[כמהאפשר]

רוצה לכתוב שאני שונאת את אמא שלי, אבל יודעת שזה לא מה שמרגישה.
שזה לא.
כועסת, מאוכזבת, מתאכזת, רוצה(כועסת ומתוסכלת על זה, מזה, על עצמי ומעצמי בגלל זה- רוצה שזה לא יהיה ככה, שזה יהיה אחזקת, שהרצון הזה ייעלם, לשנות ולהעלים את זה. להדחיק למחוק למזערי למחוץ למחות לדחוס את זה כמו ג'וק כמו אפר את האדמה.. ואני אוהבת בעלי חיים אבל כאן אני מדברת ממש עם כעס ושנאה ושזה יימחה מעל פני הקרקע. החולשה והחזירה אליה ולרצון אליה ולכמיהה או לצורך(?) אליה/בה..)
וואו כמה דברים אמרתי. בלי סימני פיסוק. סליחה, אני מהפלאפון..


בדיוק אתמול מישהו כתב על דור דניאל וניסיתי להסביר שהוא עצמו נורא סתמי, לא עושה לי דבר. אבל הייתה תקופה שאחד השירים ששמעתי בביצוע שלו-
"רציתי".. הפך אותי. לגמרי.
ואתמול אמא שלי, בדיוק דקות אחרי זה.. הכל שוב ככ התהפך. עד עכשיו.
והיה יחסית בסדר.
אוף
ואני לא יודעת.
איבדתי חוט מחשבה. ואת עצמי.

 

[כמהאפשר]

וואלה.. זה אחד לאחד מה שאני כותבת על עצמי,

הא?
חתיכת תובנה..
הרצון למחוץ.את עצמי לאדמה ככה עם קצה הנעל, אל תוך האדמה..
זה אחד לאחד מה שאני מרגישה כלפי עצמי בדרך כלל אחרי שאני אוכלת.
ולא רק.
זה מה שאני בדרך כלל כותבת כאן..

וזה מה שאני כתבתי כאן. עם אמא שלי.

מה זה אומר?

 

[אלומת האור]

לא הבנתי כלום, אבל שולחת חיבוק.

 

[כמהאפשר]

תודה מאיפה לאיפה לא היה מובן?אחרת, לא אחזקת

 

[אלומת האור]

האמת שלא הבנתי כלום

גם לא את הכוברת של ההודעה הזאת. מה זה אחרת, לא אחזקת?

 

[אלומת האור]

כותרת*

 

[כמהאפשר]

קראת את התוכן?שגיאת הקלדה, מילה המופיעה בתוכן

כתבתי בעיקר תחושות.

מקווה שיהיה יותר ברור אחכ, ותבואנה בנות שתוכלנה כמו תמיד לפרש לי מעט את עצמי..
תודה על החיבוק

 

[אלומת האור]

אני מצטערת שאני לא מספיק טובה ושאני לא מצליחה

לפרש אותך. אולי באמת עוד מעט יבואו בנות אחרות שיוכלו לעשות את זה.

 

[כמהאפשר]

מה?..

אור, אבל זה לא מה שכתבתי.
כתבתי בפירוש גם אתמול שאין לי כוח לכתוב יותר ואני גם כותבת מהפלאפון. וכתבתי תודה על החיבוק והכוונה והגבתי כאשר שאלת מה אפשר לעשות אתמול, נכנסתי ובדקתי כל הזמן וחיכיתי לתגובות, כמו תמיד..).


יקרה,
אתני יודעת שאת מגיבה מהמקום שלך- אך את רואה שאני מעריכה אותך ואת בלבי ומחשבותיי.
התגובות שלך מוערכות מאוד.
פשוט אני מותשת ולפרש, זה הכל.
התגובה הארוכה הזו, כרגע, עולה לי בלא מעט, והאמיני לי שהיא רק אומרת, משמעה רק כמה חשוב לי... כמה רגשותייך ובריאותך ותחושותייך חשובים לי.

בבקשה, אל תקחי את זה לכיוון הזה. ובואי אם נמשיך את זה זה יהיה במסרים?

אני מתנצלת אם כתבתי משהו בניסוח עווילי שלא במתכוון, לא הייתה בי כוונה כמו שפרשת את זה.
המשך ערב שקט שיהיה לנו.

 

[אלומת האור]

 

[כמהאפשר]

הגבתי, וכמו שכתבתי- מבינה, מחבקת, איתך, ואת

בסדר גמור. יותר מ..

את נפלאה ו(מאוד רוצה לכתוב) ואת יודעת את זה.

מחבקת חזק חזק.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זו תובנה מעניינת,

לראות שאותן תחושות קשות שעולות בך כלפי עצמך אחרי שאת אוכלת,
הן התחושות שעולות בך כלפי אמא כשהיא מעליבה או מכאיבה לך.
אני מניחה שאצל כל אחת מאיתנו קיימים דברים כאלו, שמערבבים בין איך שאנחנו רואים את עצמנו לבין איך שאנחנו רואים אנשים אחרים סביבנו,
וגם- שמבלבלים בין איך שההורים שלנו רואים אותנו לבין איך שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו.

אני חושבת שאחד הדברים שאת שוכחת בסיטואציות האלו מול עצמך זה לזכור שיש בך עוד דברים. נכון שעכשיו מאוד קשה לך עם משהו שעשית, לפעמים בצדק ולפעמים לא. אבל עדיין, יש בך עוד דברים. את לא רק הדבר הזה שעשית עכשיו. את אדם שלם עם עוד תכונות ויכולות ומעשים.
ואולי אם תזכרי את זה תוכלי להרגיש אחרת גם באותו רגע שבו עשית דבר שמעורר בך את הכעס הזה.
בדיוק אותו הדבר הייתי אומרת לך לגבי אמא שלך. יכול להיות שהיא עושה דברים איומים. שבצדק את כועסת עליהם. אבל האם אין בה עוד דברים? חלקים אחרים? האם אין עוד דברים בקשר ביניכן? דברים טובים יותר? אני מאמינה שכן, ושאם תצליחי לראות את זה תרגישי פחות רע.

 

[כמהאפשר]

איך חיכיתי לתגובות שלך.. תודה! ראשית הבהרה-

התגובות ששרשרת/) נפתחו כהודעה נפרדת מפני שנכתבו ביום אחר ומפני שהן נכתבו על משהו אחר, שונה לחלוטין.
לא אכילה ולא תחושת איפוס-
אלא ריב עם אמא שלי.
למציאות ומטען על דבר מה שקרה ביני ובינה.

ואלו נושאים שונים לחלוטין שלא היו קשורים לא בתאריך ולא בתוכן.

וכעת תודה על התגובות, ההתיחסות והלכתי לקרוא שוב ולחשוב על הכל.