משהו תמידי שאי אפשר לפתור אותו בשניים וחצי פרקים. אז כדאי להם להתמודד עם זה כמו שצריך. אני אשמח אם היא תחזור לבית החולים איכשהו, כי אם היא לא תחזור, אין כל כך טעם לראות אותה כל כך הרבה.
- כריסטינה במאיו היה די משעמם. ואני מחשיבה את עצמי לחסידת כריסטינה גדולה. אני מקווה שיש לזה איזשהי פואנטה חוץ מ"כריסטינה, את צריכה להיות יותר חברותית!" שראינו כבר באלף וריאציות שונות לאורך הסדרה.
בקיצור. נראה לי שאת הרוב אהבתי.
