גם לשפלות קומה יש מעריצים
ישנה מסעדה ברחוב רזיאל ביפו שנקראת "מישו". הכינוי של הותיקים למקום הזה -"מישו מורדארו" ("מישו המלוכלך").
חבר סיפר שכדאי ללכת לשם כי זה טעים וזול.
הגענו למקום, אין לו מספר בית , כיוון שבין שני בתים הניחו גג אסבסט ומלפנים ומאחור קירות, ויש פתאום מסעדה, יש מאין.
בתוך המסעדה, הקירות לא טוייחו יש להניח ממלחמת השיחרור ושחרור יפו מהערבים , והרצפה לא כובדה יש להניח לפחות ממלחמת ששת הימים.....
השולחנות עשויים מחצאי דלתות (דלתות שנוסרו לחצי) ומכוסות נייר כסף גס, שכאשר הפכתי את קצה הכיסוי, ראיתי שמדובר בחלק הפנימי של שקי-כימיקלים.
לפני המנה העיקרית הוגשו לשולחן מגש קטן עם פרוסות לחם ומגש מחולק עם סלט חצילים,איקרה לבנה,בצל קצוץ ,חרדל ותבלינים.
מי שהביא אותי לשם, מרח פרוסות באכל בכל פה. לי הטעם היה נראה סביר בהחלט, לא יותר מזה.
המנה העיקרית שהוגשה, היתה צלחת עם "מיטיטיי" (קבב רומני) חסרות טעם לחלוטין, ובלי שום תוספות.
לשולחן הוגשה צלחת ובה כרוב חמוץ שילווה את המיטיטיי, וכיוון שישבנו ליד המטבח, ראיתי איך מוציאים את הכרוב ללא תרווד אלא עם הצלחת עצמה, מתוך חבית פלסטיק כחולה קטנה שכתוב עליה: "כימיקלים לישראל".
לסיכום=
מחיר כל מנה: 20 שקלים.
הטעם: סתמי ויבש , לא טעים.
המסעדה: מעולם לא פגשתי מקום כל כך מלוכלך ומוזנח, אפילו מקום ארוחה של פועלים מעזה באתר-בניה נראה טוב יותר.
בשורה התחתונה: גועל נפש מרוכז.
התייחסות לקוחות: משפחות שלמות הגיעו לשם לאכול, ואמרו לי שלקראת שעת השיא, יש הממתינים בחוץ לשולחן פנוי.
נפלאות דרכי הסועדים.
אני לעולם לא אדרוך במקום הזה שנית.