i'm losing it

[שישמים אחרים]

i'm losing it

הדכאון שלי גדל למימדים עצומים (ואובדניים). אני מאבדת: עבודה, חברים, הגיון. מדי פעם נאמר איזה משהו טפשי, חסר רגישות (הוא יצא מהפה שלי?). עצוב לי נורא ואני לא יודעת למה, לא יודעת להסביר, רק יודעת מה אני רוצה לעשות עם העצב הזה (הבטחתי כבר שלא למתמחה צעיר, אפילו לא בפסיכיאטריה, הוא צחק, "אם תעשי את זה גם לי יהיה ptsd," צחקתי, "מבטיחה שלא," זה לא היה מצחיק).

(אני יודעת להסביר מה עצוב לי, יודעת טוב מאד. אני לא רוצה)

 

[כמהאפשר]

..

אני לא יודעת מה לכתוב,
רק יודעת שמבינה. ומזדהה.

בין אם זה נקרא מאובנת או רובוטית- או פשוט "מנותקת".. מעצמי, מרגשות(אבל זה מרגיש- רק איכשהו נסגר כאשר אמור לבוא לידי ביטוי- נניח על יד אנשים כאשר אמורים להניח יד או לדבר או להגיב. והודף ומרחיק ויוצר חומה ומחסום)

אולי זה פשט קצת מתגוננת, שישמים. או עייפה.
אני לא יודעת- אני מנסה כאן להסביר ולתאר- ולא מצליחה.
אבל אני יודעת שבנקודות כאלו אני רק צריכהלנשום.. לנשום את השקט, לנשום את האוויר,
לנשום את השמש או את הרוח, את הלילה או את הקולות שמחוץ לחלון..(ככה, יושבת לפעמים על הרצפה עם דלת הבית פתוחה ונושמת)

אבל השקט שלי זו מוסיקה.
אני לא יודעת למה את מקשיבה- אבל פשוט מוסיקה. לא מוסיקה אובדנית, לא מוסיקה שמורידה אותך ומדכאת(מלשון "דיכוי").
מוסיקה שנוגעת בלב- ממקום טוב. שנוגעת במיתרים נכונים.
שעושה שקט.
ולנשום.
שמוסיקה שמכוונת למקום נכון, שמובילה למקום טוב ומסדרת את המחשבות. שמניחה למצוא את הדרך בין הבלגן של המחשבות- ולהקשיב לשפיות, ללב.. וללכת עם זה(כי זה שם, זה בך).

תנסי למצוא את זה(וסליחה שאני כותבת ארוך ולא מסודר, אכתוב מסודר יותר בבוקר/צהריים/ערב)-
אני יודעת שלפחות לי.. זה עבד- כאשר שום דבר לא עבד. כמו כאשר גורפים שלג בשביל הכניסה לבית-
גורפים בזהירות(ולפעמים כאשר אין כוח לזה- לא מתמקדים בכלל ב"צדדים")- לצדדים.. לא מתמקדים בצדדים- מתמקדים ב"שביל", מקשיבים למוסיקה ואיתה פשוט מתמקדים בללכת באמצע, בשביל. לעשות את מה שבאמת חשוב- וכל השאר.. לצד. כל השאר- אח"כ.

אותי, לפחות- זה הציל. פיזית לחלוטין, הציל אותי.
(נשמע ממש מטומטם.. לשלוח? טוב, נו..)

 

[חלומותשל אחרים]

סליחה שאין לי גם מילים

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לא בטוח שזה כזה נורא

להגיד לפעמים דברים חסרי רגישות או שטויות שפעם לא היית אומרת.
רק הלוואי שהתנועה הזו שמתרחשת בתוכך,
משהו קצת יותר בועט, זועם, פחות כנוע שיש בך,
תצמח לכיוונים של שינוי טוב עבור עצמך,
ולא תעצר רק בהרס.

מבינה?
זו הזדמנות.
קחי את זה לכיוון הנכון...

 

[levshavur]

לשישמים אחרים

שלום לך
אני חושבת שנחוץ טיפול תרופתי או מסגרת טיפולית מתאימה. מדיכאון "קל" אפשר ליפול
לדיכאון עמוק ואז הכל נהרס .אני כותבת לך מהניסיון שלי, בסוף זה הגיע לאישפוז של 7 !!!
חודשים במחלקה פסיכיאטרית ואפילו כמה ניסיונות אובדניים.
אז אני ממליצה לך לא להזניח את זה...לקבל טיפול פסיכולוגי ותרופתי ...
אני איבדתי בגלל זה עבודה במקצוע שלי ולא הצלחתי למצוא עבודה אחרת....
חיבוק גדול
לבשה.

 

[hory0]

(ללא מילים, אבל עם הרבה מחשבות עליך.. את יקרה כל כך)

 

[שישמים אחרים]

נגעתן ללבי. תודה.

 

[hory0]

יקרה כל כך..

ואיך עכשיו?

את בליבי ובמחשבתי, המון המון.