בצר רב אני נאלצת להודיע על מותו של קבו יקירנו

trilliane

Active member
מנהל
בצר רב אני נאלצת להודיע על מותו של קבו יקירנו


קֶבּוֹ Kebbo חתיכוס פלביוס, מוּשוּ, שאפן ושלל כינויים שהצמדנו לו, היה ארנבון הולנדי צהוב (כלומר ג'ינג'י) עם עיניים כחולות אפורות ובלורית לתפארת בזכות גנים של ראש אריה. חתיך הורס וסנוב, בקיצור – נסיך. נינג'ה שנלחם על חייו בתיאבון בריא, שבסופו של דבר היה בריא יותר ממנוּ...

אימצנו אותו מפינת חי כשהיה גור (בן חודשיים לערך) והוא חי איתנו קצת יותר משבע שנים, מ-11.12.2011 ועד 2.3.2019 (אתמול), כלומר היה כבן שבע שנים וחצי במותו. זה לא מעט לארנבון בישראל אבל לא ממצה את הפונציאל של ארנבונים בשבי (שיכולים לחיות מספר דו-ספרתי של שנים עם מזל וטיפול נכון, תוחלת חיים דומה לזו של כלבים גדולים).

הוא חי חיים טובים בסה"כ. סירסנו אותו כשהיה בן שנה וחצי לערך (אצל עדי גנץ). בשנים האחרונות הוא עבר פעם–פעמיים טיפול שיניים, אבל בסה"כ אכל חציר די יפה (לא כ"כ הצליח לנו עם שיבולת שועל, אבל הוא טרף אספסת וגם ציבורת Orchard grass של אוקסבו שהזמנו לו מחו"ל). היו לו שתי קרציות ליד העין (בפעמיים נפרדות). את הראשונה מצאנו במקרה, את השנייה אחרי שהיא עשתה לו זיהום והתנפח לו העפעף... טופל בטיפות עיניים והיה בסדר. בקיץ היו קצת פרעושים (אנחנו חושדים שנדבק בביקור במרפאה) אבל נפטרנו גם מהם.

לצערנו בשנה האחרונה חלה הידרדרות עקבית במצבו, בעיה ניוונית כלשהי, כנראה נוירולוגית. לפני קצת יותר משנה הזינוקים שלו נחלשו והוא התחיל לפספס קצת יותר את הספה או שהתקשה מעט לדלג בצורה חלקה בכניסה לכלוב. לאט לאט גם הפסיק להזדקף על הרגליים האחוריות. חשבנו שזו רק היחלשות קלה של האגן שמגיעה עם הגיל, אבל בהמשך שמתי לב שהרגליים שלו לא בזווית הנכונה. עם הזמן הוא התקשה למתוח אותן קדימה, התקשה לגרד באוזן, התקשה לעמוד כדי לנקות את הפנים... (עשה זאת על רגל אחת). התחיל ללכת כמו חתול במקום "לדהור" כמו ארנבון. ועדיין היה מלא סקרנות ותיאבון.

צילום רנטגן (באפריל, ממש לפני 11 חודשים) לא העלה דבר. במאי היינו אצל עדי גנץ שאמר שזו כנראה בעיה נוירולוגית אבל לא ידע מעבר לכך. עם הזמן היה ברור שרגל שמאל האחורית שלו הולכת ונחלשת... כשהתקשה להיכנס לכלוב סידרנו לו רמפה ובהמשך פשוט ויתרנו על הכלוב והבאתי לו ארגז צרכים שטוח (תבנית פלסטיק שמצאתי בחנות).

בספטמבר ממש לפני החגים עוד עשינו לו בדיקות MRI ו-CT ב"חוות דעת" בבית ברל (צפונית לכפ"ס) אבל למרבה ההפתעה גם הן לא הראו דבר (ולקראת ההרדמה עשינו לו בדיקות דם, שהיו תקינות). אפילו הנוירולוג הבכיר בארץ, כך אומרים (ד"ר איתי ברנון) לא הצליח לאבחן במה מדובר. ניסינו לתת לו תרופה אנטי-דלקטית (מלוקסיקם) וגם תרופה נגד טפילים (E.cuniculi) ואפילו סטרואידים לזמן קצר, אך הן לא הועילו.

בסתיו רגל שמאל האחורית שלו כבר "מתה"... הוא נאלץ לגרור את עצמו על הרצפה ברגליו הקדמיות (עדיין בזריזות מרשימה, יש לציין) אבל כבר לא היה יכול להיכנס לארגז הצרכים. הוא התחיל בעצם לעשות את צרכיו על עצמו, זה גרם לפרווה שלו לנשור באזורים ש"נכוו"...
מרחנו עליו משחה אנטיביוטית וניקינו אותו כמה שיכולנו. ניסינו לשים אותו בחיתולים, קנינו והזמנו במיוחד, אבל מכיוון שהוא גרר את עצמו על הרצפה הוא תמיד יצא מהם במהרה. ניסיתי אפילו עם "שלייקס", אבל הוא חיה נטולת כתפיים... זה לא עבד.

בשלב הזה הוא למעשה הפך להיות סיעודי... זה היה ודאי לא קל לו וגם לנו, אבל הוא היה חיוני בסה"כ, אכל בכיף, התלטף, היה סקרן... והתנפל על האוכל, אולי חדוותו האחרונה. אנשים שאלו אותנו למה לא להרדים אותו, אבל לא היינו מסוגלים. גם על בני אדם שהופכים לנכים או לסיעודיים לא מוותרים...

לצערנו בארץ לא יודעים הרבה (גם הרופאים המומחים) אבל נעזרנו בקבוצות פייסבוק ייעודיות בחו"ל, והבאנו לו מוצרים ייעודיים – הזמנו לו "כיסא גלגלים" בהתאמה אישית מארה"ב; קנינו באמזון שמפו מיוחד עם אינזימים שמפרקים את השתן (ZYMOX) והתחלנו לעשות לו אמבטיות די יומיות (הוא לא אהב אותן וגם אנחנו, אבל לא הייתה ברירה); הזמנו מבריטניה VetBed, שטיח סינתטי (סוג של פליס, אני חושבת) שמחלחל את הנוזלים למטה ונשאר די יבש למעלה... ועשינו כביסות יומיות (לשטיחים, למצעים, למגבות, למזרני היוגה שהוא חירע...)

זה עזר והפרווה שלו החלה לצמוח מחדש, אבל המצב הכללי המשיך להתדרדר... בשישי בלילה ראיתי אותו ככה מרוח על הרצפה בפוזה לא טובה, ונכנסתי לסרטים... ליטפתי אותו שעה ארוכה, אבל בסה"כ הוא נראה די רגיל, אכל הכול. בבוקר מצאנו אותו בלי רוח חיים ובלי ירקות או חציר סביבו... הוא שכב לו בשלווה על צד שמאל, עדיין מהמם ופרוותי, ולא השאיר אף פירור. מת על בטן מלאה, תרתי משמע...

נסענו במיוחד לבית דגן למסור את גופתו לנתיחה. רצינו לתרום אותה למדע, אבל המדע לא גילה עניין... שילמנו ₪95 לפתולוג, כסף קטן. הדו"ח המלא יגיע בימים הקרובים. אולי בדיעבד לפחות נדע מה בדיוק קרה...
עברה עלינו שנה קשה מאוד, בכיתי עליו יותר משהספקתי לבכות עכשיו (כי היה לי יותר זמן...) והתאבלתי עליו עוד בחייו, אבל אז תמיד יכולתי לחזור אליו... וכמה שחשבתי שהתגברתי והתרגלתי למצב, גיליתי שיכול להיות יותר גרוע... וזה עדיין כואב מאוד. ידעתי שהרגע הזה יגיע והתקשיתי להשלים עם זה, וגם לא חשבתי שיגיע כבר עכשיו...

אני מתנחמת בעובדה שלא נאלצנו להרדים אותו, שהוא כנראה לא סבל, שבסופו של דבר זה הקל עליו (וגם עלינו, לא נעים להודות). אבל עכשיו עדיין קשה לי מאוד... מתגעגעת אליו המון והוא חסר לי נורא. אני שמחה שהצלחתי להיפרד ממנו כמו שצריך, כי לא תמיד יכולנו להקדיש לו את מלוא תשומת הלב, אבל בשישי בערב כשראיתי שהוא ככה לא במיטבו (יחסית למצבו...) ליטפתי ונישקתי אותו בלי סוף ואני מקווה שהוא אהב את זה (הוא כבר לא יכול לברוח...).

היה שלום מוּשוּ שלי
. היית חיית המחמד הראשונה שלי והיחידה בחיי עד כה (אם לא סופרים דגים... ואליהם לא ממש הספקתי להיקשר לפני שמתו). היית מוצלח להפליא, אני לא מתחרטת על אף שנייה. תודה על השנים שחיית איתנו, מקווה שגם אתה הרגשת כמה אהבנו אותך.


 

trilliane

Active member
מנהל
שבוע בדיוק לפני שאימצנו אותו שאלתי בפורום שאלות רבות

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1480/157688108

ולסגירת מעגל הייתי רוצה לענות עליהן בעצמי...

1. האם מי שאלרגי לחתולים צפוי להיות אלרגי לארנבונים? (יש דמיון באלרגן?)
למרבה המזל לא. אם לא הייתה בעיית אלרגיה לחתולים כנראה היינו מאמצים חתול כי אנחנו אוהבים מאוד חתולים (והם בע"ח נוחים יותר לגידול, כמעט מכל הבחינות) אבל אנחנו לא מתחרטים לשנייה שהיא גרמה לנו לגדל ארנבון. זו חיה נהדרת, הרבה יותר יפה, פרוותית ומיוחדת (מבחינות רבות שחלקן בעייתיות, בעיקר בישראל).

2. ... האם ניתן למצוא בישראל ארנבונים שנראים ככה ...
חלק מהקישורים כבר לא עובדים, אבל למי אכפת? אין תלונות; קֶבּו זצ"ל היה דוגמן צמרת, ממתק לעיניים, והסנפה מושלמת לאף. רבים החמיאו על מראהו המשובח, וזה הסב לי גאווה רבה
(אף שרק בחרתי אותו...). גם כשלא נמרחנו עליו אהבנו פשוט "לשטוף את העיניים" והבונוס היה אישור תמידי מהסביבה להוד חתיכיותו.

3. עד כמה ארנבונים (ואני מבינה שזה גם עניין של אופי) אוהבים שמלטפים אותם?
למרבה המזל רובם אוהבים מאוד
. קבו, כפרה עליו, אהב להתלטף בד"כ. בתנאים שלו, ונדיר שהוא הגיע אלינו במיוחד לשם כך, אבל הוא בד"כ הרשה לנו לעלות אליו לרגל, לכס מלכותו, ולהפניק אותו בכיף שלו. כשלא התאים לו הוא קם והלך... לצערי בחודשים האחרונים לחייו זה היה פחות אפשרי ולכן ייתכן שקצת כפיתי את עצמי עליו יותר מהרגיל, אבל ניצלתי את ההזדמנות כשהייתה... ובסה"כ הוא היה בן יחיד, אז אני מעריכה שהוא בסה"כ נהנה מהצומי שהרעפנו עליו (לפעמים יותר לפעמים פחות) ובתמורה חרק שיניים לא מעט.

4. מהי עלות ההשקעה הכספית הראשונית הצפויה? מהי העלות החודשית הצפויה? (בהנחה שמשקיעים, כמובן, בציוד ובמזון מומלצים).
הו, שאלה טובה... לא עשינו חישוב, אבל אפשר לומר שהשמיים הם הגבול. התחלנו בקטן, עם כופתיות מקומיות (בעיקר ריבוס, כיום אני יודעת כמה זה זבל
), חציר אספסת / בקייה / שיבולת שועל (שהוא בקושי אכל...) וסיימנו בשנים האחרונות עם מזון מיובא לתפארת... כופתיות של אוקסבו או ביפאר (או אחרות לארנבונים בוגרים, מבוססות טימותי בעיקר) וחציר בעיקר ציבורת (Orchard grass) של אוקסבו. ניסינו גם סוגים אחרים, הוא פחות אהב.

למרבה הצער אמזון עושים בעיה במשלוח לישראל והחנות הבריטית VioVet הפסיקה לשלוח בדואר הבריטי ועברה לשלוח בחברה פרטית ששולחת רק EMS (עמלה אוטומטית של ₪35 לא משנה מה, ובלגן במכס אם אין מזל). למרבה המזל יש קצת חנויות חיות שמחזיקות כיום כופתיות של ביאפר, וגם סוגי חציר מבטיחים (לא אוקסבו, ועדיין) הגיעו לאחרונה ל"היפרדוג" (יש להם סניפים בגבעתיים, ת"א ובת ים) אז המצב משתפר במעט.

כמובן, שירותי וטרינריה קבועים גם הם לא עסק זול (מאות שקלים, בקטנה...
) לא כולל נסיעות מיוחדות למומחים באזורים אחרים במדינה... אבל אם צריך MRI או CT וכיו"ב זה כבר מגיע לסכומים של ארבע ספרות. לצערנו לא קיבלנו תשובות, אבל אנחנו לא מתחרטים. עשינו כל מה שיכולנו, ואנחנו שמחים שיכולנו. ברור שלא כולם יכולים להרשות לעצמם.

5. כן, וטרינרים שיודעים לטפל בארנבונים זו נקודה כאובה... בעיקר למי שלא גר באזור גוש דן (אנחנו בחיפה). בשנים הראשונות לא היינו צריכים (וציפורניים קצצו לו חינם במרפאה שהייתה במרחק הליכה; היא ואנחנו כבר לא שם ממילא). בשנים האחרונות נסענו למרפאת "הוטרינרים" של רונן לב רן בקריות. הוא לא מומחה רשמי אבל מטפל כבר שנים בארנבונים באכפתיות ובמסירות, בודק ולומד כל הזמן, וכבר צבר ניסיון לא מבוטל. הוא גם מתייעץ הרבה עם עדי גנץ. לעדי נסענו לסירוס ולאבחנה במאי האחרון, כאמור. דיברנו איתו גם לא מעט בטלפון. הוא אמר שוב ושוב שהמקרה שלנו "מעניין". דווקא רצינו משעמם, אבל לא יצא...


6. מקום לכלוב גדול יש לנו, אבל הבנתי שצריך לשחרר אותם להסתובב בבית; אם יש לנו מרפסת (פתוחה) עד כמה זה בטוח לשחרר שם ארנבון?
התחלנו מכלוב, בתוך שנה לכל היותר ויתרנו עליו ועברנו לגדר גורים ובסוף רוב השנים הוא היה משוחרר חופשי בסלון (דירה ישנה, אז זה סלון תחום עם דלת) ובסה"כ היה בעיקר בטריטוריה שלו אז לא הייתה בעיה. במרפסת הוא היה מבקר לפעמים, יותר בלילה, אם כי לעיתים הוא אהב לרבוץ דווקא בשמש שבקעה מהחלון. לפעמים אפשרנו לו קצת לחקור את שאר הדירה, לא יותר מדי, וכמובן בהשגחה.

7. אם משחררים ארנבון בבית הבנתי שיש סכנה לחוטי החשמל (עד איזה גובה?) ושבהתחלה צפויות שלוליות שתן (על הרצפה או גם על הריהוט?). האם יש סכנות אחרות לתכולת הבית? (סימני שיניים על הריהוט?) זו דירה שכורה ואנחנו צריכים לשמור על תקינותה מן הסתם... (וגם לו לא הייתה שכורה היינו רוצים לשמור עליה ). ובאותו הקשר – עד כמה הם משירים פרווה?
חוטי חשמל נאכלו מעט, אבל לא נורא; הוא הרג בעיקר את הדקיקים – שני זוגות אוזניות, מטען לסלולרי, מטען למחשב נייד... (זה כבר עלה לי קצת יותר).
שלוליות שתן לא היו, השתנות על הספה כן, עד שלב מסוים, והסירוס עזר אבל לא מנע אותן ב-100%. כמובן, בשנה האחרונה הוא כבר לא היה מסוגל לקפוץ עליה אז הבעיה הזאת "נפתרה"...

סימני שיניים על הריהוט – נדיר, לכל היותר כרסם קלות את רגלי העץ של השולחן.
לעומת זאת כריכות ספרים, עטיפות DVD ושאר ניירות שנקרו בדרכו בהחלט פגשו את נחת שיניו...


כמה הם משירים פרווה – הממממון!
לפחות 3 פעמים בשנה... נראה שהם רק מסיימים להשיר, נחים חודש, ומייד מחליפים אותה... מישהו שכח לעדכן אותם שבישראל אין באמת עונות
. אבל הפרווה שלהם מהממת, אז זה לא נורא (רק נתקע קצת בפה כשבאים לנשק אותם או להתפלש בהם, אז להיזהר לא להיחנק
). אני ממליצה בחום על מברשת הגומי של קונג:
https://www.kongcompany.com/cat/essentials/care/cat-zoomgroom
(יש כזאת גם בצבעים אחרים לכלבים, זה לא באמת משנה מה לוקחים).
לא מברישים איתה, מעסים בתנועות מעגליות, והפרווה נדבקת אליה כמו קסם. אומנם הם לא תמיד משתפים פעולה, אבל אין חשש שזה ידקור אותם או יכאיב להם.

8. שאלת בונוס למשקיענים (זו שאלה פתוחה עם כמה סעיפים):
א. מהם (לדעתם) היתרונות העיקריים בגידול ארנבון?

הם מושלמים
. רכים, פרוותיים, מושלמים... והפרווה שלהם לא רק נעימה למגע, היא גם מריחה נפלא... והם פשוט חיות מקסימות. זו בד"כ לא אינטראקציה ברמה של כלב או אפילו חתול (לפעמים יש מזל ונופלים על ארנבון ידידותי במיוחד או נכון לאילוף) וכמו חתולים יש ידידותיים יותר ויש סנובים/פחדנים, אבל הם עדיין מהממים.

ב. מהם החסרונות העיקריים?
העובדה שבישראל התשתית גרועה (וטרינרים, ציוד, מזון) וצריך להזמין הרבה מחו"ל (אם רוצים משהו איכותי), לנסוע רחוק, להתייעץ באנגלית וכמובן – להתפשר. כמו כן זו חיה שדורשת יותר טיפול מחתול, אומנם פחות מכלב, אבל אין פנסיונים לארנבונים, ואם נוסעים לנופש צריך שמישהו יהיה בבית או יגיע יום יום, לא דבר של מה בכך.

ג. האם יש דברים קריטיים שלא ידעתם לפני שהתחלתם לגדל והייתם שמחים לו מישהו היה מגלה לכם לפני כן? (אם כן, מהם).
למען האמת עשיתי הכנה לא רעה אז הבנתי לקראת מה אני הולכת... נעזרתי הרבה כאן בפורום וגם במידע במרשתת, והשאר נסייה וטעייה, למידה מהניסיון.

בשורה התחתונה, אני יכולה לומר בלב שבור
(שאין יותר שלם ממנו, כמאמר הפתגם והשיר) שאני לא מתחרטת לרגע שהכנסנו אותו לחיינו. זו השקעה, זה לא תמיד קל או נוח (וזה היה קשה במיוחד בשנה האחרונה) אבל מבחינתנו זה היה נפלא. אומרים שמתרגלים לחיית מחמד והיא מפסיקה לרגש או לחדש בשלב מסוים, אבל זה לא קרה לנו. היינו ונותרנו מוקסמים מהייצור המושלם הזה.

 
אויי מצטערת לשמוע


אני בטוחה שהוא הרגיש אהוב נתתם לו את כל כולכם למענו ולא כל אחד עושה את זה. אני משתתפת בצערכם. השקעתם בו המון ואין מה לעשות זאת חיה רגישה ומקווה בשבילכם שתמצאו תשובה למה שקרה לו. תהיו בטוחים שעשיתם מעל ומעבר עבור קבו ואני בטוחה שהוא ידע את זה, הלוואי ומגדלי הארנבונים יהיו רבע ממכם. לקחתם חיה והשקעתם בה כאילו הייתה הבן שלכם. היום הרבה לוקחים חיה ואחר כך נוטשים אותה ולא משנה איזו, אם זה כלב, חתול או ארנבון. אני נתקלת בהרבה פוסטים כאלה בפייסבוק. זה לא מובן מאליו. העיקר אהבתם אותו והשקעתם בו וטיפלתם בו ולא וויתרתם עליו ברגעים הקשים. זה נדיר.
&nbsp
ושוב תנחומיי הכנים
רק מי שאוהב בע"ח יכול להבין את מה שאתם מרגישים.
 

shlox

New member
אוי, כמה עצוב :(

אני זוכר את קבו היטב מעברי בפורום. ארנבון יפהפה, מרשים ונצחי (כך היה נראה), הוא שרד אצלכם שנים ארוכות מאוד ביחס לכל הארנבונים שלנו... מדהים כמה השקעתם בו ואיזה בית נהדר נתתם לו.
משתתף בצערך.
 
למעלה