התחלה מצוינת
דמות הפרק: מארק. דפנטלי. עם כל הפלאשבקים החמודים לעבר, ממש הציגו לנו את מארק על כל צדדיו (החבר טוב, הרווק ההולל, היזיז, הרופא השחצן, האבא וזה שלנצח יאהב את לקסי) בסה"כ נתנו לו "ללכת" ממש יפה
רגע השיא: שעה 5:00
קטע מפתיע: אלכס לא עוזב להופקינס
מרגש: כשדרק בכה בכיתי איתו. כשאלכס נשאר עם קאלי בחדר רציתי לחבק את שניהם, ואריזונה וקאלי היה ממש מרגש גם
המקרה הרפואי: הו, וול, זה ברור. מארק
הקטע המצחיק: לא בקטע של לצחוק, אבל כשיאנג ומרדית' קוראות לאלכס "לוזר" בסוף, זה היה חמוד
ואם הייתי מבינה מה זה בדיוק Booty call Bailey אולי זה גם היה מצחיק.....
?
קטע מעצבן: מינסוטה. מה זה בית החולים הקודר, הירקרק והמגעיל הזה?! וכל הבולשיט של עבודת הצוות וה"אין פה מקום לתחרות או מוניטין אישי" (או משהו בסגנון שההוא אמר). יאנג כ"כ הולכת לעוף משם בקרוב
ציון: 9. מעניין לי ומסקרן אותי לראות את ההמשך
חפירה חופשית:
וובר- היה מצוין, עדיין בתפקיד המבוגר האחראי והיציב. זה שיודע הכל כולל מה להגיד ברגע הנכון. שימשיך ככה
אוון- לא נתנו לו מספיק סצינות אבל אני יכולה להבין את זה בהתחשב בסיפור המרכזי של הפרק. אהבתי מה שהוא אמר למתמחה הבוכה של מרדית'
אהבתי לראות את אייברי ואני שמחה שאפריל חוזרת. מחכה לראות אותם ביחד
השלמתי עם מצבה של ביילי. לא תהיה עוד ביילי הנאצית וזה בסדר. רק שלא נצטרך לסבול אותה עם כל הצחקוקים המגוחכים של הילדה המאוהבת
לסיכום, היתה פתיחה ממש טובה לטעמי (או שאלו סתם הגעגועים?) מחכה לאטנדינגס החדשים (מי אמר בן קובינגטון?)