כל שנה מחדש, אותו הכאב, אותו האבל..

ורק השמות נוספים להם.. ופתאום את מגלה שעוד חברה איבדה אב או אח או אם או בעל, ועוד מכר איבד חבר טוב, וכל שנה את מגלה כמה כולנו רקמה אנושית אחת, וכמה קשה להפריד בין בני המשפחות לחברים, לשכנים, למכרים ול"סתם" עמך ישראל.
ברחוב שלי גרו החללים: דבורה פרידמן, אברהם דוד מוזס, ברוך כהן סמ"ר עמיקם עמיאור.ועוד הכרתי את סרן חגי לב, אח של חברתי לספסל הלימודים מכיתה ג´ ועד סוף יב´, ואת אסתר עלוון, שאבי ואביה שני ירושלמים ותיקים שמכירים זה את זה משכבר הימים.
ותמיד נזכרת בשמותיהם של אלו שהייתי בלוויות שלהם, אפילו מבלי להכיר אותם (ומאוחר יותר גם הכרתי את קרוביהם) ואת אלו שיצא לי מאוחר יותר להכיר ונרצחו בידי בני עוולה, ויש שמות שלנצח אזכור את סיפור נפילתם, ובוודאי גם לכם יש את ה"סיפורים" שלכם, שהולכים איתכם כל השנים.

ולוואי ויהיו אלו שנרצחו ונהרגו השנה החללים האחרונים.
 
למעלה