בעיקר אומץ
New member
פתאום אתה מניח את היד שלך ותופס לי את העור של הירך הפנימית
ההגה כמעט משתחרר לי מרוב בהלה
כל הדרך לא אמרת מילה חוץ מהוראות כיוון - וגם את אלה, היה נראה כאילו שלפת באופן אקראי לחלוטין.
מידי פעם, כשהעזתי להסתכל רגע לכיוון שלך הצלחתי לראות שאתה לחלוטין מרוכז בדרך, לא מסתכל עליי אפילו לשניה, לא פה.. מרוחק
לא מדבר, בטח לא נוגע
ופתאום משום מקום אתה מניח את היד על הירך ומקרב אליי את הפנים
כל הדרך ניסיתי לעקוב, לקרוא שלטים, אבל השלטים עברו מהר מידי והלב שלי דפק אפילו עוד יותר מהר, כל כך מהר שלא הצלחתי לשמוע את עצמי חושבת. באיזשהו שלב וויתרתי, זה בכלל לא משנה לאן אנחנו נוסעים, רק תדבר איתי. תגיד לי מה קורה. אתה תמיד קשוח כזה, אבל דואג לשחרר לי מבטי "אני עדיין אוהב אותך" מידי פעם, כי אתה מכיר את הסרטים שרצים לי בראש
והיום כלום.
"תרדי"
אני מסתכלת עלייך מופתעת.. לא מבינה
"בפניה הבאה תרדי מהכביש" אתה מפרט, מבין שאני לא מספיק מרוכזת
אתה קושר לי קודם את העיניים, אז אני עדיין מספיקה לתפוס לך בחזה, מנסה להעביר לך מעט מהפחד שלי, מנסה לקבל משהו מנחם ממך, אבל מצליחה להחזיק בך רק לשניה, אתה מחזיק לי את היד וקושר אותה אל השניה - לוקח ממני את המעט תחושת שליטה שאני עוד מרגישה.
"פשוט תלכי"
אנחנו נכנסים למה שאני רק יכולה לנחש שהוא צימר או משהו בסגנון. את השלטים לא הספקתי לקרוא, אבל את הירוק של הצפון קשה לפספס.. בטח לא את הכביש אליו שלא נגמר.
המקום דומם, מה שלא מוסיף לי הרבה בטחון. בראש עוברת לי רק המחשבה שלא הייתי יכולה להיות בסיטואציה הזאת עם אף אחד אחר. קשוח או חם, שקט או מנחם - אתה היחיד שאני יכולה לתלות בו ככה את החיים שלי ולדעת שאף פעם לא תפגע בי. לאבד בתוכך שליטה לחלוטין ולדעת שלא משנה מה, אתה תשמור עליי. גם כשתסיים איתי, לא תפסיק לשמור עליי.
אני מרגישה אותך משחרר לי את הידיים, אבל מהר מאד מבינה שזה לא להרבה זמן, אתה מוריד ממני את החולצה ומעביר את הקשירה למה ששוב, אני יכולה רק לנחש, מרגיש כמו קצה של מיטה.
אני נושמת נשימה הכי ארוכה בעולם, מנסה להרגיע את עצמי. לעצור רגע. להבין מה קורה. הכל בסדר. לנסות להבין מה יש לידי - זה לגמריי מיטה.. אני קצת נרגעת.
אני מנסה לשחרר את הגוף, מבינה כמה הוא מכווץ. כל כך רוצה להתמסר אליך ועדיין, אף פעם לא לגמריי מצליחה בהתחלה
אתה ממשיך לשתוק
מוריד הכי לאט בעולם את החזיה, אחר כך את המכנסיים. משאיר אותי עם תחתונים.
אני לכמה רגעים מפסיקה להרגיש את הידיים שלך עליי. אולי אתה מתפשט. הלוואי שאתה מתפשט. אני מנסה להיזכר אם יש לנו מילת בטחון, כמו שתמיד אומרים שצריך שתיהיה. לא כי אני חושבת שאני אשתמש בה, לא כי אני חושבת שאני אצטרך אותה,אבל פתאום זה נראה לי כמו רעיון טוב שתהיה.
התחתונים יורדים
אני מתחילה להרגיש מעט מהמשקל שלך עליי ולוקחת עוד נשימה עמוקה
אתה מלטף לי את הצוואר (עוד נשימה עמוקה. הכל בסדר. סתם נבהלת. הכל בסדר) אתה ממשיך כלפי מטה, נושך, מושך, מוצץ, מוחץ
אני יכולה להישבע שאני מרגישה שאתה מחייך.
אני סוג של מאבדת תחושת זמן. אני מרגישה את העור שלי מסתמר, את הגוף שלי מגיב אליך. הגוף שלי כבר מזמן סומך עלייך, זה רק הראש שמפריע לו מידי פעם. הוא מבחינתו, שלך. גם מבחינתי. גם מבחינתך. הכל שלך. שייך רק לך.
השתיקה שלך מטריפה אותי.
אתה תמיד מתאר לי איך "תפרק" או "תקרע" אותי. ועכשיו אתה שותק. המחשבות שלי צורחות בתוכי ואני רוצה את הקול שלך. העבה, המרגיע..
ואז אני מרגישה אותו קשה וחזק על הרגל שלי.. אולי חוץ מהקול שלך, זה הדבר הבא שיכול להרגיע אותי. אני מכירה אותו, יודעת איך הוא עובד ומה הוא אוהב בידיוק. אני משחררת אוויר, הפעם בקול. נשבעת שמרגישה אותך מחייך. לא יודעת איך אני יודעת.. אבל אתה מחייך. אני משוכנעת
.
אתה ממשיך קצת עם הפה, מעביר את היד לאורך הרגל שלי, מחזיק אותו ומתחיל את כל הדרך מהתחלה
על הפיטמות, על הטבור, על כל הבטן, שוב לאורך הרגל.
אני מנסה לבלוע רוק ומבינה שכל הנוזלים בגוף שלי מרוכזים עכשיו במקום אחד בלבד. הפה שלי יבש, הגרון טיפה כואב לי, הכל אצלי עומד דום לקראתך, רק מחכה לך
אתה מחזיר את הלשון ומתחיל ללקק, אני לא מתאפקת ומשחחררת אנקה
אתה ממשיך ללקק, אתה מחרפן אותי. אני רטובה.. מתכווצת ורועדת לסירוגין
אני כבר לא יודעת מאיזה כיוון תבוא ומה יהיה הדבר הבא ולמען האמת גם כבר לא כל כך איכפת לי.
הראש שלי מצטרף לגוף ואני לגמריי שלך. תעשה בי מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, עם מה שאתה רוצה (רק תעשה כבר!)
אני מרגישה את השפתיים שלך על הדגדגן ומתחילה לחשוב שאולי היום לא תשגע אותי יותר מידי. שתתן לי קצת. ישר בהתחלה. אבל אתה רק נותן לו נשיקה ידידודית, כזאת של לחי ואומר לי שאתה תכף בא.
"אני תכף בא".. שלוש מילים. זה מה שאני מקבלת ממך בנתיים וזה מספיק לי.
החדר מתמלא במוזיקה ואני מאבדת שליטה על החושים, כבר לא יודעת מה מהדברים אני שומעת ומה מריחה או טועמת, הכל מתערבב לי, אפילו צבעים והעיניים שלי בכלל מכוסות.
אני לרגע שוכחת שהידיים שלי קשורות ושוקלת לסיים את העבודה לבד, יודעת כמה תכעס, אבל גם לא מצליחה להחזיק מעמד
פתאום האצבעות שלך בתוכי. לא שמעתי אותך מתקרב בכלל, אני משחררת עוד יללה, ספק כאב, ספק עונג, ספק הפתעה.. אין לי מושג כמה זמן עבר ואם באמת יצאת מהחדר ואולי אני בכלל שוב מדמיינת..
אתה נכנס אליי שקט ובטוח. מנחם אותי שוב עם התחושה שאני מכירה הכי טוב. אתה בתוכי, ממלא את כולי, ואני לא צריכה כלום יותר מזה.
אתה יוצא ממני ואני נפרדת מהחלום על פעם אחת בלי עינויים, צוחקת קצת על עצמי שבכלל חשבתי שזה יכול לקרות, אצבע אחת על השפתיים, יד אחרת על הלחי "תפתחי"
אני פותחת והוא נבלע לי בתוך הפה .. אני נטרפת. מלקקת, שואבת, רוצה שתגמור לי עכשיו בתוך הפה, או על החזה ועל הגוף או גם וגם.
כבר לא ברור לי מה קורה לפניי מה ואיך, הידיים שלך שוב עליי, אני לא זוכרת איך זה קורה בכלל, הכל מעורבב
הרגליים שלי מתחילות לרעוד, אני מתכווצת, על סף בכי כבר. כל הגוף שלי, כאילו כל החיים חיכה לרגע הזה שתהיה בתוכי, ואתה מושך אותו כמו מסטיק ואני מתחילה לחשוב שאולי אני לא בנויה למתח הזה
אתה שוב בתוכי, הידיים שלך מחזיקות אותי בכל הכוח ואתה לוחש ברוגע, מאשר "תגמרי".. אתה לא מצליח לסיים את המילה בכלל, אני כבר לא מנסה לשלוט על עצמי או על הקול שלי כולי מתכווצת סביבך, מתנשמת, מיללת, נאנחת.. ומתמלאה בנוזלים, שלי שלך, הכל מתערבב בתוכי, נוזל ממני למיטה, משתחרר
גם כשאתה כבר יוצא, אני מרגישה את כל הגוף התחתון ממשיך להתכווץ רק מהמחשבה על מה שהיה פה עכשיו
אתה מנשק שוב נשיקה ידידותית, הפעם בבטן
"אני תכף אחזור"
החדר מתמלא במוזיקה.. ואני נשבעת לך.. אני עומדת לאבד שפיות.
(אני כל כך אוהבת אותך)
