עונה לך וגם ל-ood vibrations
בינה אתכן, וגם יודעת שאם רגשות לא מתוכחים,
אבל אני רוצה 'לספר ספור מצד שני'
כשהתיתמנו מאמא, אחותי היתה צעירה ממני (אני מיד התחתנתי)
והיא התחתנה בגיל מבוגר יחסית, אבא שלי כדי לא להביך נערה מתבגרת,
לא הכיר ולא התחתן.
המציאות שהם חגגו אצלי, והכל היה משפחתי, אבל הם התנהלו ביניהם כמו זוג,
ולא זוג. זו לא היה בדיוק מערכת יחסים נכונה וטובה.הכל הסתדר כשהתחתנה.
אבל אבא כבר לא רצה להתחתן יותר--התתרגלתי לעצמאות טען.
ועכשיו הוא רוצה להיות לבד בבית, אבל הוא כבר מבוגר וחולה, ואנחנו דואגות,
לו היה מתחתן בגיל סביר (כשהתאלמן) ואולי היתה נגרמת לנו אז אי נוחות מסוימת.
זה היה מקל עלינו את החיים בהמשך, בהיותו כ"כ לבד וקשה לנו עם זה.
אז בנות, שמחנה, בזה שאביכן 'עסוק' בפרק ב' שלו.
תטפחנה את הזוגיות הזו. ולא לא תרגשנה משפחה.
אז מה? ערב חברותי קהילתי כן? תתרגמנה זאת לשם. שישבתם בחברה,
ועשיתן, צחוקים, ואכלתם ארוחה חגיגית
ואת יחסיכן עם האב כמשפחה אפשר במקום ובזמן אחרים.
כותבת לכן, בדמעות, מכאב, מהרבה שנים של התמודדות עם הרבה דברים,
אני מבינה אתכן, אבל מנסה להראות לכן הסתכלות אחרת.
או כמו שאחותי היקרה אומרת בחיים צריך ללמוד 'להפוך את הבאסה לסבבה'
אחרת איך נשרוד?!