האוטובוס קרב בעצלתיים אל עבר התחנה שבצומת.
מולי ים של דגלי כחול לבן (מחשבה מעוררת תמיהה חלפה בראשי רפי, האם יום העצמאות הוקדם?). קבוצת אנשים (במגוון גילאים) לבושים בחולצות לבנות /צהובות עם הכיתוב: "צה"ל לא מפקיר חיילים" (האמנם?) ברקע נשמעים שירי א"י ואני נכנסת לאוירה של הביחדנס...
נעמדתי לצידם ממתינה להיאסף אל ביתי. צלמים שירדו לכביש תיעדו את המאורע. האנשים שרו, נופפו בדגלים - גוש של התרגשות עמד בגרוני...נעתי עם השירים...והרכבים שהגיעו אל הצומת העמוסה ציפצפו אלינו חזרה כאות הזדהות.
לפתע שוטרים הגיעו לאבטח את ההפגנה.
אולי זה ישמע שטותי/ נדוש - אבל משהו שם נגע בי.
הייתי עדה לרגע לרוח ההיא של פעם של אחדות וליכוד העם.
התרגשתי להיות חלק מ... להזדהות עם המוחים על מעצרו של החייל שירה במחבל.
אנו חיים בזמנים לא נורמליים, בהם חייל העיז וחיסל את זה שהתיימר לחסל מי מאיתנו.
אומר בכנות כי לא מזיזות לי מילים של מתייפייפים אודות התבהמות וכי עלינו להיות מוסריים מהם. לבטח כ"א מכם השתעשע במחשבה מה היה מוכן לעשות במיקרה חירום- עד כמה רחוק היה מוכן ללכת מתוך עיקרונותיו שלו.
אלך צעד אחד קדימה - לו הייתי במקום החייל הייתי נוהגת בדיוק כמוהו והיד לא הייתה רועדת.
מספיק לנו להיות קורבנות.
מספיק להטיף לנו כאילו אנו חיים בשוויץ ולא במזה"ת על "נפלאותיו".
אם אעמוד בדילמה האם זה או אנחנו או הם - זה יהיה חד משמעית - אנחנו!
לא עוד בשר תותחים (וד"ש לסבתי האהובה והיקרה ממז' אירופה שאיבדה את 8 אחיה והוריה).
לפני שאנחנו מתפרקים לאלפי רסיסים בשווקים בטורקיה, לפני שדאעש מחסל את ילדינו, לפני התפוצצות מיכלי אמוניה במפרץ חיפה, לפני שמטיילינו באירופה חוזרים בתוך ארון כי היו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, לפני שיהודי צרפת יורדים למחתרת ומעלימים מעליהם את סממני היהדות (כיפה ותליון עם מגן דוד) לפני שאני מתביישים לדבר בשפת אימנו בגולה פן יבולע לנו...היכן עוד עלי אדמות נרגיש יהודים?
במציאות בה מנהיגות רופסת מיישרת קו עם מקתרגנו, אני שמה פס אפריורי על ביקורת, לוקחת נשימה עמוקה (אולי בין האחרונות) של גאווה יהודית/ ישראלית בלתי נכנעת ובלתי מתפשרת למוסכמות PC צבוע ומתיימר (וטוהר מדומיין של הנשק- מעדיפה על פניו טוהר הנשמה). כן חברים, בעולם כאוטי של ג'ונגל חסר מצפון / מוסר בו ילדים ונערים נשלחים לרצוח אזרחים וחיילים בחסות ו של אל מדומיין ואמונה חסרת שחר - מותר לחשוב/ להרגיש ולפעול אחרת.
מבלי להתנצל.
