[hory0]

........

 

[אלומת האור]

מה קורה?

מה המילים שעומדות מאחורי הנקודות הרבות? רוצה לשתף?

 

[clastic]

(מצטרף לשאלה)

 

[פרח נובל2]

כנ"ל

חיבוק גדול גדול!!!

 

[hory0]

נגמרו המילים..

להביע כמה הכל נגמר.. אני משאירה את המלחמה למי שעוד יכול, למי שיש עוד טעם. הכל אבוד. נגמר המאבק. הרמתי ידיים מהחיים. לא יודעת למה עוד כותבת..

הכל נגמר. בדיל החיים שהיה בי כבה.

 

[חלומותשל אחרים]

הבדיל יכול להידלק חזרה.
זה בסדר ליפול ולקום אח"כ. זה בסדר להרגיש שעכשיו- ספציפית להיום, נגמר לך הכוח.
אבל אף פעם אל תוותרי. מחר תמיד יום חדש.

 

[hory0]

ואם..

ואם זה לא ליפול ולקום חזרה, זה התמודדות אינסופית שאיכשהו לא מעלה כלום, והמצב רק בהתדרדרות שאף אחד לא מצליח לעצור..ודווקא האוכל סביר כי זה המאבק שלי, אבל הדיכאון מסתבר יותר חזק מהכל, ואני משתדלת, נושכת את השפתיים, נאבקת, נפצעת, נרמסת, מנסה ככל יכולתי ובכל האמצעים הכשרים אבל מישהו שם החליט שלא מגיע לי להרגיש טוב יותר. אז כן, אחרי שנתיים של התדרדרות, הגעתי לקצה גבול היכולת שלי..
אז כשהפסיכיאטרית והפסיכולוגית אומרות לי רק עוד קצת, שזה כל כך לא מגיע לי, שאני מוכרחה להרגיש טוב, רק תנסי עוד קצת, סבלנות.. אבל אני שומעת כל פעם את האכזבה אצלם איך שום דבר לא מצליח לעזור ולעצור את כדור השלג, כבר קשה להאמין.. כבר אין כח להילחם. ורק לנוח..להרפות ולחדול. בבקשה.

 

[simplistic]

ואז מה?

אחרי שחדלת, ונחת והפסקת להילחם? יגיע הרגע שתצטרכי לקום שוב. תמיד מגיע הרגע הזה - זה אכזרי, אבל זה המצב.

(סליחה שאין לי משהו יותר מעודד לומר)

 

[קולדון]

היי

אני לא מספיק מנוסה עם דיכאון... אבל... ממה שכן- אני מרגישה שדיכאון זו גם סוג של התמכרות, שאפשר להיות מודעים אליה ולהלחם בה.
אולי זה מרגיש שאת שוקעת, ושזה שולט בך, ובמידה מסויימת זה באמת ככה, אבל זה לא שאין לך מה לעשות...

אני לא יודעת בת כמה את, וכמה זמן את בתוך זה, אבל תנסי לחשוב על המלחמה הזו כהשקעה. עכשיו קשה בטירוף... אבל כשתמצאי את המפתח לצאת מזה, ולשמור על עצמך.. הוא ישאר איתך לעוד הרבה שנים והתקופה הזו תראה לך רחוקה ואחרת...

 

[hory0]

היי

תודה על הרצון הטוב..אני קצת חולקת עליך בתפיסה של חווית הדיכאון, העוצמות שלה והיכולת להתנגד.. ותאמיני לי שאני אדם מאוד מודע, אדם שיודע להילחם ולהתאמץ, אבל יש פה משהו שהוא יותר חזק מכל כוח שיש בך. תדמי לך ספינה שנלחמת בסערות מטורפות בים ומצליחה לגבור על הכל, התורן קצת נשבר, הסיפון קצת התמלא מים, וכנגד כל הסיכויים היא שורדת וממשיכה לשוט, וכל פעם יש מאבק חדש ואף אחד לא מבין איך היא שורדת, אבל העובדה היא שזה קורה. שוב שוב. ואחרי שחוף המבטחים נראה כבר מרחוק, לפתע יש מערבולת בים..ושום מאמץ כבר לא עוזר, ויש שיגידו שעדיף מראש להרפות, והספינה שוקעת לקרקעית הים.

אני מרגישה שהספינה שלי כל כך מרוטשת ממאבקים, וגם מנצחונות, אבל המערבולת שאני נסחפת אליה יותר גדולה מכל הכוחות שיש לי.

הלוואי והיה בי כוחות להסתכל קדימה ולהאמין שאוכל אי פעם להגיע לשם ולהיות במקום אחר. אבל אחרי שנתיים אינטנסיביות של מערבולת, רק הלילה הקרוב הוא מאמץ גדול מכוחותיי..
אז אני ישיאיר את המחר לחולמים.

 

[clastic]

עוד מחשבה

אני לא יודע עד כמה זה עוזר,
אבל הנה ציטוט שאני מאוד אוהב מאיש שאני מאוד אוהב,
פלוס המחשבה שלי עלייך ולשלומך.

,When night comes
,all appears to be dark
.but darkness does not last
The light of dawn comes on
.and spreads the love and charm of life
So we shall not mind
.if the darkness if the night sets in for a while
.For the light of love can, for certain, not be gone forever

(מהרישי מהש יוגי)

 

[hory0]

תודה!

האמת שזה עוזר.. תודה רבה. באמת תודה. על שאכפת לך, על המחשבה, על המילים.
הקטע ממש יפה בעיניי, והאמת שנותן כח גם אם לחלקיק של שניה.. ולעיתים זה המון..

תודה..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כואב ומדאיג לקרוא אותך.

יש אנשים סביבך? הם יודעים איך את מרגישה?

 

[TinaBa]

כל כך מכירה

את ההתמודדות הזאת. התחושה שלעולם זה לא יעבור. שזה לא יכול להיות אחרת.
ואז- מה הטעם להלחם?

כמה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מודעות למצב שלך? לרמת היאוש?

ו- האם את יכולה להאחז במתישהו שהיה אחרת? מתישהו שהיה טוב יותר? שהיתה מעט תקווה?

ואני יודעת שזה לא עוזר שאומרים שיהיה טוב. מרגישים כאילו זה נכון לכל העולם חוץ ממך... אבל בכל זאת- אני כן אגיד! הייתי שם. הרבה פעמים. יותר מידי זמן. ויש אחרת. אפשר אחרת.
זה עדין מאבק, וזה עדין קשה. ונופלים. אבל- יש נקודות אושר ויש רגעי שמחה. ואפשר שגם תהיה תקווה יציבה שנוכחת גם כשממש ממש קשה...

אל תוותרי...

מחבקת...

 

[hory0]

תודה יקרה

תודה רבה על המילים..ההזדהות שלך יקרה לליבי, מאוד. וכן, מקל לשמוע שהיית שם עמוק, ושיש אפשרות שאי פעם יהיה אחרת..אני ממש מיואשת ומותשת מההווה המתמשך והמכאיב הזה.

הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מאוד מודעות ומעורבות לצערי או להקלתי, תלוי מתי את שואלת..אני דיי נחנקת מרוב טיפולים וליווי טלפוני, ומצד שני יש רגעים שזו הצלה שאכפת להם כל כך.אבל זה גם מקשה כל כך..

לצערי אין לי ככ במה להיאחז בחיים ובעצמי, והתקווה היחידה שלי כרגע זה הקשר עם המטפלות ושכל כך אכפת להם ממני, גם שלי כבר לא מובן למה.. כרגע זה הדבר היחיד שמחזיק, אם מבחירה ואם מכורח, ומותיר אותי פה, רק עוד קצת..שמרגיש כל כך יותר מדי.

 

[פרח נובל2]

מבינה מאוד

לפני שנתיים וחצי אני נכנסתי לדיכאון עמוק.
אף אחד לא ידע איך אני מרגישה, הצלחתי להסתיר את זה מכולם, ובשלב מסויים, כ"כ אבך כ"כ רציתי למות. הרגשתי כ"כ לבד, כ"כ כ"כ מיואשת, כ"כ לא יודעת מה לעשות עם עצמי, הייתי בטוחה שאני בחיים לא יצא מזה.
איך אני אצא? אף אחד לא יודע? אני לא רוצה לספר? אין לי כח להתמודד, אין חשק לכלום!! והיית בטוחה שככה אני אמשיך לחיות את כל החיים שלי, ולכן לא רציתי לחיות.
לא יכלתי אפילו במחשבה על זה שככה יהיה המשך החיים שלי.
ואז, בשלב מסויים, ההורים גילו, והתחלתי טיפול גם לזה וגם לה"א, הפסיכיאטר נתן לי כדורים, ופתאום הרגשתי שיש לי קצת יותר כח!
פתאום הכל לא היה נראה לי כ"כ נורא...
ברור שיש תקופות שבהם את נכנסת שוב לייאוש, אבל מניסיון, אם את רק רוצה, כן, ואפילו שאת מיואשת מאוד, את יכולה.
זה לא יהיה ברגע.
במיוחד אם יש לך עזרה...
כל בוקר שאת קמה (ואני יודעת שאין כוח בכלל לקום!!!), תחשבי שהיום יהיה לך יום יותר טוב. תקבעי לך מטרה אפילו אם היא הכי מתומתמת בעולם, ותעשי את זה! מנסיון זה עוזר! (כמו לסדר את המיטה בבוקר) ואז אני רואה שבעצם אני כן מצליחה לעשות משהו! לא משנה שהוא קטן.
נראה לי שכתבתי מבולגן...
מקווה שהבנת קצת מה אני רוצה לומר...

אוהבת אותך, וחיבוק ענק!!!!

 

[hory0]

פרח יקר שאת..

תודה רבה!

תודה על ההבנה והשיתוף..

לא כתבת מבולגן בכלל והבנתי מאוד..

תודה גדולה על האהבה והחיבוק שאינם מובנים לי מאליהם כלל..
מחבקת בחזרה..

 

[someone343]

מכירה את הדיכאון מקרוב, את הנפילות הקשות.. שמשתקות, לפעמים אין מה להגיד כי כל כך כואב

כמו שפרח כתבה, תנסי למצוא מטרה קטנה.. ואפילו המטופשת ביותר.. שתיתן לך כוח לקום ולנשום קצת מעבר לדיכאון.
את יכולה להשיג חיה .. אם את יכולה, דג או ציפור, או לשתול פרחים, אולי זה יגרום לך להרגיש טוב יותר.
|

 

[hory0]

תודה..

 

[someone343]

מכירה את הדיכאון מקרוב, את הנפילות הקשות.. שמשתקות, לפעמים אין מה להגיד כי כל כך כואב

כמו שפרח כתבה, תנסי למצוא מטרה קטנה.. ואפילו המטופשת ביותר.. שתיתן לך כוח לקום ולנשום קצת מעבר לדיכאון.
את יכולה להשיג חיה .. אם את יכולה, דג או ציפור, או לשתול פרחים, אולי זה יגרום לך להרגיש טוב יותר.
|