<img border=0 src=../images/Emo91.gif>

[ש ר ל ו ט ה]

../images/Emo91.gif כבר כתבתי פה פעם מהם רשימת הספרים הטובים ביותר שקראתי. עכשיו אני מרשה לעצמי לתת רשימה של ספרים קצת פחות טובים אבל כאלה שעדיין מתחשק לי להמליץ עליהם כי גם הם אהובים עלי. אני יודעת שזאת רק רשימה ולא המלצה לפי הכללים... מצטערת. בכל מקרה, אשמח לשמוע אם יש לכם תגובות. *ספר משפחתי / אפריים קישון *עלובי החיים / ויקטור הוגו *קופסא שחורה / עמוס עוז *מכתבי יוני / יוני נתניהו *מולכו / א.ב. יהושוע *פרחי הירושימה / אדיתה מוריס *המחברת הגדולה / אגוטה קריסטוף *מינוטאור / בנימין תמוז *אללים / אברהם הפנר *האל הרוכב על הארלי- דוידסון / ג'ואן ברדי *אבישג / דוד שיץ *מאדאם בוברי / גוסטאב פלובר *מוסיקת המקרה / פול אוסטר *שארה כסותה עונתה / אילנה ברנשטיין *דודי ורעי / נעמי פרנקל *אהבת שאול / אלי עמיר טוב , אני אפסיק כאן. זה די טיפשי להמשיך כי יש עוד כל כך הרבה להכניס לרשימה של ספרים אהובים... אולי מדי פעם אני אכתוב המלצה כמו שצריך על ספר אחד! להת'

 

[Rivendell]

זה בהחלט יהיה נחמד ../images/Emo13.gif תודה על הרשימה, אבל אני מודה שהיא לא עוזרת לי בהרבה. כדי לשכנע אותי שספר שווה קריאה, צריך לפרט עליו קצת. את "קופסה שחורה" של עוז קראתי, ואהבתי מאוד. גם את אוסטר אני אוהבת, אם כי את "מוזיקת המקרה" עוד לא יצא לי לקרוא. בכלל אוסטר קצת שבלוני, כל הספרים שלו דומים משהו.

 

[Guy K]

מממממ המממממממ פול אוסטר מצוין בעיני.....! מוסיקת המקרה הוא הספר עם הקוביות על הכריכה, בהוצאת עם עובד נדמה לי, לא? כריכה רכה, ספר קטן יחסית...? זה גם ספר מהספרייה של אמא שלי (חגגתי לה על הספרים) שקראתי מ-י-ז-מ-ן.... ואחרי שסיימתי אותו רצתי לקרוא עוד ספרים של פול אוסטר ואני חייב להודות שאהבתי את כל מה שקראתי. הוא אוהב לשחק בקוראים שלו, להוביל אותם בעדינות מאבסורד אחד לשני, בצורה אכזרית ולא מתנצלת... בלי לתת יותר מדי הסברים על למה זה קורה ולמה זה קורה. ככה זה, דברים רעים קורים, גם לאנשים טובים, ולא תמיד הטובים מנצחים. כמו בחיים.

 

[lady_anne]

המחברת הגדולה זה אכן ספר מצויין גם אם מדכא מאד מאד (קראתי אותו לפני מספר שנים ולמרות הרושם העצום שהותיר עלי - אניח לא מסוגלת לקרוא אותו שוב). העלילה מתארת את קורותיהם של זוג תאומים בסיטואציה שדומה יותר מכל למלחמת העולם השניה, למרות שיכולה לאפיין כל מלחמה שהיא. התאומים לומדים לפתח "עור של פיל" ועמידות נפשית שגורמת לכל אמת-מוסר שהיא לקרוס, והמציאות הופכת להיות אנארכיה אכזרית. ספר קשה ומרתק.

 

[Guy K]

ררררגע אחד... המחברת הגדולה הוא הסיפור על..... ../images/Emo41.gifספוילר למטה אז נא להיזהר חברים../images/Emo41.gif האחים המשונים האלה... שחיים אצל הסבתא כמדומני, עם הילדה המפגרת/מוזנחת (לא זכור לי) של השכנים - והחייל הגר אצלם בבית ששוכב עם איזו בחורה.... והם מרביצים אחד לשני כדי להתחשל, או משהו בסגנון, ובסופו של דבר הם נפרדים בגבול או משהו דומה לזה??? אני יודע שזה התיאור הכי אינפנטילי שיכולתי לכתוב אבל שוב...... קראתי את זה מזממממממן... (והיה מזעזע, ולא הצלחתי להניח את הספר לשנייה אחת)

 

[lady_anne]

משהו כזה... ואת העלילה אני זוכרת עוד פחות ממך, אבל זוכרת שקראתי את הספר בנשימה עצורה. אולי יום אחד אאזור אומץ ואוכל לקרוא אותו שנית, יחד עם "הציפור הצבועה".

 

[Rivendell]

ואם כבר ציפורים, המלצה נוספת ../images/Emo13.gif לא באמת קשור, אבל אני מנצלת את ההזדמנות להמליץ שוב על "אל תיגע בזמיר" הנפלא של הרפר לי. תמיד רלוונטי.

 

[Arana]

יש ל"מחברת הגדולה" גם ספר המשך שכחתי את שמו, ואם איני טועה, בספר השני התאומים חוזרים לאחר שנים לאותו כפר בו גרה סבתם. קראתי את זה לפני הרבה שנים, כך שהזיכרון ממש מעורפל... אני חושבת שהיה אמור להיות גם ספר שלישי, ושמדובר בטרילוגיה, אבל זה לא בטוח (זיכרון מעורפל אמרתי?)

 

[rannot]

שני המשכים שלושתם תורגמו לעברית. לאחר קריאת השני והשלישי הספר הראשון מקבל אור שונה לגמריי. לטעמי מצמרר הרבה יותר. ההמשכים לא כאלו מרשימים והעובדה שהם גורמים לראשון להראות באור כה שונה אולי לא מצדיקה את קיומם. לצערי, כרגיל אני מרוחק מן הספריה שלי וזכרוני הוא כמסננת. "השקר הגדול" הוא שם של אחד מהם ועוד אחד אני כבר לא זוכר. לוקאס וקלאוס היה שמם? נו, עברו 6 שנים מאז.

 

[lady_anne]

ההמשך השני נקרא "ההוכחה" ואני מתביישת לומר שהוא מאייש לי את המדף כבר כמה שנים, ועדיין לא הרהבתי עוז בליבי לקרוא אותו ../images/Emo28.gif (זה האמוטיקון הכי קרוב לשפן שמצאתי..).

 

[omnes omnibus]

לא נשמע לכם מוזר, שאנשים קוראים ספר זה או אחר בנשימה עצורה, ומספר חודשים או שנים לאחר מכן, הם לא זוכרים כמעט כלום מהספר? מה זה בעצם אומר על הספר?

 

[Guy K]

זה אומר, זה לא אומר כלום לדעתי. בגדול אני אגיד לך שקראתי המון ספרים, חלקם היו מעולים וקראתי אותם בנשימה עצורה. חלקם היו זבל מילולי. ואני בהחלט זוכר פרטים אלה או אחרים על ספרים שקראתי, כמה קטעים מהעלילה, העטיפה, דמויות מסוימות. אבל לא יכול להגיד שאני ממש יכול עכשיו להגיד לך מה היו היחסים בין דמות א' לב' או איך קראו להוא. לא יודע למה. אולי בגלל שהם כנראה לא היו כאלה טובים שנשארו חקוקים בראשי. מצד שני הספרים שכן חקוקים הם ספרים שנאלצתי ללמוד בבי"ס וקשה לי להגיד שאהבתי אותם יותר מדי. אז אני יכול לכתוב לך עכשיו סיכום שלם על מטאפורות בחטא ועונשו, אבל את הספר בכלל לא אהבתי. אז מה הספרים כן נותנים לי? אני נהנה מהם. ואם לא הייתי שוכח - אז לא הייתי נהנה מקריאה חוזרת. וזה כבר בונוס כפול.

 

[lady_anne]

רק על עצמי לספר ידעתי וכשאני עוברת חווייה "מזעזעת" מכל סוג שהוא הזעזוע נותר, אך פרטיו המדוייקים נמחקים מהזכרון. כנראה שזה איזשהו מנגנון שאישיותי המעוותת פיתחה כדי למזער נזקים וצלקות. וחוץ מזה אני מסכימה עם גיא שהשכחה מאפשרת ליהנות מאותו ספר שוב ושוב, כאילו היתה זו כמעט הפעם הראשונה.

 

[מונמורנסי]

גילויים חדשים לא מזמו גיליתי שהספר הוא חלק ראשון בטרילוגיה שנושאה השפעות המלחמה על טבע האדם, או משהו כזה. אני לא זוכר איך קוראים לשבי הספרים הבאים (הם הופיעו בעברית), ולא ממש הצלחתי לסיים אף אחד מהם. אשמח לשמוע ממישהו שקרא אותם ויכול להמליץ - האם הם שווים את המאמץ? (גם אני קראתי את "המחברת הגדולה" בנשימה עצורה).

 

[מונמורנסי]

אופס... הוספתי את התגובה לפני שקראתי את השרשור עד הסוף. סליחה.

 

[Rivendell]

אוסטר הראשון שלו שקראתי היה "מר ורטיגו", שהיה באמת נהדר. יש לי גם שאלה, אם אנחנו כבר בנושא, מי זוכר איך קראו לנער השחור שחי אצל המאסטר? אני כבר חודשים מתענה בנסיון להזכר וזה משגע אותי. אחרי זה לקחתי את "הטרילוגיה הניו יורקית" (אם כבר מדברים על התחלות יפות, זה נהדר. "טעות במספר. כך התחיל הכל" - אני מקווה שלא פקששתי את הציטוט. הספר לא לפני). ואת "בארץ הדברים האחרונים", שהוא באמת באמת נהדר. מדכא מאוד, אבל כתתוב נהדר, וחזק. מאז לא כל כך נגעתי בו, אבל הוא זכור לטובה ../images/Emo13.gif

 

[Princess Grace]

אייסופ או אייזוב Aesop- מהגרסה האנגלית שלי.

 

[Rivendell]

../images/Emo51.gif../images/Emo28.gif

 

[Princess Grace]

אין בעד מה.. גרמת לי להסתכל שוב עליו- ואני מתחילה שוב לקרוא אותו, תודה לך!

 

[rannot]

אוסטר. גם אני קראתי את מה שציינת. באמת "בארץ הדברים האחרונים" הוא יצירה מאד מאד מיוחדת. מאד אהבתי, משום מה אני מקפיד לקרוא לזה יצירה ולא ספר... חסר לך את ארמון הירח שהוא טוב מאד מאד (קראתי שלוש פעמים ומענין איך שזה השתפר מפעם לפעם). וגם לויתן שכרגע אני לא זוכר כלום ממנו חוץ מזה שנהנתי ממנו ואת העטיפה של הספר.