הנה זה בא, הנה זה בא. החגים המשפחתיים הם תמיד מקור לרגשות שלילים.
תארת בכמה שורות כל כך הרבה מעוולות החג....
1.משפחתיות- אני אשמח לראות אדם שמאושר לבלות עם משפחת המקור שלו. איכשהו זה לא המאורע הכי נעים, כשמוסיפים גייז לצלחת אז בכלל...... אלה שבארון דרשים לענות על שאלות חסרות טעם שאבד עליהן הכלח. אלו שלא בארון- תמיד יתקלו בדודה/סבתא שחיבת להוכיח שהיא חסרת טאקט. אלו שממש ממש ממש לא בארון גם בפני סבתא פייגה -מתבאסים על שהם רווקים והשאר לא. אלו שזכו בבני זוג לא תמיד יכולים להביא אותם....
שלא לדבר על כך שאי אפשר להסתדר עם כולם, גם אם יש לכם אותו DNA.
2. ומי שלא חוגג ליל סדר עם משפחה, מרגיש את החיסרון, את הבדידות. בן זוגי השנה נשאר בגפו בליל סדר וממש כואב לי לזנוח אותו כך, למרות שהוא אומר שהכל בסדר..
3."אין אוכל" היא הגדרה יפה. אני חושב שהאשכנזים החמירו על עצמם יותר מידי עם הקטניות. והמלאי מוגבל מאד (ירקות, תפוחי אדמה, ביצים ,בשר). אין לי מושג למה מדברים על השמנה בפסח. מבחנתי מדובר בדיאטת כסח קיצונית.
שונא את זה.
4.הנקיונות!!! כאשר גרתי בבית אמי היא שעבדה את המשפחה לנקיונות סיוטיים שלא נגמרים. אחד המראות הקשים ההי רלאות את אחותי מצחצחת את פמוטות הכסף הענקיים לכבוד פסח. זו מלאכת נמלים בלתי נסבלת שלא קשורה בכלל לחמץ. גם סדור הארונות לא, ולפי מיטב זכרוני ב"שולחן ערוך" כל מה שכתוב זה שצריך לנקות בעקר בכיסי הבגדים שם מחביאים אוכל (מי?) . האובססיה של הניקיון יכולה לפעמים להיות שעבוד בפני עצמו.
אז לשאלתך האחרונה-
אני בספק אם מישהו מרגיש אחרת.
רק שאתה זכית בעוד תוספת לעיסה הרגשית- גירושין הם עסק לא קל בכלל. לאף אחד , ובחגים הריחוק הזה מורגש עוד יותר.
מצטער
)
