זה מדהים אותי כל פעם מחדש, איך מהרגע שנהיינו
אמהות, סף הרגישות שלנו הפך להיות גבוה כל כך.
היינו היום בים עם הילדים,
היה כיף
וממש ממש כעמדנו לעזוב, קרה המציל בקריזה שנעלם ילד בן 8 ומי שראה אותו מתבקש להביאו לסוכת המציל
כל שתי דקות בערך הוא חזר על ההודעה הזו, ובכל פעם הקול שלו נשמע לחוץ יותר ויותר
חיפשו את הילד הזה במשך חצי שעה לפחות
אני לא מכירה את הילד הזה
אבל הלב שלי פירפר,
דמיינתי את ההורים שלו, דואגים כל כך והפסקתי לנשום בשבילם
חזרנו הביתה, והמשפחה הזו שאני לא מכירה עדיין בליבי
אני כל כך מקווה בשבילם שהם מצאו את הילד שלהם
אמן, אמן, אמן
מוכר לכן?
מאז שאני אמא אני דואגת בשביל כל האמהות והילדים, ומזדהה עם כולן
רק אמא יכולה להבין זאת, נכון?